מלמד התלמידים טו

האדם כלומר כי זה הראוי לכל והשוה להם לחכם ולכסיל לדעת לעשות. והוא סובל גם כן משמעות שבא בפסוק ויאמר לאדם הן יראת י"י היא חכמה וסור מרע בינה. ובא האדם בשני הפסוקים האלה כנוי להמון העם כי זה הראוי והצריך לכל ולפיכך חתם החכם בו ספרו לדחות כל מבוכה מהאמונה

והקרוב אצלי שספר איוב כמו כן חתימתו בענין זה הפסוק והפרשה כלה מפסוק והחכמה מאין תמצא עד הפסוק הזה נכתבה שלא במקומה להסתיר הסוד כמו שהסתיר החכם. וראיה לזה דבר אליהוא ודבר השם אל איוב שבאו בדרך שלא השיג עד עתה ענין זה הנרמז בפרשה ההיא בפסוק ההוא ובפסוק הזה. ולפירוש הזה לא יצא הספר מכונת הספר כלו שנכתב כפי המחקר וכן נמצאו פנים לפסוק האחד באמרו כי את כל מעשה וגו'. והוא על ענין כי עת ומשפט ידע לב חכם וסמך לו כי לכל חפץ יש עת ומשפט והענין כלו כי המשפט לאלהים הוא כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם וגלגל הוא שחוזר בעולם כאמרו גם את זה לעומת זה עשה האלהים שאמר על יום טובה ויום רעה והוא אמרו אם טוב ואם רע. וזהו הענין שנבוכו בו כל הנבוכים להעלם מהם הסיבה והוא שאמר על כל נעלם והסבה היא שכל מעשה האלהים אשר יהרהרו רע עליו הוא מביא אותו במשפט וזה נסמך למה שהקדים סוף דבר הכל נשמע כי על שני הענינים שאמר היתה כונתו האחד את האלהים ירא וגו' והשני כי את כל מעשה האלהים וגו' ולפי הפירוש הזה יהיה מעשה סמוך לאלהים אבל לפי הפירוש האחר יהיה מוכרת והוא שבא הנקוד עליו בזקף רוצה לומר כל מעשה האדם האלהים יביאנו במשפט אם בעולם הזה ואם בעולם הבא. ואומרו על על כל נעלם הורה שהנגלה נמשך במשפט על הנעלם דרחמנא לבא בעי וזהו דרך התורה אשר חתם ספרו בפסוק הזה

ופסוק הזה וכו' ושאר הפסוקים הנזכרים יש לה פנים אחרים בדרך פשט ובדרך דרש אבל פירוש אחד מספיק לי בכל הפסוקים שאזכיר לפי שאינו בא לגזור פירוש או מאמר לא בפסוקים אלה ולא באחרים אבל להעיר עליהם בלבד ולפיכך אני מקצר בכל מקום להזכיר פירושו אחד בלבד אף אנו נאמר סוף כוונת ספרי שלמה החכם להעיר אותנו להכין לבנו לדרוש ולחקור התורה ומצותיה בדרך שנשיג אהבת השם ושמירת המצות וכמה דרבונות עשה לנו החכם על זה וגם רבותינו כונו לזה בדברים מפוזרים בתלמוד ואלו לא דברה כזה אלא במאמרים הנזכרים על דברי שלמה דים ומה גדול כח האומר המאמרים ההם ומה גדול עוננו מנשוא כי עם כל ההערות האלו יראתינו את השם שבה מצות אנשים מלומדה ואם נכבד אותו בפינו ובשפתינו לבנו רחק ממנו והנביא הוכיחגו על זה תוכחה נמרצה וקשה באמרו יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת גבוניו תסתתר

והתורה הזהירה אותנו מאד להכין לבנו אליו בדברי יחודו ואהבתו וללמדם ולדבר בם בכל זמן ובכל מקום ולקשרם על היד ולשומם בין העינים ולכתבם בשערים הכל על דרך הערה כמו שבא והיו הדברים האלה וגומר. על לבבך וכל הפרשה ההיא המצרכת כל ההערות ההן. וכמו כן באו הערות הנזכרות בפרשת עול מצות אלא שהוסיף בה על נפשכם כי כן בא שם ושמתם את