מלמד התלמידים קכ

רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך ואמר זה יאמר לי"י אני וזה אמרו ברוכים אתם לי"י והברכה היא ברוח קדשו הנתון בהם והענין בו שבחר אותם להיות מבני עליה לא מיורדי דומה ואם הכל נבראיו ומעשי ידיו והוא שהשלים הפסוק בעושה שמים וארץ. ובאר עוד כי השמים שהוא שם נגזר משם כלומר העומדים שם מונחים לעולם והוא כולל העליונים הנצחים הם לשם יתעלה והעולה שם הוא עמו אבל הארץ נתן אותה לבני אדם כולם ואין מתנתה לבני האלהים מצד היותם בני אלהים כי המות נתונה למתים והחיים לחיים. והוא שאמר שהמתים יורדי דומה לא ידעו השם ולא יהללוהו אבל אנחנו עמו החיים העולים למעלה לא יורדים דומה נהלל השם המורה על הויתו המחויבת הנצחית מעתה ועד עולם והוא שאמר לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. פרשת וארא. חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים

כונת החכם בפסוק זה ובאשר לפניו ובנמשכים אחריו היא על מלאכת השמים בתלמוד תורה ובחכמה ובקשת נבואה. וכבר קדם לנו שסופר מהיר יאמר על חכם בעל חרשים לפי שמלאכתו בחכמה כמלאכת הלבלר הזריז בכתיבה ולפי ענין זה נדרש פסוק זה על משה רבינו כי לפי שהי' ראש כל הנביאים ראוי להקרא איש מהיר במלאכתו לפי שזכה לשלמות נבואה יותר מכל נביא לזריזותו הטובה ללמוד מכל אדם שהוא גדר החכם כמו שאמרו ז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי וראייתם מזה הפסוק מורה כי דעתם בו הוא שלא בא להלל את עצמו שהוא היה יותר חכם ומשכיל מכל מלמדיו אבל בא להגיד כי הוא היה משכיל ולומד מכל מי שימצא שילמדו ואע"פ שלא היה מבני אמונתו שהוא בתכלית חיבת הנפש כי אחר שהוא סומך על התורה ושת לדעתה אין בזה רק תועלת גדולה. והוא שאמר כי עדותיך שיחה לי. וכן נראה ענין זה מהפסוק שהקדים לו ואמר מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי כי אחר שהוא נשען וסומך בתורה ובמצות משענת קיימת אם ילמד מכל אדם אז טוב לו וזו היא הזריזות הטובה בחכמה לבקשה מכל אדם נכבד או נבזה מאמין או כופר כי האיש הנלבב כשימצא אגוז ישבר אותו ויאכל תוכו ויזרוק קליפתו. וכן עשה משה רבינו אשר גדלתהו בת המלך ויהי לה לבן ושם היו חכמים רבים כדרך חצרות המלכים הקדומים ושם למד בנערותו מכל חכם שימצא מעמו או מעם אחר ולפי רוב זריזותו על כל בני דורו זכה למעלה שלא זכה אדם בה לפניו ולא לאחריו. והפסוק הזה