מלמד התלמידים קא

פרשת ויגש. בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך. נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך. עשה זאת איפה בני והנצל כי באת בכף רעך. לך התרפס ורהב רעך. אל תתן שנה לעיניך ותנומה בעפעפיך. הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש

ענין הערבות ידוע כי הוא דבר שמתערב אדם בו עם אחרים ללא צורך בו. והוא שמשתעבד למלוה בדבר הלוה על מה שהלוהו ולא יגיע בו לערב הנאה כלל. ואשר ירגיל עצמו בשעבוד זה יכשל לעתים שיכנס בערבות בשביל איש זר שלא יבא לפרוע חובו. ולהזהיר על ענין כזה באדם עצמו באו כתובים אלה וכתובים אחרים בספר משלי על הערבות כפי הדרך הנסתר כמו שיתבאר אך בדרך הנגלה בא להזהיר בענין הערבות הנהוג בין בני אדם שלא ירגיל אדם בו כמו שאמר אל תהי בתוקעי כף בעורבים משאות. ואם ערב לזר שלא יבא לפרוע חובו יעצהו החכם בשני הענינים האחד מהם שאחר שנוקש באמרי פיו ונתרצה ללות הזר לתקוע כף בשבילו ונלכד בערוב משא ההוא לרעהו הטוב לו שלא יבא לריב עמו או להכעיסו על זה אבל יכנע לפניו ויתן גובה וגאוה לרעו שהוא המלוה כדי שיחמול עליו ויאריך לו הזמן עד שיוכל להכריח הלוה הרשע לשלם. והוא שאמר התרפס ורהב רעיך ורבותינו ז"ל אמרו על זה הרבה עליו רעים והביאם לומר זה היו"ד הכתובה ברעיך והוא כאלו אמר רהב ברעיך. ואפשר שהיו"ד נוספת כמו שבאה במקומות רבים. וכן נראה במסורת שכתוב עליו לית כותיה מלא. סוף דבר העצה האחת שיכנע הערב למלוה והשנית שישתדל בכל כחו להוציא כל זמנו בחריצות להנצל מן הערבות והוא שאמר אל תתן שינה לעיניך ולעפעפיך תנומה. ובדרך זה הלך יהודה באמרו כי עבדך ערב את הנער והזכיר שם דברי המיית רחמים באמרו ונפשו קשורה בנפשו ואמרו כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי ומסר עצמו לעבודת עבד במקום בנימין כמו שאמר ועתה ישב נא עבדי תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו. וזה היה סבה לחמלת יוסף השלם עליהם כי אחר שבחן אותם בבנימין ומפני הבחינה ההיא צוה שישים הגביע באמתחת בנימין לראות איך יתנהגו בו אחיו ואחר שראה את לבם הטוב כי הוא אמר להם עלו לשלום אל אביכם ולא אבו לעלות מבלעדיו ראה יוסף כי הם בעלי תשובה ומה שלוו במכרם יוסף לעבד פרעו בהתאמבם להציל בנימין מהיות עבד ולפיכך ולא יכול יוסף להתאפק והתודע אל אחיו וכלכל אותם ואת ביתם כי אחר שפרעו את חובם שבו אצלו כבתחלה ונמלט יהודה מן הערבות בחריצותו הטובה. וכן צריך לכל ערב להשתדל ולטרוח בכל פנים להנצל מיד המלוה כמו שהיא הכונה בדרך הנגלה בפסוקים הנזכרים.