מלבושי יום טוב חלק ב שפד

ונראה דאפי' לפי"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ז הל' גזלה ואבדה ה"ט דכתב שם אבל אם נשבע חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם אפי' הם באיי הים מפני שכבר נתיאשו ואינם באים לתובעו א"כ נראה דאם הודיע לבעלים סגי בזה כמש"כ גדולי האחרונים וכן הסכים הגר"א ז"ל. נראה לפ"ד דהרמב"ם ע"כ מיירי שם היכא דאי"צ להביא כפרתו כגון בזה"ז. לכך אין צריך להוליך אחריו ולהוציא הוצאות ע"ז וסגי רק בהודעה לבעלים בלבד. אבל היכא דצריך להביא כפרתו ודאי דגם הוא מודה דכ"ז שלא יתן לידו הגזלה אינו יכול להביא כפרתו ומחוייב להוליך אחריו אף למדי משום דכתיב לאשר הוא לו יתננה ביום אשמתו. א"כ מחוייב אף להוציא הוצאות ע"ז. אך זה דוקא היכא שצריך להביא אשמתו אז הוא מחוייב להחזיר הגזלה ליד הנגזל דוקא מקודם ואז יכול להביא אשמתו. אבל המשנה משמע ליה דמיירי דכל אופן אפי' היכא שאין צריך להביא כפרתו נמי מחוייב להוליך אחריו למדי. לכך הוצרך הרמב"ם ליתן טעם אחר ע"ז כנ"ל

אך כעת התבוננתי בזה וראיתי דמה דהוי פסיקא לן דלפי"ד התוס' והבעה"מ כיון דהודה הוה פקדון בידו וגם יכול להקדישו אע"ג דהוא חייב עדיין באחריותן כ"ז שלא החזיר ליד הנגזל ממש יצא בזה ידי השבת הגזלה כיון דהוה מאז כמו שהוא ברשות הנגזל. ז"א דא"כ אמאי אמרינן שם (קיח:

) גבי גזל את חבירו והבליע לו בחשבון דאפי' היכא דמנה ורמיא ליה לידו או מנה ורמי ליה לכיסו אך דאית ליה זוזי אחרינא בכיסו ולא ידע כמה לא יצא ידי השבת הגזלה. אף שזה ברור דמשעה שהחזיר לידו אע"ג דלא ידע הנגזל יצא מתורת גזלה ואם הקדישה הנגזל אז הוא קודש. ויותר מזה נראה דאפי' גבי גנב טלה מעדר והחזירו לעדר ולא ידעו בעלים מזה אע"ג דמחמת דאנקטי נגרי ברייתא מחמרינן שם ואמרינן שלא לדעת צריך דעת מ"מ משעה שהחזירו לרשות הבעלים יצא מדין גזלה ויכול הבעלים להקדישה כיון דהיא ברשותו רק לענין אחריות הוא על הגזלן לכך לא יצא בזה ידי השבת הגזלה עדיין אלמא דהשבת הגזלה באחריות תלוי מילתא. ולפי"ז א"א לפרש כמו שעלה ע"ד דהולכת אחריו למדי גבי לא נשבע דפטור הוא מטעם דכיון דהודה יצא ידי השבת הגזלה. דז"א כיון דאף דהודה הוא עדיין באחריות הגזלן א"כ לא יצא עדיין ידי השבת הגזלה. אם לא שנפרש דאיירי שם שהודה לו והניח בידו והלך לו דפטור נמי מאחריות. לבד דזהו נגד דברי התוס'. לא נראה כן מכל דברי הראשונים שיאמרו דדוקא בהודה והניח בידו והלך לו אז פטור מהולכת אחריו למדי. ומדבריהם משמע דבהודה לבד נמי פטור. וראיתי להגאון בעל נתיבות בסי' פ"ז דגם הוא רוצה להביא ראיה מדברי הגמרא הללו דכיון דהודה לו הוה כפקדון לענין הילך. אך דחה שם דהא כתבו התוס' שם דוקא כששתק והלך לו. ונפלאתי ע"ז מאד דהא אדרבה התוס' כתבו שם דלא מצי איירי בשתק והלך לו דא"כ אפי' נשבע נמי. וגם תמוה דהאיך לא הזכיר דברי התוס' דב"מ דשם מבואר דכיון דהודה הוה כפקדון. וכן הוא דעת הבעה"מ. ע"כ נראה דע"כ צריך לפרש דהולכת אחריו למדי אינו תלוי בהשבה אלא דאפי' היכא דלא יצא עדיין ידי השבת הגזלה מ"מ לא קנסו להוליך אחריו למדי והוה גביה עד דאתא ושקיל היינו שאינו צריך להוציא הוצאות ע"ז כדי שיבא ליד הנגזל. אבל כיון שבא הנגזל ודאי מחויב הגזלן להשיב לו מיד ולא להמתין עד שיבוא ויתבע ממנו כדי לתקן את הלאו דלא תגזל. וכ"ש דאם גזל במקום אחר כיון דאחריות והוצאות הדרך הוא על הגזלן מה"ד לכו"ע לא מהני הודאתו בפני ב"ד אלא הוא מחוייב להשיב למקום שגזל ולא להמתין עד שיבוא הנגזל לכאן לתבוע ממנו אך ממה שהאריך ליתן טעם מה דאין צריך להוליך אחריו למדי משום דהוה כאלו אמר לו יהא לי בידך לפי גירסא שלנו. או לפי גי' הרמב"ן כמאן דאמר לו יהא לך בידי. וגם מלישנא דפקדון דקאמר נראה דמ"מ דוקא בכה"ג דלכה"פ יצא מדין גזלה היינו דשנוי לא קנה מאז להגזלן והוה כפקדון בידו אז אינו מחוייב להוליך אחריו למדי אבל היכא שלא יצא עדיין מדין גזלה מחוייב מטעם קנם להוליך אחריו למדי או למסור ליד ב"ד. ודלא כדעת הקצוה"ח דכתב בפשיטות ונראה דאפי' אינו מודה כלל אלא שהוא בעצמו רוצה לצי"ש ולהחזיר הגזלה כיון דידע למאן גזלי' ומזומן להחזיר הו"ל כפקדון גביה וא"צ כלל הודעה עכ"ד. ולפע"ד ז"א כי זהו דוקא לפי"ד הרמב"ם דנראה דגירסתו היה בגמ' כמו דאיתא בשאילתות אלא אמר רבא שאני מתני' כיון דידע למאן גזלי' ואפשר לאהדוריה ממונא למרי'. אבל לפי גירסת דידן כיון דידע למאן גזלי' ואודי לי'. וכן הוא גי' רוב הראשונים כמו שנראה מש"מ נראה ברור דדוקא היכא דהודה בפניו או לפני ב"ד הוא דא"צ להוליך אחריו למדי כיון דיצא מדין גזלה והוה כפקדון ביד הגזלן. ויותר מזה נראה דדעת הבעה"מ הוא דדוקא היכא דהודה מעצמו לפני ב"ד אז הוא דא"צ להוליך אחריו משום דאמדו חכמים לדעת הנגזל דלא איכפת ליה אף שיהא ביד הגזלן כיון דאנו רואין שהוא בא לעשות תשובה מעצמו ע"כ בטוח הנגזל שבודאי ישיב לו כשיתבע ממנו והוה כאומר להגזלן יהא לי בידך. ע"כ א"צ למסור אפי' ליד ב"ד. אבל היכא שנתחייב בב"ד עפ"י עדים אע"ג דקבל עליו את הדין א"כ הוה כפקדון בידו וגם יכול להקדישו מ"מ כיון שעדיין מוטל עליו חיוב השבת הגזלה ליד הנגזל ע"כ מחוייב מטעם קנס להוליך אחריו למדי משום דאז לא הוה כמאן דאמר לו יהא לי בידך דכיון דהוא נתחייב לו ע"י הודעת עדים אינו בטוח הנגזל כ"כ בהגזלן שבודאי ישיב לו. אבל דעת הרמב"ן אינו כן דכיון דקבל עליו את הדין הוה כהודה מעצמו וכיון דהוה כפקדון בידו ע"כ א"צ להוליך אחריו. אבל בלא הודאה בפני ב"ד או קבלת הדין כו"ע מודים דצריך להוליך אחריו לבד דעת הרמב"ם הוא דאינו כן. כנ"ל בזה

מ"מ נ"ל דאפי' לפי מה שהעליתי כעת דכ"ז שאחריות הגזלה הוא על הגזלן אינו יוצא ידי השבת הגזלה. מ"מ נראה ברור דחזרה קרן לבעלים אינו תלוי כלל באחריות. וכיון שהוא ברשות הבעלים להקדישו אז לא נוכל לקרות בו אם המצא תמצא בידו הגנבה כמש"כ במכתבי העבר. ודלא כדברי כת"ר דכפל תלוי באחריות. וראיה ברורה לזה מדברי רבינו יהונתן שהביא כת"ר בעצמו דכתב על הא דגנב חוץ לרשותם וטבח ומכר ברשותם דמשו"ה חייב לפי שלא נתכוין בהחזרתה לרשות בעלים לשם תשובה. א"כ מוכח דאם כוון לשם תשובה אע"ג דלא יצא בזה עדיין ידי השבה דבעינן דעת בעלים וחייב באחריות מ"מ כיון שהוא ברשות בעלים להקדישו מיקרי חזרה קרן לבעלים ומה שדחה כת"ר דכוונת הרבינו יהונתן לישב מתני' אף לר"י דס"ל שלא לדעת אין צריך דעת הוא רחוק מאד בכוונתו דהאיך יאמר דמשו"ה חייב כיון שלא החזיר לשם תשובה. א"כ אם החזיר לשם תשובה פטור. מאי דבאמת לפי מאי דקיי"ל כר"ח הוא אינו כן. ועוד לפי"ד כת"ר דלפי מאי דקיי"ל כר"ח דשלא לדעת צריך דעת אף אם החזיר לשם תשובה וא"כ יכול להקדישו מ"מ אם טבח ומכר אף ברשות הבעלים חייב דו"ה כיון שעדיין חייב באחריות לא יצא עדיין ידי השבה ולא יצא מדין גנבה כלל א"כ לפי"ז ודאי נשאר קושיתי דמשכחת לה דגונב אחר הגנב חייב כפל דאם החזיר הגנב הראשון לבעלים שלא לדעת ואח"כ גנב אחר מרשות הבעלים דודאי משלם גם הגנב השני כפל להבעלים כיון שיכול הבעלים להקדישו. ועדיין מיקרי גם רשות הגנב הראשון עליה כיון דאם טבח ומכר הגנב הראשון חייב ד' וה' כיון שעדיין הוא באחריותו ע"כ מיקרי זאת אם המצא תמצא בידו לפי"ד כת"ר א"כ משכחת לה דגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. וע"ז לא יעלה תירוץ כת"ר כלל. אע"כ צ"ל דחזרה קרן לבעלים אינו תלוי כלל באחריות ואף שהוא עדיין באחריות הגנב מ"מ כיון שהוא ברשות הבעלים דיכול להקדישו מיקרי חזרה קרן לבעלים ופטור מן הכפל

ומה שכתב כת"ר ראיה לדבריו וז"ל וכן נראה קצת דהא לר"ל ולצנועין דגזל ולא נתיאשו הבעלים הנגזל יכול להקדיש