מלמד התלמידים קמא

הוא זה ואיך לא יבוש ולא יכלם האדם השואל זה באשר לא יודה השם על הטוב שגמלו לבחור בו מכל המורכבים מהחומר הזה והתועה בדבר זה היה ראוי לו ויותר קרוב לשאול למה לא עשה הדומם צומח והצומח מרגיש אחר שהם מחומר אחד וכן למה לא חנן השם לבעלי חיים דעת האדם אחר שהחומר הקרוב שלהם הוא אחד וכל אילו השאלות הם ממין אחד והן יוצאות מסכלות טבע המציאות

אמנם כל נבון יודע שהשם ברצונו שהוא חכמתו גזר להוציא נבראים על מינים רבים כאשר הם נזכרים במזמור הללו י"י מן השמים שהעיר בו על שלשה עולמות. ובסוף אמר וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה רוצה לומר כי על זה בודאי ראוי להודות ולהלל לכל עמו ולהכיר הטוב השלם שהרים קרנו בתורה ובחרו מכל מין הנכבד אשר בכל מיני העולם הזה שבידו לדעת האמת ולבחור הטוב והכונה ממנו הוא אל חסידיו. ומה שנראה מקצת כתובי התורה ושאר ספרי הקדש כי כל מה שיעשה האדם או יאמר הכל ברצון השם ובגזרתו וחפצו כמו שבא ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר י"י אלהים חשבה לטובה. והאלהים אנה לידו. השם אמר לו קלל את דוד. ורבים כאלה. אמת כי הכל יוחס אליו השם ודברו אבל בקצת המקומות בא לפי הרצון הראשון שנתן רשות בידי אדם לבחור בדבריו ובמעשיו אחד משני חלקי האפשר כמו שבא בתחלת היצירה ממנו לדעת טוב ורע. ובקצת מקומות בא לפי דרך הגמול והעונש כי כשיבחר האדם מעצמו הטוב והרע יגמלהו השם להעיר אותו תמיד לעשות כפי הבחירה ההיא כדרך שאמרו שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה עד שהחוטא המפליג בחטאיו ענשו שיקשה השם לבד וימנע התשובה כמו שבא לפרעה ולזולתו

ובקצת מקומות נזכר רצון השם ודברו על מקרה גמור וכשיבא אדם חכם וילמד בני אדם או חסיד שהוא מוכיח אותם או שיראו מעשיו הטובים ויעשו כמעשיו וכיוצא בזה יאמר על האנשים ההם שיעשו בדבר השם מה שעשו וכן בא במקומות רבים בכתוב בעסקי בני אדם וזה דבר שהרגילו בני אדם על הטוב ועל הרע המשיג אותם כן רצה השם ולא ימנע זה מה שבא בתורה שהבחירה ביד האדם במעשיו ודבריו. וזהו שאמר הכתוב ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ואע"פ שהבחירה ביד האדם אין ראוי לסגור שער התפלה והתחנה על זה אחר שיעשה המעשים פעמים בסבת הגמול והעונש ובסבת המקרים אבל האדם נברא על טבע זה לבחור אחד מחלקי האפשר מה שאין כן בשאר בעלי חיים ושאר הנבראים כמו שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וכבר הרחבנו בזה בפרשת וישב יעקב. והרב המורה באר ואמר שכל מעשה האדם ודבריו נגררים אחר יראת שמים. וכן אמר במשנה הכל צפוי והרשות נתונה ר"ל שכל מעשה האדם צופה השם ומביט אבל הרשות נתונה ביד האדם לעשות הטוב בעיניו ולפיכך הוא נדון לגמול ולעונש והענינים הגדולים האלה נכללים בפסוק הזה.