מלבושי יום טוב חלק ב שצז

מפתחות ואחרים יזכו. ולשי' רש"י גם הבשר אסור לאחרים. מבאר דמבשל בשבת במזיד מותר למכור לאחרים בדמי שוי'. מבאר דברי הירושלמי דאם עבר וזרע בשדה שנטייבה בשביעית הפירות מותרין משום דעל גידולין לא גזרו חכמים כלל ואף אם זרע באיסור דאורייתא כגון בשדה שנעבדה לעכו"ם וכן אם זרע בשביעית ויצא לשמינית מותר הפירות ורק אם גדלו בשביעית קנסו חכמים. ובזה מיושב כמה מקומות ברמב"ם. ומסיק דבנידון דידן אם לא כוון העכו"ם להתירו יש להתיר. מ"מ למעשה ירא להקל דמתשו' מהר"מ מרוטונבורג מוכח דאם נעשה ע"י צווי ישראל בכל אופן אסור. מקשה על הרדב"ז דפי' דלהרמב"ם מעשר ראשון בזה"ב דרבנן ומע"ש דאורייתא דא"כ האיך מפרישין מע"ר קודם למע"ש. וזה קשה גם על הסמ"ג דסובר דבירק מע"ש מדאורייתא

יד. מבאר דנראה מכל שיטת הראשונים דכל מקום שקשה קצת באוזן מיקרי סחוס. ובבהמה תיכף לאחר העור מתחיל הסחוס ואם נפגם הוה מום דלא כמהרא"י והט"ז. ואף לפי"ד נראה דבמקום שמתחיל הקמטים שם בודאי פגימה פוסל. ולמעשה יש להחמיר כדבריהם. מבאר דברי התוס' חיצונות דצרימה שהצפורן חוגרת בו הוה מום מובהק להתיר ע"י שלשה בני הכנסת. רק לכתחילה בעינן יותר מכדי חגירה

טו. מסתפק בכהן שצריך להביא ראיה שנפל המום מעצמו אם עכו"ם או קטן נאמן במסל"ת

טז. בנידון אחד שטעה ופדה תוך זמנו שסבר שזמן הפדיון הוא ביום השלשים. מבאר דמחוייב הכהן להחזיר המעות ויפדה אח"כ בברכה משום דכיון דסבר שהגיע זמנו הוה כאמר מעכשיו ואין בנו פדוי דלא כהט"ז. ובכה"ג שמקבל האב המעות בחזרה קודם זמנו בודאי אין בנו פדוי אף להט"ז

יז. מבאר במי שאינו ידוע לו אם הוא כהן לוי או ישראל דאינו מחייב בפדיון הבן כיון דהוה ספק חיובא לא אזלינן בתר רובא ומבאר דבפה"ב ופפ"ח ובכור לא אמרינן כלל עני ורש הצדיקו. וגם בזולחו"ק לפי מסקנת הגמרא לא אמרינן בהם עני ורש הצדיקו. כיון שמספקא לן אם בהמה זו חייבת במתנות. וכן הדין גבי לקט שו"פ אם הספק הוא אם השדה חייבת במתנות

יח. מבאר דאם הזיק מתנות כהונה במכירי כהונה אם חייב לשלם תליא במחלוקת הראשונים אם הבעלים יכולין לחזור או לא. ונראה דגבי פה"ב לכו"ע יכול לחזור כיון דחייב באחריות ואף היורשין שמשלמין בחוב אביהם דנראה דאין יכולין לחזור לכתחילה. מ"מ אם הזיקו נראה דפטורין. ומזה מוכרח דלשי' התוס' דבס"ס מוציאין מיד המוחזק אף בממון שאין לו תובעין מוציאין משום דס"ס הוה כודאי ונראה דכן הוא שי' הרמב"ם ז"ל

יט. מבאר באריכות דבכל האיסורין מוזהרין גדולים על הגדולים אף במקום דליכא לפ"ע אם האוכל שוגג. ובזה מיושב דברי הרמב"ם דמלביש לחבירו כלאים ומטמא כהן לוקה. גם מיושב הא דמצריך קרא לגבי מטמא נזיר דאינו לוקה. מישב הגמ' דנזיר (מד.)

כ. מבאר דיוצא דופן וטריפה לא הוה מום. ומפלפל בכלאים ובנדמה כלו אם הוו מומין ומפלפל לישב דברי התוס' בתמורה (כד.) ובב"ק (עח.) ומסיק דמהרמב"ם מוכח דלא הוו מומין דלא כהלח"מ. מבאר דמדברי התוס' חיצונות מוכח דנדמה במקצת פטור ממעשר

כא מקשה על הרמב"ם דכתב דולד קדשים טרפה פודין אותו הא אין פודין קדשים להאכילן לכלבים. מקשה על שי' התוס' דפודין להסיקן תחת תבשילו מתמורה (יז.) מבאר דעת הראב"ד דהיכא דמותר לאכול בעצמו בודאי מותר להאכילן לכלבים. והיכא דבשעת פדיה אסורין באכילה בזה פליגי בגמ' אם מותר לפדות להאכילו לכלבים ואם בשעת הפדיה היו מותרין באכילה ואח"כ נאסרו לכו"ע אסור להאכילן לכלבים. ומיושב קושית השעה"מ

כב. מבאר דלא הוזהרו גדולים על הקטנים היכא דהגדול בעצמו אינו מוזהר ע"ז. ומיושב דברי ר"ה בנזיר (נז:) ומישב מה דקשה ע"ז מהרוקח דמ"מ מדרבנן אסור. מישב דברי הגמ' דחשש נפל הוה מיעוט שאינו מצוי מה דקשה עליו מב"ב (צג.)

