מלמד התלמידים יד

לחרוש כדי שתתן לבעליה. מרדע שהוא מורה דעה לפרה. דרבן שהוא מידר בינה בפרה. ולשון מידר כלומר עושה שורות הענין בו הסדר הטוב הראוי לכל דברי חכמה או זולתו. והדרבן ידוע שפעולתו מיוחדת להעיר הבקר למשוך המחרישה כדי לעבד הארץ להוציא מאכל האדם ממנה ומאכל הבהמה ופעם יעירו בו הבקר ללכת ולעשות התלם בכלי העבודה הנטפלים אליהם ופעם יטו אתם אל הימין בנטותם אל השמאל ופעם אל השמאל בנטותם אל הימין עד שמכונות תלמי השדה. כן החכמים מעירים התלמידים בדבריהם לעבד הגן במחרשת העיון ולכוין עבודתם פעם יטו אותם אל הימין ופעם אל השמאל כדי לכוין הדרך הישרה

וזה נמצא בדבריהם ז"ל שאמרו מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם אף דברי תורה מכונים לומדיהם להביא חיים לבעלים ובלשון אחר נאמר מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לבעלים אף דברי תורה מכונים דעת האדם לדעת המקום. והכונה בזה כי בכון התלמידים הדרך הישרה עבודתם ראויה לכל עצי הגן ולהוציא רב תבואה גם כן לאדם כמו שבא ורב תבואות בכח שור והוא משל על יגיעת התלמידים ועמלם בתורה כמו שבא בדבריהם מכאן ואילך אוסף ליה כתורא. ועל התלמוד אמר בפירוש שנקרא עבודת הגן כי כן בא בדבריהם תאמר שיש מלאכה בגן עדן לעבד ולשדד את האילנות והלא האילנות נצמחות מאליהן או שמא תאמר שיש מלאכה בגן עדן להשקות את האילנות והלא נהר יוצא מעדן ומה הלשון הזה לעבדה ולשמרה אלא לעסוק בדברי תורה ולשמור אותיותיה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ובספרי נאמר לעבדה זה תלמוד לשומרה אלו המצות. ומן הידוע כי באין אלפים אבוס בר ולולי החרישה לא ימצאו השומרים מה ישמרו. אם כן צריך לשומרים גם כן השתדלות רבה על החרישה והם צריכים גם כן לדרבונות ומשל החרישה למצא הדברים הטובים הנסתרים והחידות הי' דבר פשוט בין בני אדם מקדם. אמר לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. וזה מפני החרישה פעל מפתח ומגלה הדבר הנסתר המבוקש

והחכם שלמה הקדים למשל מים עמוקים הנזכר משל אחר מענינו ואמר מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין. ובא להעיר האדם שייגע בבחרותו לחרוש והוא שידרוש ויחקור הכתוב עד שידע האמתות. ואמרו יחרוש לא יזרע מורה שהוא משל לדרישת התורה כי הדורש הוא חורש לא זורע ומעט יוציא והרבה יאסוף. ועל הערת החרישה הזאת עשה החכם הדרבונות לא לחלוק על דברי תורה ודברי קבלה כי הכל כמו שאמרנו דברי אלהים חיים הם שבכלל דבריו דבריהם דברי הבאים אחריהם והוא שאמר ויותר מהנה בני הזהר. ר"ל שאין ראוי לתלמיד נבון לסמוך על הכתוב ועל הקבלה בלבד אבל יזהר בדרישותו יותר ממה ששהזהירוהו לפי שאין משיג לכתוב כל הצריך ואין מגיע אל הקץ לדבר זה הוא שאמר עשות ספרים הרבה אין קץ וכן אין כח לאדם לומר בפיו כל הצריך שהלאות משיג לכל אדם בזה והוא שאמרו ולהג הרבה יגיעת בשר. ואחר כן אמר סוף דבר וגו' רצה בו תכלית הדברים שזה אנו מאמינים כלנו ומקובל הוא אצלנו בלא מחלוקת שהוא לכל את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל