מלמד התלמידים קמט

החכמה שהזכיר שלמה ועליה כתב כל הפרשה הנזכרת להודיע מציאותה וקדימתה לעולם החמרי והבראו על ידה והוא שקראו הפילוסופים עולם השכלים וקראו האחרון שבהם השכל הפועל. ותמה מדברי רז"ל שאמרו זה הלשון בעצמו אמון אומן. ומה טוב באורם אחר זה שאמרו שהתורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה ר"ל שלא יעלה על לב אדם שהשכל הפועל אומן לגמרי מעצמו כשאר אומנים אשר למלך בשר ודם שכח פעולתם מעצמם אין זה אלא ככלי אומנות שאין מלאכה נשלם בהם אלא בכח מניעם

וכיוצא בזה מצינו לר' עקיבא השלם שאמר שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם וכלם כונו לזה לפי שכל מעשי האדם עושיהם האמצעיים בינו לבין הנעשים אין כחם מעצמם אבל בכל עת צריכין לו ית' ונמצא הוא אומר ועושה בכל מעשה. וכן הוא דעת הפילוסופים וכן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה מביט בתורה ובורא העולם זה הלשון בעצמו אמרו הפילוסופים שאמרו שהשם מעיין בעולם השכליים ומשפיע ממנו המציאות. ולשון הרב המורה שההנהגה שופעת מהשם על השכלים כפי סדרם ומן השכלים ישפיעו ממה שהותן להם טובות ואורות על גופות הגלגלים וישפיעו מן הגלגלים כוחות וטובות על הגוף הזה ההווה הנפסד. ולפי מה שנמשך בדברם זה אין לפקפק אחר הבאור הזה שכונתם באמרם בעשרה מאמרות נברא העולם היתה על מה שאמרתי ופשוט הוא שהראשון הוא העיקר כי הוא כולל כל הנמצא החמרי השמים ומה שבתוכם

ועל דרך זה היתה כונת מסדרי הברכות בברכת הזמירות שאמרו על האומר אותם בכל יום שמובטח הוא שהוא בן העולם הבא ורדפו בברכה ההיא מספר העשרה וחברו בה עשר ברכות. ועתה נבוא לבאר אותם כי אמרם ברוך שאמר והיה העולם רצו בו העולם החמרי והורו בזה שהשמים והארץ נבראו במאמר ואמצעי היה בבריאתה הוא שאליו היה המאמר ההוא והוא שכתוב כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד וזאת היתה הכונה באמרם ברוך שאמר והיה העולם ולא הספיק להם לשון התורה לומר ברוך שברא העולם כדי להעיר על אמתת הדבר הזה. גם לא התירו הלשון לומר ברוך שאמר ונעשה העולם כי המעשה יאמר על תקון הדבר ונתינת הצורה בו והגלות הצורה ההיא וזה לא היה במאמר ראשון אבל בתשעה מאמרות ששלמו ביום ששי. וכלוי מעשה או תכליתו יאמר על המכוון במעשה ההוא אחר הגלות הצורה כמו שיאמר שתכלית הבית הוא ישיבת האדם בו וזה לא יתכן כל עת שעוסק האומן בו. ולפי זה הענין נאמר ויכל ביום השביעי לפי מה שאמרו חכמי העיון כי לכל פועל ארבע סבות הפועל והחומר והצורה והתכלית וכן לפועל העולם בכללו כח השם הוא הפועל וכל מה שנברא ביום ראשון הוא החומר והיה השם נותן הצורה יום יום לחלק חלק מן החומר ההוא ובסוף יום ששי נגמרו כל החלקים ההם כפי ספור התורה האמתית. ונמצא העולם כלו בצורתו ואחר הגלות