מלבושי יום טוב חלק ב שצא

לאוקמא בשלא תבעו וכפר בו קודם השביעית וצריך לי עיון עכ"ל. ונראה דמה שהניח הרשב"א דבריו בצ"ע משום דלפי"ז קשה מאי קאמר דאתי שביעית ואפקעתי' לשבועתא כיון דקודם השביעית לא כפר כלל. וגם קשה דמאי אשמעינן שאינו יכול לגלגל כיון שנשמט המלוה שאף אם יודה לא יתחייב. ולפע"ד היה נ"ל לומר דהכא מיירי שתבע ממנו קודם השביעית והודה במקצת ונפטר מן השבועה לאחר השביעית מטעם גזה"כ דאתא שביעית ואפקעתי' לשבועתא משו"ה אינו יכול לגלגל עליו שבועה אח"כ כיון שכבר נפטר מן השבועה על אותו הממון מטעם גזה"כ לא מצינו שיכול לגלגל על אותו ממון שבועה אח"כ. דהא גלגול שבועה חידוש דלמדין מן הסוטה ובכה"ג לא מצינו שיכול לגלגל ואפשר לומר דהא דכתב הריטב"א במשנה דלכך נקטא הכא והשביעית משמטת את השבועה לומר דהא אין מגלגלין כלל אחר שביעית דכבר השמיטתה שביעית עכ"ד. ג"כ כוונתו הוא דהיכא דהשמיטה שביעית השבועה שעברה שנתחייב עליה מעיקרא אין מגלגלין כלל לאחר שביעית משום דלא דמי לסוטה כמש"ב. דאל"ה פשיטא דכיון דנשמט החוב שעבר האיך אפשר לגלגל אח"כ

א"כ לפי שיטת הר"ן והרשב"א שנראה מדבריו שסובר ג"כ כדעת הר"ן] ולפי"ד הכ"מ הוא ג"כ שיטת הרמב"ם היכא שכפר קודם השביעית בכל חייב שבועת היסת אף לאחר השביעית א"כ בנ"ד כיון שכבר כפר קודם השביעית לא שייך כאן השמטת שביעית. אמנם התומים תמה על הכ"מ דהאיך רוצה לומר דגם הרמב"ם סובר כדברי הר"ן איך כתב סתם ושביעית משמטת שבועה דהא איכא הך שבועה דע"א אף גם לדידן הא איכא היסת בכופר בכל. וא"כ מה בכך דליכא כאן הודאה במקצת והרי הוא כופר בכל הא אף בכופר בכל חייב שבועה ואיך כ' הרמב"ם דשביעית משמטת שבועה הא היסת בעי. וע"כ מפרש דהרמב"ם מיירי בכה"ג דכפר ואין עליו שבועה דהיינו בע"א מסייע או דפוטר אותו מן השבועה יעו"ש. אבל לשן הרמב"ם דסתם אינו משמע כן. ע"כ נ"ל דאף שפשטות דברי הרמב"ם מורין כדברי התומים דאף בשבועת ע"א נמי משמטת השבועה דאינו יכול להשביעו אחר השביעית. וע"כ צ"ל דגם הממון נשמט. הוא דוקא היכא דנתחייב לי' שבועה דאורייתא כיון דיורדין לנכסיו אם לא ירצה לישבע א"כ השבועה היא נגישה גמורה ע"כ אמרה התורה דלאחר שביעית א"א לתבוע שישבע או ישלם ומשמטת בין השבועה ובין הממון בין שהיתה השבועה ע"י מב"מ ובין ע"י ע"א. אבל אם תבעו וכפר בכל כיון דאין יורדין לנכסיו אם לא ירצה לישבע רק דמשמתינן לו מה דאינו שומע לדברי חכמים זה לא הוי נגישה גמורה ובזה אין שביעית משמטת. ע"כ כתב הרמב"ם כפר והגיעה שמיטה והוא בכפירתו והודה או באו עדים חייב. ומה שלא הזכיר הרמב"ם בפירוש דשבועת היסת משביעין אפי' לאחר שביעית כיון דאינה משמטת הממון וקאמר סתם דשביעית משמעת השבועה. משום דהא הוא מפרש אח"כ בד"א בשבועת הדיינין. ושבועת היסת אינה בכלל שבועת הדיינין עיין בה' שבועות פי"א הי"ג וכן מבואר בשו"ע סי' פ"ז ס"ז. לכך אינו צריך להזכיר. ולפי"ז צ"ל הא דכתב הרמב"ם אבל שבועת השומרין והשותפין וכיוצא בהן משבועות שאם יודה ישלם ה"ז ישבע אחר השמיטה. הך שבועת השותפין כוונתו הוא אף היכא דצריך לישבע מדאורייתא כמו שבועת השומרין. דהשותפין הם שומרין זה לזה. אבל שבועת השותפין דעלמא כיון שאינה אלא מדרבנן ואין יורדין לנכסיו אם לא ישבע בלא"ה אין שביעית משמטת שבועה זו כמו שבועת היסת אמנם לפי"ד הכ"מ דהרמב"ם סובר דגם שבועת ע"א אינה משמטת צ"ע דברי הרמב"ם דא"כ מה צריך להזכיר דשבועת השומרין והשותפין אינה משמטת א"כ לפי"ד בנ"ד דאינה אלא שבועת היסת ודאי אין שביעית משמטת

ואף שנראה כן לדינא מ"מ מי יכול להוציא ממון נגד דעת הראב"ד דס"ל דגם בשבועת היסת שביעית משמטת כ"ז שלא נשבע. וכן ס"ל להטור וכן סתם הש"ע כדיעה זו. אבל לאחר העיון בנ"ד אין צריך לכל זה ולפי"ד כו"ע מודים בזה דאין שביעית משמטת כיון דכבר הפך השבועה על שכנגדו א"כ אין כאן שום נגישה מראובן על שמעון שכבר נפטר ממנו במה שהפך השבועה על ראובן והוה כמו שתבע אותו קודם השביעית וכבר נשבע לו ומה שמחוייב שמעון לאחר שישבע ראובן ע"ז אין שייך לומר שביעית משמטת דכ"ז שלא נשבע ראובן אין שום חיוב על שמעון והוה כמלוה שלא הגיע זמנה שאין שביעית משמטת. ולא דמי למלוה בשטר וטען עליו השתבע לי דלא פרעתיך ולא נשבע קודם השביעית דנראה דשביעית משמטת אף שעדיין לא נשבע דשאני התם דיכול לנגוש את הלוה אף קודם שישבע דהא קיי"ל בשו"ע סי' פ"ב ס"ג כשטוען שפרע השטר ואמר שישבע לו המלוה ויטול אומרין לו הביא מעותיו ואח"כ ישבע ויטול אבל בהפוך שבועה מה"ד אינו יכול לטעון הביא מעותיך לב"ד ואח"כ אשבע ואטול. משום דכ"ז שלא נשבע אין שום חיוב עליו רק מצד המנהג שנהגו ב"ד שאומרים להנתבע הביא מעותיך לב"ד ואח"כ ישבע. וכן משמע באו"ח סי' פ"ז דזה הוא רק מנהג בעלמא שנהגו ב"ד בכך. וכיון דמה"ד אינו יכול לכפות אותו שיביא מעותיו לב"ד כ"ז שלא נשבע א"כ אינו יכול לנגוש אותו ולכך אין שביעית משמטת בזה. וראי' ברורה לדברי דלא דמי הפוך שבועה לנשבעין ונוטלין. דהא גבי נשבעין ונוטלין קיי"ל בסי' פ"ז ס"י דאם תפס ולא רצה לישבע לא מפקינן מיני'. אבל גבי הפוך שבועה אם תפס ולא רצה לישבע מפקינן מיני' כמבואר שם בש"ך בשם ג"ת משום דגבי הפוך שבועה כ"ז שלא נשבע אין שום חיוב עליו לכך אינו יכול לתפוס. אבל גבי נשבעין ונוטלין הוא מחוייב מעות אף קודם שישבע ולכך יכול לתפוס. ומטעם זה גבי הפוך שבועה כ"ז שלא נשבע אין שביעית משמטת אבל בנשבעין ונוטלין שביעית משמטת אף קודם שנשבע כנ"ל: כ"ד ינ"ע יו"ט ליפמן הכהן: סימן יד כבוד ידידי מחו' הרב הגביר החו"ב י"א מוה' יצחק צערניאק ג"י

ע"ד שאלת מע"כ אודות האיסקלאד מהצוקער שהוא מנהל אותו. והצוקער מונח על מקום רחב של אבשציסטווא אחת שהיא מקבלת עליה אחריות השמירה. ובכל עת שהוא מוכר צוקער לחנונים שולח לשם איש אחד עם הקוויט ועושים שם נאדפיס על הסך שמוכרים ובפיסוק דמים אינם באים עמו בכל פעם שמקבלים. רק כשנשתנה המקח אז מודיע מעל' להם שעלה המקח. ע"כ שואל מע"כ אם נוכל למצוא היתר למסור להקונים צוקער כשדורשין בשבת. כי יש בזה הפסד גדול אם לא ינתן להם הצוקער בשבת. ומע"כ האריך לצדד התירא בזה

והנני להשיבו כי לאחר העיון היטב בזה לא מצאתי שום היתר רק באופן זה שיעשה שטר מכירה עם נכרי אחד על משקל סך צוקער שיספיק לו לפי חשבונו לשבתות השנה וליו"ט. עפ"י המקח אשר יקצבו בקאנטאר רק יניח לו ריוח סך מצער. וכל הצוקער שיקבלו החנונים בימי דשבתא ובמועדא יהי' ע"ח הנכרי. והוא יקבל ע"ע לשלם שכר השמירה להאבשציסטווא בעד הסך שלו. ויתנה עם הנכרי בשעת הקנין שאם יצטרך למעל' צוקער לימי החול יקבל מצוקער של הנכרי בתורת הלואה וכשיביאו לו אח"כ צוקער יהי' שייך להנכרי לתשלומין הלואה מה שלוה מאתו. ויקבל מהנכרי או"ג ע"ז והמותר יזקף עליו במלוה וגם יקבל קנין בסודר של הנכרי ויעשה גם ת"כ. ומזה ההיתר הוא היתר פשוט בלי שום פקפוק כלל. ובכ"ז יוכל לשלוח איש אחד מקאנטאר שלו עם הקוויט להאבשציסטווא לרשום משקל הצוקער שיקבלו הקונים בשבת. רק בידי מע"כ יהי' פנקס מיוחד רשום בו משקל הצוקער שמקבלין בשבת ע"ח הנכרי: