מלמד התלמידים קכב

וכונתם במאמר זה שלא יקבל תלמיד מרבו דבר אלא אם כן יודיע לו טעמו וזה טוב וראוי לתלמיד שהשיג ועבד על החכמה ההיא אבל למתחיל בלמוד החכמה ההוא אין הדבר כן

ואחר שאמר כי תשב ללחום נראה שבא להעיר המתחיל בלמוד ולהזהירו על הצריך ועל הראוי לו והוא שיתבונן בדבר ההוא שישמע מרבו בלבד ויתבונן בו ויקבל אותו היטב ולא ישים לבו להתעורר ולשאול דברים אחרים ואם הם חלקי הדבר ההוא כי זה הפסד הלמוד כי לפי טרדתו זאת לא יקבל הנשמע כראוי ויטריד הרב לומר לו דברים שלא במקומן והרב צריך לו להקל על התלמידים בתחלה. ועל התלמידים לקחת תלמודם מעט מעט דבר אחר דבר אם כשילמד מרבו אם כשיקרא בספר ואז ישיג החכמה כשלא ילך בדרך הגרגרן הקרוא לסעודה כי כשיחתכו לפניו מצד חתיכה אחת יאמר חתוך מצד אחר או מחתיכה אחרת ואין זה מוסר לקרוא בסעודה אבל כל בעל נפש ראוי שיקבל בסבר פנים יפות מה שיתן לפניו המשרת. וזה רצה באמרו ושמת שכין בלועך כי אצלי שכין אינו במקום הזה שם לכלי אשר יחתכו בו אבל הוא לחלק הקטן החתוך בו ונקרא כך האוכל הנחתך על שם הכלי כמו שנקרא הכלי מאכלת על שם האוכל החתוך בו ואין ראוי להרחיק זה בלשוננו כי כן מצאנו אצבע אלהים היא שהוא נאמר על הנעשה באצבעו. וכן נאמר יד במקומות על הנעשה בכח היד וכשם שראוי לקרוא ההוא כשהוא בעל נפש למשול בנפשו לאכול החתוך שינתן לפניו כן ראוי לתלמיד בעל לב שיקבל הדברים מרבו בסדר אחר שנודע ברבו שהוא חכם אמתי ר"ל שיודע החכמות המופתיות שהם דרכי האמת ועל התלמיד שהוא כזה אמר החכם חושך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה גם אויל מחריש חכם יחשב אוטם שפתיו נבון וכי זה כלל גדול וטוב מאד לכל תלמיד שיעשה אזנו כאפרכסת ולא יפרד כלל בדבריו או בלבבו מהתבונן כמה שיאמר לו רבו כפי הסדר. ולהזהיר מהפך המדה הזאת אמר לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע רוצה בו על המבקש שהוא התלמיד כי גם כן יקרא בלשוננו ובלשון ערבי התלמיד מבקש ואמר החכם כי כשהמבקש נפרד מדבר לדבר והוא בכל תושיה יתגלע כלומר שהוא מתערב בכל ומסתבך אין בקשתו רק לתאוה ערומה לא לכונת חפץ אבל כונתו להראות עצמו שהוא יודע כל חכמה בדברו זעיר שם זעיר שם. והוא שסמך לו לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו כי החפץ בתבונה עומד ומחריש ושומע ומקבל ראשון ראשון כמו שרמז באמרו ושמת שכין בלועך. אחר זה בא להזהיר התלמיד שלא יקבע תלמודו לפני רב שהוא מרבה דברים ומראה טעמים בדרכי הטעאה שהם כזב ושקר ר"ל שמקדים הקדמות העשויות בדרך הטעאה כי לא תושג חכמה בדרך זה. והוא שאמר אל תתאו למטעמותיו כי הלחם ההוא לא ישביע אוכלו אבל כל אשר ימלא בטנו ממנו תרעב נפשו כי הדברים ההם מלאים רוח והבל והוא לחם כזבים. ואפשר שקראו כן על דרך שעושין פעמים הנערים והבחורים