מלמד התלמידים קכה

הדבר בספר יביא רבים לדבר בו. ויטיחו דברים כלפי מעלה והיה הנביא או החכם הכותב ההוא מפורש מעיר הכלב הישן

ואל זה רמז החכם באמרו מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו כי הדבור בביאור בעניני הסודות הוא ריב לא לו וטובה השתיקה ממנו כי מעט הם שיקשה להם ענין מעניני המציאות בעצמם והיא שאמר אחר זה באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון ואמר על המרבה לדבר בדברים העמוקים פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדנים לחרחר ריב וזה היה באמת סבה לקשי הכתוב בתורה ובנביאים ובכתובים ולפיכך היו כותבים בדרך קצרה ובדברים הנבוכים עד שהחכמים הגדולים היו חולקים בפירושם ואלו ואלו דברי אלהים חיים ואין ראוי לשום אדם שלם וחכם להקל בדבר מדבריהם הנודעים בקבלה או לקצץ בהם נטיעות או להלעיג עליהם מפני שמחברם אינו קיים שיודיע טעם דבריו כי זה עון גדול והעושה זה מגלה פנים בתורה ופושט ידו בעיקר

ורבותינו היו מזהירים על זה שלא לדבר על אחד מחכמי דור ודור והוא שאמרו אין משיבין הארי לאחר מיתה כל שכן שראוי להזהר בזה על דברי הנביאים והכתובים וכל שכן על דברי תורה והוא שהזהיר החכם בסוף דבריו אלה ואמר אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא כי גאלם חזק והוא יריב את ריבם וקרא דבריהם שדה יתומים לפי שמתו מחבריהם שהם האבות ולפיכך ראוי לכל מבין לדון כל הנמצא בספריהם לזכות אחר שהם נודעים בחכמה או בנבואה. וראוי לקבל כל דבריהם קבלה קיימת כמו שאמר הביאה למוסר לבך ואזניך לאמרי דעת. השם ברחמיו יתן בלבבנו להבין ולהשכיל לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתו באהבה. פרשת בא (והיא ראויה לפרשת החודש). עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. הכתוב הזה בא במזמור שחבר נעים זמירות בספור כל המציאות שהראה בו כונת הברכה שאנו מברכים את השם שהיא דרך הוראה והכרח שהוא הממציא הכל והמסדר כל הנמצאים בסדר טוב. ובענין הברכה חבר שני מזמורים לפי שני ענינים שצריכה הנפש להתעורר עליהן. ולפיכך הזכיר בראש כל אחד ואחד מהם ובסופם ברכי נפשי את י"י. ובפתיחת הראשון הוסיף וכל קרבי את שם קדשו וזה מאתו הערה טובה לפי שהמזמור הראשון העיר האדם על קיום המצות ולדעת כי יש אחרית ותקוה לאדם וכי השם גומל לטובים והוא רב חסד ליראיו