מלמד התלמידים קיב

פרשת שמות. שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע. אל תבהל על פיך ולכך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים

אף ע"פ ששלמה ע"ה הוציא רוב עניני ספר קהלת במליצה לא במשלים טבעו החזק בלחשים הביאו להוציא קצתם במשלים לאמת אצל מביני לחש הענין המובן במשל ההוא הדוחה המבוכה הנראית בספר ההוא ולהועיל לכל יודע ספר במליצת המשל ההוא לפי הבנתו הפשוטה ומהמין הזה פסוקים אלה. ונאמר כי שמירה שם מונח על השגחה מתמדת בדבר והרגשה שלימה בו. ובית האלהים נאמר על מקום מיוחד לשם או מקום ממש בבית המקדש ובית התפלה ובית המדרש או על מעלה עליונה שישיגנה האדם בקיום מצות התורה ובחכמת האלהות ובנבואה כמו שרמז על זה אין זה כי אם בית אלהים. והמשתדל להשיג מעלה זאת הוא ההולך אל ביתו יתברך ולפי שהרגל כלי ההליכה המשיל העיון וההשתכלות במעלה ההיא ברגל. ואמר ממשל שמור רגלך וגו' והרב המורה הביאו בספרו ואמר כי הוא בא להזהיר העיון שלא יהרוס לעלות ולפי כוונת הרב שני פסוקים אלה באו להזהיר על ההריסה

והקרוב אצלי שהם באו להסיר משתי הקצוות והפסוק הראשון בא להזהיר מקצה הראשון והיא העמידה וההתרשלות מהעיון כאשר ראוי לעיין ולזרז על ההשגחה הטובה וההרגשה השלמה באשר הוא אדם אם על קיום המצות או בלמוד חכמה או במראות הנבואה. והפסוק השני בא להזהיר מן ההריסה לפי שידוע ששתי הקצוות רע והאמצעיות הוא טוב ואמרו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים הבנתו הפשוטה תלמד ותורה את האדם שישמור וינקה רגליו בלכתו אל בית קדוש לפי ששמוש רגליו הוא בדבקותה בארץ ולפיכך מקבלת עפר וטנופת ואין לבא אל שער המלך כן. ולפי האזהרה הזאת התפרסם הדעת לנקות את הרגלים כבוא האדם אל בית התפלה כי בארצות שנהגו לנעול מנעלים צרים שאינם ראוים לחלצם רק בידים ינקו אותם בטרם בואם שם לפי שאין ראוי לחלצם מפני נקיון כפים. ובארצות שנהגו לנעול הסנדלים והדומה להם ישלו אותן מעל רגליהם והכהן