מלמד התלמידים קנו

נביאו כלומר בדרך מעשה הנפלאות. וכונת המצוה הזאת שנאמין שהשם לבדו עושה נפלאות בשנותו את הטבע ובמצוה הזאת יתאמת כל יעוד טוב או רע ויראת שמים תמשך אחריה ואמרו מבית עבדים רצה בו כדי אתם לקבל עבדותי ועול מלכותי שהרי שחררתי אתכם מהעבודה הקשה. או רוצה בו אני הוא אשר החלותי לשחרר אתכם וכשם ששחררתי גופותיכם על ידי נפלאות אשחרר נפשותיכם על ידי תורותי ומצותי. נמצאו שלש מצות אלו אבות כל המצות המקיימות אמונתנו כמצות אהבת השם ויראתו ועבדותו הן בקרבן הן בתפלה והנמשך לזה בקרית שמע ותלמוד תורה וציצית ותפילין ומזוזה וכיוצא בהן

ועתה יש לשאול אחר שאמרנו שדבור זה בא על עיקר אמונתנו למה לא באה בו מצוה להאמין ולדעת שהשם ברא שמים וארץ שהרי החדוש שורש דתנו הוא. ואם תאמר סמך על מה שפתח בו התורה בראשית ברא וגו' אם כן היה לו לכתוב שם ויאמר י"י אל משה דבר אל בני ישראל בראשית ברא והוא לא כתבו דרך מצוה אלא כדרך שאר הספורים. ובפירוש מצאנו לרבותינו ז"ל שאמרו לא היה לו להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם וגו' נמצא שעד הפרשה ההיא בא דרך ספור לא דרך מצוה ואם כן היה לו לומר מצוה זו בדבור זה. לפיכך נראה לומר שאמונת חדוש העולם אינה צריכה בעצמה לאמונה השרשית לפי שמציאות השם מחויבת גם כן מדרך אמונת הקדמות אמנם אמונת החדוש צריכה לבעלי הדת כדי להאמין שהשם עושה נפלאות כי זה לא יאמינו מאמיני הקדמות אם כן עיקר האמונה בזה שנאמין יציאת מצרים על הדרך שיצאנו שזה מאמת מעשה הנפלאות והגמול והעונש הנזכרים בתורה בענינים הגופיים ולכן נתנה הסבה הזאת ר"ל יציאת מצרים למצות רבות בתורה. ואל זה כוון דוד בקצת תהלותיו. ובענין זה חבר הודו לי"י קראו בשמו והתחיל לזכור תהלותיו ולשוח בהן ולפי יתרון הצורך לזה באמונה נכתב בשני מקומות ותקנו לומר אותו בכל יום והוא הטעם שהכריחו בו צירוף פרשת יציאת מצרים וקריאת שמע עד שתאמר ביום ובלילה כדין פרשה ראשונה כי בזה לבד קיום הדת ודי במצות אמונת החדוש מה שבא במצות שבת כי ששת ימים וגו'

והכונה הזאת נמצאת בספור אמונת אברהם אבינו שהיה קורא היחוד בשם י"י ובנה לו מזבח ולא שם לבו לדקדק בקריאת אמונת החדוש אבל קבל אותה ממלכי צדק הוא שם שאמר אל עליון קונה שמים וארץ. ובאותו הלשון בעצמו נשבע אברהם ואמר הרימותי ידי אל י"י אל עליון קונה שמים וארץ. ומלת קנין מורה שבעל הקנין ההוא היה מבלעדי הקנין ההוא ולשון הקנין דקדקו בו רבותינו ז"ל ואמרו ממי קנאן ואמרו כמאן דאמר פלוני עינוהי יאין שעריה יאי. וזה נמשך למה שנאמר בחכמת ההגיון בספר הראשון שנקרא עשרה מאמרות והמאמר האחרון הנזכר בו לו רוצים בו מה שהוא קנין האדם ובלשון נוצרים העתיקו אותו אבירי ושם בארו שאחד מעניניו יאמר כפי יחס החלק אל הכל כמו שנאמר לו יד ולו רגל. ולפי ענין זה ירצה בו אשר