כג מישב דברי הרמב"ם דכ' דשבועה שלהבא ושלעבר חייב משום שבועת שקר. ומיושב גם הא דפסק כר"ע דשבועת בטוי חייב גם על העבר

כד. מבאר דבחזקה דאחיות לגבי מילה נחלקו הראשונים אם בתרי זימני הוי חזקה. משום דהיא חזקה גרועה. ונראה דלגבי שור שהועד ע"י תלתא מיני גם רבי מודה דבעינן תלתא זימני משום דהיא חזקה גרועה. מישב דברי הפוסקים דפסקו כר"פ בב"ק (לז.) משום דלפי המסקנא דבתלתא מיני הוה מועד מיושב כל הקושיות על ר"פ

כה. (א) מפלפל עם הגאון רא"מ ז"ל האיך בא אוהבו או קרובו של כה"ג בעת שהקטיר הקטורת (ב) מישב קושית הג' הנ"ל דאמאי כבוד יום קודם לכבוד לילה הא אין דוחין מצוה קלה מפני החמורה העתידה לבא דשאני הכא דהוי הדור באותה מצוה עצמה. מביא ראיה לזה מיבמות [כעת מצא א"ז הגאון נ"י שזה הראיה בעצמה מביא התה"ד בסי' ל"ה לענין קידוש לבנה]. והג' הנ"ל מפלפל בזה. (ג) מקשה על הריטב"א דכ' דתמד משהחמיץ פוסל המקוה בג' לוגין ממשנה דמקואות פ"ז. והג' הנ"ל מישב קצת ומפלפל בענין זה (ד) הג' הנ"ל מבאר דאסור להושיט אמ"ה לנכרי קטן. מפלפלים לישב דברי הרשב"א דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן. ודברי הר"ן דאו"ב המדולדל מותר לנכרי דקשה עליהם מחולין (קכט:). (ה) מבאר דבכור טרפה מבטן קדוש מפלפל עם הג' הנ"ל בבכור יתום אם קדוש או לא. ומבאר באריכות דיתום דזה פירש למיתה וזה פירש לחיים אינו קדוש בבכורה כמו שפשט הג' הנ"ל מהמכילתא. ולהמכילתא גבי מעשר פטור יתום אף אם חיתה אמו זמן רב אחר לידתו רק שמתה קודם שנכנס לדיר להתעשר וכן סובר לרבא המתני' בבכורות. ובזה מיושב הרבה קושיות בהמכילתא ובהגמ'. ובתו"כ סובר ר"י בשריב"ב דיתום דפטור גבי מעשר שוה ליתום דקדשים ומבאר דר"ח ורנב"י פליגי על רבא וסוברים דכל יתום הוא אם לא חיתה אמו שעה אחת אחר לידתו כדי שתחמם הולד וכן סובר הגמ' בבכורות. ולסברתם בבכור כה"ג הוא קדוש אך אינו נקרב

כו. מפלפל עם הג' הנ"ל אם עופות עיר הנדחת דינם בסייף או בשרפה. הרמב"ם סובר דדינם בסייף ומרש"י מוכח דדינם בשרפה מפרש הירושלמי דהיו שם ביברין של חיה וכו'. מפרש הג' דחולין (קמ.) ונראה דלהרמב"ם נ"צ ונ"ר שהיו בשעת ג"ד בתוך העיר ובשעת קבוץ לא היו בעיר אסורין אבל אין נהרגין ואין נשרפין. ונ"צ שהיו בשעת ג"ד חוץ לעיר ובשעת קבוץ באו לעיר מותרין דלא כהפר"ח

כז. מפלפלים בשי' הירושלמי פ"ב דיו"ט בדין תיכף לסמיכה שחיטה. מגיה דברי הירושלמי דבאשם מצורע שסמך מאתמול יצא כו' והא דקאמר עיבור זמנו נעשו כשלמי נדבה היינו שהקריב חטאתו. והג' הנ"ל מקיים הגי' והירושלמי אינו סובר הכלל דתיכף לסמיכה שחיטה רק דאין סומכין בזמן שאין ראוי לשחוט

כח. מבאר דאם משכו הבעלים ידם מהפסח יכולין לחזור ולמנות קודם חצות הם או אחרים. ואחרים אינם יכולים להמנות בלא רשות הבעלים. ואם נאבד הפסח ונמנו על פסח אחר לא הוה כמשכו ידם מהפסח הראשון. ודלא כהמקנה

כט. מבאר דהספק של מהר"ם מינץ באם שמע שמת לו מת ולא ידע אם הוא תוך ל' ומספק לא התאבל. ולאחר ל' נודע לו שהיה תוך ל' אם חייב להתאבל או לא. הוא נכון ודלא כהט"ז דפשיטא ליה דאינו חייב להתאבל וכן יש להסתפק אם עבר הרגל ואח"כ נודע לו שהשמועה היה תוך ל' אם הרגל פוטרתו. והתשו' פנ"י פשיטא לו להיפך מהט"ז וא"כ הרגל פוטרתו: