מלמד התלמידים קיג

העולה לדוכן הצריכוהו לחלוץ וכן כל כהן העומד לשרת. וכפי הענין הזה בא אסור נעילת הסנדל ביום הכפורים שהצריכו בו כסות נקיה והכל כדי להעיר האדם על דרכי התשובה. והאומות המתדמות בחוקינו הישרים כן ינהיגו השבים באיסור נעילת הסנדלים ובלבישת בגדים לבנים וזה כולו הערה שירגיש האדם באשר הוא לפני המלך וישגיח בו השגחה שלמה. והוא המכוון באמרו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים רוצה בו שלא יהא בו שום לכלוך ולא מונע מהשגחה שלמה. והקרוב אצלי כי לפי הענין הזה בא במראה הראשונה אל משה רבינו ע"ה של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא ובא גם כן ליהושע בהראות המלאך בדמות איש של נעליך כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא ואשר העיר אותו על ענין זה אמרו ליהושע והוא על יריחו כי המקום ההוא קדש הוא ואם נקח המקום מקום ממש מפני שמצאנו קדושה בהר סיני שנתנה בו תורה מה נאמר על יריחו שהיתה תל עולם לפיכך הראוי לומר בו שמקום נאמר בשניהם על מעלת הנבואה כמו שאמר יעקב בתחלת חלום נבואתו כשראה הסולם מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. וכבר באר זה הרב המורה בתחלת ספרו ופירושו נמשך למעלת הנבואה

והחכם שהתחברתי אמר שהוציא הענין ההוא למעלת חכמה כי פעמים היו משיגים החכמים הנביאים במראה או בחלום ענין חכמה שלא היו משיגים קודם לכן ואמר גם כן כי הסולם הוא משל לכל הנמצא תחתיו וקורא לכל הנמצא בשם זה לפי שזה למעלה מזה ובין זה לזה אמצעי מתדמה לשניהם לזה מצד אחד ולזה מצד אחד ועל הדרך הזה נקשרים זה בזה הן הסוגים הן המינין הן האישים. גם המלאכים עצמם הן על התכונה הזאת בהיותם זה למעלה מזה ומהם שהם בעליה ואותם קורא עולים ומהם שהם בירידה ואותם קורא יורדים והזכיר המלאכים בפרט לפי שהשם נצב עליהם וכפי הסדר העליון הולך סדר התחתון. ואפשר ששני הענינים הנזכרים בחכמה ובנבואה נקראו אצלו במשל הסולם. וכן אפשר שהסנה בא להמשיל שני הענינים גם כן האחד משל למציאות החומר השפל הזה הבוער באש הכליון יום יום והוא עומד מתמיד ואין זה נמשך לטבע בלבד רק לרצון השם בו ולפיכך היה ראוי להפלא עליו מדוע לא יכלה אחר שהוא הווה ואשיו הווים נפסדים והענין הזה היה מביא להאמין מה שהוא חולק על התורה בהתחדש המופתים וכאשר התחדשה לו ידיעת הנבואה ומעשה המופתים סר כל ספק. והשני משל לעם השפל הבחון באש הצרות ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וזרעו ושמו עומד גם זה הענין לא יתכן לפי הטבע אבל הכל נמשך לרצון השם יתעלה

והקרוב לומר שמשה רבינו ע"ה לא היה מרגיש במראה ההוא שהוא מראה נבואה להמשיל לו הענינים הנזכרים או אחד מהם וזה קרהו לפי שהיה ראשית נבואתו ועד עתה לא ידע שהשיג מעלה זו