מלמד התלמידים קכא

בא הנה להעיר האדם שלא יהרהר רע על נבואת נביא או חכמת חכם לפי שיראה אותו אצל בני עירו הפחותים והיושבים בחשך הסכלות כי אין זה לחסר מעלתו רק לגריעות הכרתם. הלא תראה שמשה רבינו שקם והתגבר בדבר השם על מלך גדול להוציא מארצו עם רב מעבדים ומראש התגבר להרוג המצרי ואע"פ שהיה אחד מאדניו לא היה יכול לסבול העול והוא בלא ספק נכבד בבית המלך אחר שגדלתהו בתו ואהבתהו אהבת הבן והיה חכם בלא ספק וסופו הוכיח על תחלתו שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועם כל הכבוד הזה פחות אחד מבני עירו לפי שהיה מונעו מעשות רשע אמר לו דרך גדוף ואיום מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי. ולא יכול להתיצב לפניו וברח לרשע שבניו מעמו ואחר כך התיצב לפני מלכים לפני מלך בשר ודם ולפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וזה הפסוק סובל ענין אחר והוא שחשוכים תואר לעם ההולכים בחשך הם הסכלים ומלכים תאר לחכמים נבוני לחש המבינים סודות התורה והם בעלי העטרות והכתרים כמו שאמר החכם ועטרת תפארת תמגנך ואמר בי מלכים ימלכו ורוזנים יחוקקו צדק

ולפי שהתורה תמימה ומחכימת פתי והיא צריכה לכל וחכמת האדם אין לה קיום מאין יראת שמים ומוסר הזהיר כל חכם שלא יסמוך בחכמתו בלבד בדרך שיקל בדברי תורה ולזה אמר אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך קרא התורה גבול עולם לפי שהוא גדר קדום נצחי ואמר אבותיך לפי שאהרן היה נביאו כלומר שלא נתן הכל למשה לבדו אבל הוא היה לאלהים ואהרן לנביא כמו שאמר ואהרן אחיך יהיה נביאך לפי שמשה רבינו היה כבד פה וכבד לשון ואע"פ שהשם עושה נפלאות רבות וגדולות על ידו לא היה רצונו להסיר ממנו כבדות פה ולשון על דרך פלא כי היה רצון השם לפי יתרון מעלת משה רבינו על שאר השלמים מבני אדם שיחסרהו מעט מאלהים כדי להכיר אנושותו ולהזכיר ענותו. וזה רצה באמרו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם כלומר מרצונו הוא זה שתהיה כבד פה. ולולי זאת הכונה בפסוק לא היתה התשובה מספקת מצורף אל זה שלא יחסר שלמותו מלקבל השפע כי בעת השפיעו על אחרים לא יהיה לו פנאי למשוך השפע כמו שאמרו רבותינו ז"ל בדברים הטבעיים איידי דטריד למפלט לא בלע. ולפיכך היה רצון השם שיהיה אהרן נביאו ושניהם היו האבות. ואפשר לומר שאבותיך אמר על אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן אבל איש מהיר אמר על משה לבדו כי הוא היה הזריז והמתוצב לפני מלכים לא הם כמו שאמר ושמי י"י לא נודעתי להם. וכבר קדם פירושו. ואחר אשר הזכיר זריזות לימוד החכמה. בא להעיר התלמידים על דרך למודם ואמר כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמת שכין בלועך אם בעל נפש אתה. ורבותינו ז"ל דרשו פסוקים אלה בתלמיד היושב לפני רבו ואמרו אם יודע אתה ברבך שאומר לך טעם בין ואם לאו תבין מעצמך ואם לא ושמת שכין בלועך אם בעל נפש אתה פרוש