מלמד התלמידים קכד

בגרסא במה שילמד מרבי ואף ע"פ שהוא נבון לב ביותר והוא מדמה בנפשו שאין לו להקפיד אם ישכח מה ששמע מרבו לפי שידע אותו בעברו על הדבר ההוא לפי טוב התבוננותו וזכות עיונו כי זה ייגענו להשיג העושר ההוא ויאבד זמנו עליו ואלו היה גורם כראוי מה שילמד לא היה צריך ליגיעה ההיא והיה לו פנאי ללמוד מה שלבו חפץ ועל זה רמז באמרו אל תיגע להעשיר מבינתך חדל התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. אחר זה בא להזהיר התלמיד גם כן שלא ישב לפני רבו אע"פ שנודע לחכם כשהרב ההוא מונע בר ומדמה בנפשו שיחסר לו מה שילמדהו ממנו ולפיכך הוא מקנא בתלמידים ומי שהוא רע עין בזה מבטל תלמידיו ומאבד זמנן בדברים בטלים וישיא אותם מדבר לדבר עד שלא ישיגו חכמה והוא גם כן תלך חכמתו הלוך וחסור כמו שדמה בנפשו אם היה מלמד אותם כראוי ואז טוב לו כי היה מוסיף חכמה בכל יום כמו שהמשילוהו רבותינו ז"ל בעצים קטנים שמדליקין הגדולים ולא כן ידמה בנפשו אבל כאלו יחלטו התלמידים ממנו לחם חקו וימות הוא ברעב ולפיכך הוא שומר חכמתו שמירת הנבל הכילי בממונו שהוא מונע טוב מבעליו וחומס אותו וכשם שאין ראוי להתאכסן אצל הכילי לפי שהאכסני לא ישבע והכילי ישוב כאלו הוא נגוע ומוכה מדאגתו על חסרון הלחם ההוא או ימות כדרך שמת נבל בבא אליו עבדי דוד כן אינו ראוי לתלמיד שישב לפני רב כזה והוא שאמר להעיר על זה אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך רצה בו כי אתה לא תועיל לעצמך בישיבה ההוא לפני האיש ההוא ותזיק לאיש ההוא כפי אשר דמה

וכבר העיר הרב בהעירו את התלמיד שלא ישמור חכמתו שמירת נדיב שהוא מכלכל דבריו במשפט ונותן לאנשיו הראוי לתת להם ומונע מאשר אין ראוי לתת להם לא שיתן לכל אדם בשוה כי המרחיב מתנתו לרעים ולזונים ולשכורים מאבדי הזמן לא יקרא נדיב אבל מפזר הון ומאבדו והוא משחית הממון וגורם רע לאיש השכור ההוא או הזונה ולפיכך ראוי לנדיב שימנע הונו ולחמו מהאיש הזונה או השכור. וכן ראוי לרב שלא ילמד תלמיד שאינו הגון כי אז הוא חומס החכמה וגורם שם רע עליה ומביא התלמיד ההוא להרוס ולעלות במקום שאינו ראוי לו ונופל מטה מטה. ועל זה הענין אמר אכלת פתך תקיאנה ושחת דבריך הנעימים באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ועל שני הענינים הנזכרים אמר אחד מן החכמים אל תמסרו החכמה למי שאינו מאנשיה פן תחמסוה ואל תמנעוה מאנשיה פן תחמסו אותם. וכמו כן ראוי לכל חכם שישיג דבר חכמה שלא נכתב שיכתבנו כדי שלא יחמוס הראוי לדבר ההוא מאנשי דורו או מאנשי זמן אחר ולפיכך היו טורחים הראשונים לעשות ספרים. וכן ראוי לו שיכתוב בדרך שלא ישיג כל אדם המכון בספר ההוא פן ישחית דבריו הנעימים ויבוז הסכל לשכל מליו לפי שהאמתות אינן נאותות לעם כלו. ואלו יפורש