מלבושי יום טוב חלק ב שצג

מפתחות אשר עשה נכדי החו"ב מו"ה בצלאל הלוי שיחי' ישלם ה' פעלו. יעלה מעלה מעלה בתורתנו הקדושה. ויהי' לגפן אדרת. גם לשם ולתפארת כעתירת א"ז המחבר: חובת קרקע

א. מבאר דנחלקו הראשונים על ערלה בחו"ל אם לוקין עלי' ואם מחויבין לשורפה. ומפלפל בזה הרבה. ולהתוס' רי"ד והריא"ז אינה אסורה בהנאה. ודבריהם מוקשים מפסחים (כה:) ומע"ז (כב.)

ב מבאר דלכ"ע לוקין על ערלה בא"י בזה"ז דלא כהמל"מ הש"א משום דנהגא קודם כיבוש. מפלפל בארוכה ומישב דברי הגמ' בכתובות (כה.) המוקשים מאד

ג. מבאר דגם הרמב"ם סובר דלוקין על ערלה בא"י בזה"ז דלא כהצל"ח. מפלפל בטעה הרמב"ם דסובר דתרומה בזמן עזרא דרבנן

ד. מבאר דלמ"ד דבטלה קדושת עזרא כלאי הכרם בא"י בזה"ז דרבנן. ומוכיח דאף לדעתו ספיקא אסור היכא דאיקבע איסורא דלא כהמל"מ

ה. מבאר דלהרמב"ם דסובר דרבעי אינו נוהג בחו"ל יש להסתפק משמע דלהרמב"ם היא מדרבנן

ו. מבאר דבהרמב"ם יש סתירה אם רבעי נוהג בשל נכרי שלא ברצונו. מקשה על תירוץ המשכ"י [בהמשכ"י יש ט"ס דנכתב דכונת ר"י וצ"ל דכוונת רבנן] ומחלק דאם לקטן ישראל חייב ברבעי ואם לקטן נכרי תליא ברצין הנכרי [אנ"ה עי' בפנים דמניח בצ"ע דמה מהני רצין הנכרי הא גבי תרומה לא הוי תרומתן תרומה מדאורייתא. ועוד דקשה מתוספתא ומיבמות (קכב.) דמוכח דאף אם לקטן נכרי חייב ברבעי אף אם לא רצה הנכרי. ע"כ נראה לענ"ד לישב דברי הרמב"ם בדרך אחר. דבודאי רבעי נוהג בשל נכרי אף אם לקטן הנכרי כמ"ש הרמב"ם בה' מ"ש פ"י ה"ה וכמו שמוכח מהתוספתא ומיבמות (קכב.). אך זה דוקא אם אח"כ מכר הנכרי הפירות לישראל דבשעה שהפירות הם ביד ישראל הם קדושין בקדושת רבעי. אבל בשעה שהפירות הם ביד נכרי סובר הרמב"ם דאין עליהם קדושת רבעי. והטעם בזה דכיון שברבעי עיקר האיסור לקוח מהמצוה שצונו להוליך הפירות לירושלים ומחמת זה אסור לאוכלם חוץ לירושלים. וכיון שעל הנכרי אינו חל המצוה להוליכם לירושלים להכי כ"ז שהפירות מונחים אצלו אינו חל עליהם גם איסור רבעי. ויהי' מותר לישראל לאכול הפירות כ"ז שהם ברשות הנכרי. ואף שהנכרי נתן לו הפירות מ"מ אינם נעשים שלו לפי שי' הר"ן והתוס' בנדרים (לה:

