מלמד התלמידים קנ

צורתו היה ראוי להגלות התכלית בו. ובתכלית זה נמצא עיון גדול לפילוסופים וכן נראה שחלקו רבותינו ז"ל ולפי מה שנראה מרוב דבריהם שתכלית העולם עבודת הגן ושמירתו כמו שאמרו כל העולם לא נברא אלא בשביל זה וידוע שעבודת הגן ושמירתו הוא ראויה אחר כל נטיעות עצי הגן אם כן על העבודה ההיא שהיא למין האדם יאמר שהוא תכלית העולם והוא שנאמר ויכל ביום השביעי

ובבראשית רבה אמרו על מלת ויכל משל למלך שעשה חופה סיידה וכיידה מה היתה חסרה כלה שתכנס לתוכה וכיוד החופה הוא משל לנתינת הצורה לעולם בכללו והכלה היא משל לתכלית לפי שתכלית החופה ישיבת הכלה בה ושתי המלות נגזרות מלשון כל כלומר שהכל נגמר בו. ועל דרך זה קראו לשבת כלה והוא על דעת האומרים שהעולם נברא בשביל האדם וכבר אמר הרב המורה שזה אמת מצד אחד בכל מיני ההויה וההפסד והאריך בזה בספרו בחלק השלישי ומשם תבין

ונראה שמסדרי הברכות כונו לזה בסדרם בברכת שבת ראשונה אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ. אמנם יש דעה אחרת בתכלית העולם והוא מה שאמרו שתכלית העולם ההויה הסבובית כלומר החוזרת חלילה שזה הוה מזה וזה נפסד אל זה וזה רצו גם כן באמרם שם משל למלך שעשה טבעת ואינה חסרה אלא חותם כך העולם חסר שבת. ופועל החותם ידוע שנותן צורות בעשויים רבים אחר שלמות החותם ההוא בעצמו והיא תכלית הטבעת ההיא ולשון חותם נופל גם כן על כל נמצא. לפי שתי דעות אלו רמז בפסוק ויכל על תכלית העולם. ולפי מה שכתב הרב המורה נראה שצריך לומר ולהאמין לשתי הדעות שתכלית האחרונה הוא רצון השם ית'

ואשוב לענין הברכה ואומר כי אמרם ברוך עושה בראשית להורות שכל המעשים הנזכרים שם עשה השם בראשית נבראיו אמור בתורה או בחכמה או בעולם המלאכים או בעולם השכליים הכל אחד ובלשון ראשית למדך שקודם שנברא העולם החמרי ברא המלאכים ולא היו קודמין ולפיכך נקראו ראשית רוצה בו ראשית הברואים. ואמרם עושה בראשית שלא תאמר הרי הוא אומר תדשא הארץ דשא ישרצו המים וכיוצא בהם ותאמר שהם העושים לפיכך בא ולמדך שאין ליחס להם המעשה לפי שלעושים ההם עושים אחרים ולעושים אחרים עושים כן עד ראשית והשם יתעלה עושה בראשית כלומר נותן הצורה בהם על ידי ראשית והוא שבא במעשה בראשית ויאמר ויעש על כל ענין וענין להורות שהוא צוה לאחרים לעשות ומעשיהם נגררים בו לא ישלם אחד מהם זולתו והוא הנכלל במאמר ברוך עושה בראשית

ואמרם ברוך אומר ועושה להורות שהוא מתמיד ההוויה על הדרך הנזכר במאמר ובמעשה שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ב"ה שנוהג העולם האומר אינו עושה והעושה אינו אומר אבל הקב"ה הוא אומר ועושה לעולם כל המעשים. והוא שאמרו רז"ל מאמרו של הקב"ה