מלמד התלמידים קמד

המחוברות כל זמן שאין הפסק ביניהם ואע"פ שבכללם מספר צווים או מספר אזהרות יאמר עליו שהוא דבור אחד וכמו כן יאמר על הציור המצוייר בלב האדם דבור או אמירה כאמרו אני טרם אכלה לדבר אל לבי ואמרתי אני בלבי ולפי הענין הזה כל דבר שהכונה בו ליחס אותו שהושג בו רצון אחד יאמר על הרצון ההוא דבור או אמירה. ועל דרך זה בא כל לשון דבור שנאמר עליו ית' אם שנודע הרצון ההוא בדרך קול נברא או בדרך נבואה כרוב הדבור המיוחד לו ית' אם לנביא בעצמו או שנאמר לאחר על ידי נביא כמו שאמרו ז"ל ויאמר י"י לה על ידי מלאך. ויאמר י"י לה על ידי שם. או בדרך אחרת כאמרו ותהי אשה לבן אדונך כאשר דבר י"י. הרצון בכל להודיע כי מאת י"י הוא הדבר וכי הוא משגיח במין האדם ומודיע לנביאיו ולחסידיו

הלא תראה כי המסעות והמחנות שנאמר בהם בפירוש בתורה שהיה הדבר תלוי בהעלות הענן ובשכון הענן נכתב בם פעמים רבות על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו ונאמר שם על פי י"י ביד משה כי מאחר שהושאל לו הדבור להורות על רצונו והשגחתו הושאל לו הפה כלשון בני אדם ולפי שמשה ע"ה היה נביאם ומנהיגם נאמר שם ביד משה ואע"פ שנתפרש בתלמוד שמשה היה אומר קומה י"י שובה י"י אין ספק כי הפרשה כולה באה להורות כי לפי אות שכון הענן והעלותו היו המסעות והמחנות ונאמר בו על פי ד' כלשון בני אדם להורות כי הכל היה מאתו. וכן בשאר ההשאלות שנמצאו בשאר כלי הגוף. וכן נמצאו פסוקים הרבה כזה שבאו להורות על הרצון ההוא כמו שנזכר בפרשה שקדמה לזו לא בדרך מוצא שפתים חלילה חלילה שזה וכיוצא בזה צריך להרחיק ממנו ית' הרחקה רבה ואמתית. וזה דבר שהסכימו עליו חכמי העיון שבאומות עם חכמי ישראל

ואל זה כיון הרב אלפסי ז"ל כמ"ש על מה שדרשו רבותינו ז"ל בהבראם בה"א בראם אמר מה עסקו של הא אלא כל האותיות אדם קופץ את פיו בשעה שמוציאם אבל לא ה"א כך הקב"ה בראם בלא יגיעה ובלא מעשה ר"ל שלא היה שם עקימת שפתים שהוא מעשה כמו שכתוב שם שאני עדים זוממין הואיל וישנן באי. והוא כדרך שאמרו שאני מגדף הואיל וישנו בלב ורוצה לומר שענינם נגמר בלא דבור. וכן מעשה בראשית אע"פ שהם אמרו בעשרה מאמרות נברא העולם באו ופרשו לך שהמאמר ההוא היה בהא ויצא ממשל למשל להרחיק שאין שם דבור כלל ואע"פ שבא בתורה ויאמר במעשה בראשית וידבר במתן תורה לא הי' שם דבור כלל בדרך מוצא שפתים אבל על דרך רצון בא ויאמר במעשה בראשית. ועל שני הדברים ר"ל קול נברא ודרך נבואה בא הענין המופלא במעמד הר סיני שהעם הרב ההוא אע"פ שלא היו כלם נביאים שמעו הקול ההוא שברא השם במעמד ההוא כמו שאמר זה בפירוש דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. ופסוקים הרבה יורו על זה. ואין ספק שבשמיעת הקול ההוא לא היו במעלת משה רבינו ע"ה כי הוא היה שומע הדברים כאשר ישמע איש דבר