). ואף לפי שי' רש"י שם וכן דעת התוס' בפסחים (כט.) דכיון שנתן לו לאכול הוה שלי מ"מ אפשר לומר הכא כיון שנתן לו רק לאכול ואינו רשאי להקדישם להכי אינו יכול לחול גם קדושת רבעי על הפירות ואכמ"ל בזה. וכן אם גזל ישראל הפירות מהנכרי מלבד איסור הגזלה אינו חל איסור רבעי על הפירות. ולהכי כתב הרמב"ם שם בה"י דיש לנכרי כ"ר שאם רצה לנהוג במצוה זו הרי היא קודש כשל ישראל. דדוקא אם רצה אבל בלא רצונו אינו חל על הפירות קדושת רבעי. ולפ"ז מיושב היטב קושית א"ז הגאון נ"י מדוע מהני רצון הנכרי הא גבי תרומה לאחר מירוח לא מהני רצון הנכרי. דשאני התם כיון דלאחר מירוח הפירות בעצמן פטורין ואף אם לקחן ישראל הפירות פטורין להכי לא מהני רצון הנכרי דהא לא עדיף מישראל. אבל הכא כיון שאם לקחן ישראל הם קדושין בקדושת רבעי להכי אם רצה הנכרי לנהוג במצוה זו חל האיסור על הפירות משום דהוי כמו ישראל משום שמעשיהן במצות קיימין כמו שכ' הרמב"ם בפי' בתרומות פ"ג וז"ל הכותים אע"פ שאין חייבין במצות אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר וזה מן העיקר שלנו וכיון שהם משתתפין עמנו בשכר מעשיהן במצות קיימין עכ"ל. וכ"ז למד הרמב"ם ממה שכתב המשנה דין דיש לנכרי כ"ר גבי הנכרי שתרמו תרומתן תרומה דמה שייכא להתם אלא ודאי דבשעה שהם ביד הנכרי תליא ברצון הנכרי וכמו שהוכיח מזה המשכ"י. ולפי מה שבארתי מבואר היטב טעם מחלוקתן דרבנן ור"י דלפי המשכ"י תמוה באיזה סברא פליגי ומאיזה טעם סבר ר"י דלא מהני רצון הנכרי. גם תמוה דהא בירושלמי דמ"ש פ"ה מפורש דדברי דר"י תליא אם ילפינן נ"ר ממ"ש [ולפי פי' א"ז הגאון נ"י י"ל דפליגי אם לקטן ישראל ודו"ק] אבל לפי דברי ניחא שפיר דר"י סובר דילפינן נ"ר ממע"ש וגם סובר דיש קנין לנכרי בא"י וא"כ הפירות מה"ד פטורין ואף אם לקחן ישראל ולהכי לא מהני רצון הנכרי כמו גבי תרומה לאחר מירוח. אבל רבנן סברי או דאין קנין או דלא ילפינן נ"ר ממע"ש [וזה תליא במחלוקת הרמב"ן והרשב"א המבוארים בסי' ה'] וא"כ הפירות מחויבין דאם ילקחן ישראל יהי' קדושין ולהכי מהני רצון הנכרי]

ז. מבאר בראיות דערלה נוהג בשל נכרי דלא כהמשכ"י. ומדחה ראיותיו. מפרש הירושלמי דר' יאשי' מייתי נטיעות מחו"ל בגושיהן

ח. בענין הנ"ל מדחה ראיות המשכ"י. ומסיק להלכה דגבי ערלה אין חילוק בין של נכרי לשל ישראל רק לשי' רש"י בשל נכרי בסוריא דינם כערלה בחו"ל. ומבאר דכלאים למ"ד דלא בטלה קדושת עזרא הוה דאורייתא אף בשל נכרי. ולמ"ד דבטלה לפי שי' בה"ת בשל נכרי דינם כמו בחו"ל. וברבעי בא"י לרוב הפוסקים דינם כמו ערלה ולהרמב"ם נתבאר לעיל סי' ו'. וברבעי בסוריא ובחו"ל בשל נכרי פטורין

ט. חוקר למ"ד דחדש בחו"ל דרבנן אי בא"י בזה"ז הוי דאורייתא, מפרש פי' חדש בגמ' דמנחות (ה.) ומזה ראי' להא"ז והפנ"י דחדש בחו"ל תלי אם עומר בא מחו"ל

י. בענין הנ"ל. מפלפל בדעת ר"ע אם סבר דחדש בחו"ל דרבנן. מפרש באריכות דברי התוס' בר"ה (יג.) ומפרש הירושלמי דפ"ב דחלה מצאו קמה לחה כו'

יא. בענין הנ"ל. מפלפל בפי' הגר"א והש"א בסוף דברי הירושלמי הנ"ל ומסיק דבריהם בקושיא. והעיקר כפי' הפנ"י ומזה מוכח דר' ירמי' סובר דלר"ע חדש בחו"ל דרבנן. ומסיק להלכה דחדש בא"י דאורייתא משום דלר"ע נהגא קודם כיבוש ואסור לקצור קודם שהאיר המזרח דלא כהמל"מ והש"א

יב. מבאר דבקרקע של נכרי בא"י אם אסור לקצור קודם שהאיר המזרח תליא במחלוקת הב"י והמבי"ט. ואם קנה נכרי קרקע לפירות בודאי אסור דלא כהש"א

יג. חוקר למ"ד דחדש בחו"ל דאורייתא אם אסור לקצור קודם שהאה"מ בקרקע של ישראל בחו"ל. מביא בזה מחלוקת הראשונים ונותן טעם להיתר דקצירה ילפינן מחלה

יד. חוקר אימתי זמן החנטה. מפלפל בדברי הרשב"א בקדושין (סב:) וברש"י שם. מהירושלמי מוכח דחנטה הוא מזמן שאסור לקצוץ בשביעית. מבאר דנחלקו הראשונים אם אחר החנטה מיקרי דבר שבא לעולם אם מכר לו פירות גמורים. מישב רש"י דב"מ (עג:)

טו. בענין הנ"ל מבאר דהרמב"ם והראב"ד סברי דחנטה הוא זמן עונה"מ. מתמה עליהם מהירושלמי. מביא ראי' מירושלמי לשי' רש"י בר"ה (יג.) ומפלפל בדברי הריטב"א שם. מקשה הרבה על פי' רש"י ותוס' בר"ה (טו.) ומפרש בשתי בריכות פי' אחר. מבאר דהרמב"ם סבר דהגמ' בר"ה פליג על הירושלמי: