מלמד התלמידים קט

ממה ששמעתי וקראתי. והוא שאלישע מצא עצמו שקבל מהשפע האלוהי מה שהיה משלים עצמו אבל לא היה כל כך השפע ההוא שיעדיף ממנו לזולתו והוא שבקש ויהי נא פי שנים ברוחך אלי רצה בו שיהא לו משפט הבכורה שני חלקים חלקו וחלק אחר עמו. וענה אותו הקשית לשאול כי אין בידו זה רק להעיר אותו על דרך השגת הבקשה ההיא והוא שאמר אם תראה אותי לוקח מאתך יהיה לך כן ואם אין לא יהיה לפי שידוע כי כשהרב והתלמיד השלם המיוחד לשמשו הם שניהם יחד נהנים ומתענגים זה בזה שהתלמיד מכוין לקבל השפע ההוא לפי דעתו השגת ההוד והכבוד בזה והרבה ימצא בו נחת רוח וינוח בטבעו ורתיחת שפעו כדרך שהפרה מוצאת מנוחה כשהניקה העגל כי דבר השם הוא בלבו כאש בוערת לפי צורך הסתרת הסודות ורחוק הוא שימצא בעל סוד ראוי לגלות לו כמו שאמר ירמיה לפי הענין הזה והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי נלאתי כלכל לא אוכל וכשיזדמן לו נאמן שיראה בו שימלא מקומו תתקרר דעתו וינוח

ואל זה רמז החכם באמרו כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדניו ישיב לפי שידוע כי ביום קציר בעל הקציר ההוא יש לו רב אוכל ושמחתו בו רבה בעמדו על הקוצרים אבל רב החמימות המשיג אותו בזמן ההוא יערבב שמחתו וירבה צערו וכשימצא צנת שלג לקרר בו משתיו כדרך המקומות החמים שיביאו שם השלג בימות החום לכונה זה אז תנוח נפשו ועל דרך זה יקרה לחכם השלם כי כשישיג די קצירו ורב השפע עליו להשפיע לאחר יבער בו לבו כי יירא ממצוא נאמן הנאות לענין ההוא. וכשימצא ציר נאמן והוא שיתנהג בשליחותו בחריצות לא שיהי' עצל ולא אץ אבל חרוץ והוא שיכסה הסודות ויתבונן בהם וידבר בם כראוי לו כי זה המכוון. גם שיתנהג במדותיו כפי אשר שלחו וצוהו אז ינוח לב השלם ויתקרר דעתו ויהנה בו. ואמרו לשולחיו רמז בו כי כל המשפיעים עליו יהנו בו אף הרחוקים ממנו

והלא תראה שהרב המורה הזכיר בפרק ך' מהחלק השני שאריסטו אמר שהוא רוצה במה שהתחייב ממנו ושמח בו ונהנה ממנו. ועל זה רמז באמרו לשולחיו. או בא בדרך כבוד וכפי הענין הזה יסבול מה שאמר החכם להשיב אמרים אמת לשולחי ואומרו ונפש אדוניו ישיב רוצה בו ינוח כאמרו משיבת נפש. והזכיר בו שני ענינים לפי שכוונתו בו לשני ענינים המוסר והחכמה. וקרא הרב המלמד השלם אדון ושולח. ואע"פ שברוב המקומות יקרא אב לפי שהשלם כונתו הראשונה בתלמידו להשלימו בבחינת עצמו ולפי זה הענין יקרא הרב שכבר הוליד צלמו. וכשיראהו ראוי להעדיף שלימותו לאחרים בדברו מישרים ובהנהיגו אחרים בהנהגה טובה אז יהנה אדוניו ושולחיו

והוא שאמר החכם בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים. והוסיף ותעלוזנה כליותי על דבור מישרים והוא השלימות המכוון בו וזה אפשר שישיג אם יטרח על ההשגה ההיא ויחפשנה כזהב. והוא שהקדים לפסוק כצנת שלג ביום קרה