מלבושי יום טוב חלק ב שפב

חלוק אם רשאי למשתי בהו שכרא אם לאו, אע"כ דלא ס"ל כמו שהוכחנו מדברי המרדכי אף שדברי הרא"ש לכאורה תמוהין בלא"ה דהא הביא שם הרא"ש בשם הרי"ף מש"כ בשם רב האי גאון מעות המקח הוה מיד כהלואה ביד המוכר אף קודם שהשתמש. וע"כ משום דאנן ס"ל דמעות קונות ד"ת לכך הוה המעות ברשות המוכר מיד לכל מילי. ונראה דגם הרא"ש מסכים לזה. וכן הביא הטור בסי' קצ"ח דבריו ולא הביא ע"ז שום חולק א"כ האיך כתב דאין נ"מ בחלוק פסק זה. הא יש נפקותא דאי מטעם משום דמותר להשתמש במעות פקדון א"כ אינו חייב באחריותן אלא לאחר שהשתמש בהן. ואי מטעם מעות קונות ד"ת חייב באחריותן מיד אפי' קודם שהשתמש. אך זה אפשר לדחוק דכונת הרא"ש דאין חלוק בפסק זה היינו לענין היתר שימוש. אבל ודאי יש חלוק בפסק זה קודם שהשתמש בהן. ולענין דינא כיון שהביא בסוף דברי הרי"ף נראה דהסכים לדבריו לכך לא הביא הטור שום חולק ע"ז. מ"מ נראה דאף לפי דברי הרא"ש דס"ל דרשאי להוציאם על כל שאר צרכיו כמו בכל מלוה דעלמא מ"מ אם החזיר המעות למקומן לאחר שהשתמש אז לא הוה כמלוה בידו וכל הבע"ח שבאו לגבות שוין בזה אלא המפקיד קודם לגבות מהן כיון שהחזירן למקומן ויחדן בשבילו. דהא כתב שם הרא"ש לישב דברי הרי"ף מה דהוצרך להביא ראי' מדברי רב האי גאון דלאחר שהשתמש חייב באונסין וכתב אלא בעי למימר אחר שנשתמש בהן והחזירה למקומה דמדינא לא בעי דעת בעלים אפי' לר"ע כיון שברשות שלח בהן יד אפיה"כ חייב באחריותן הואיל וכבר נהנה מהן ועוד מצפה להנות אם תזדמן לו סחורה כו' עכ"ד. א"כ מוכח להדיא מדברי הרא"ש דלאחר שהחזירן למקומן הם שייכים להמפקיד אף שהוא חייב באונסין. דאל"כ עדיין נשאר קושית הרא"ש פשיטא דהוא חייב באונסין אפי' לאחר שהחזירן למקומן דהא בכל מנוה כ"ז שלא החזיר ליד המלוה וזכה בהן עדיין הוא חייב באונסין. ואמאי הוצרך הרא"ש ליתן טעם בזה מה דחייב באונסין. וכן תמה בזה הגאון בעל מ"א בה' שומרים סי' כ"ה יעו"ש. אע"כ דהרא"ש ס"ל דזה לא דמי לשאר מלוה ואם החזירן למקומן הם ברשות המפקיד. וצריך לדחוק משום דהוה כאלו התנה מתחילה להדיא דאם יחזירן למקומן יהא של המפקיד מ"מ חייב באונסין משום דהא כבר נהנה ועדיין הוא מצפה להנות מהן. ואין לפרש דברי הרא"ש דלא מיירי שהשתמש בהן והוציאם לגמרי אלא מיירי שהשתמש בהן היינו כגון שולחני הניחם על שולחנו כדי להתראות בהם ואח"כ החזירם למקומן לכך הוצרך הרא"ש לומר דלכך חייב באונסין משום דכבר נהנה מהם ועוד מצפה להנות מהם. דז"א דהא זהו איבעי' דלא איפשטא שם (צו.) שאלו לראות בהו מהו. והוה ספיקא דדינא וא"כ אי אמרינן דלא מהני גבי שאלה לחיובא דאונסין משום דהנאה מיני' בעינן א"כ ה"נ אע"ג שהשתמש בהן והניחם על שולחנו להתראות בהן הוה כאלו עדיין לא השתמש בהן כלל משום דהוה ספיקא דדינא אם זה מיקרי הנאה שיהא חייב בעד זה על אונסין. אע"כ מיירי דהשתמש בהן היינו שהוציאם מ"מ מהני חזרה למקומם דלהוי ברשות המפקיד וכמש"ב

עוד נ"ל דע"כ צ"ל דהרא"ש ס"ל דאם בא המפקיד לתבוע לאחר שהחזירם למקומן אינו יכול הנפקד להחליפם באחרים. דאי יכול להחליפן באחרים א"כ הוה עדיין כמלוה בידו ואמאי צריך הרא"ש ליתן טעם מה דחייב באונסין. א"כ כ"ש דס"ל דלר"ה קודם שהשתמש יכול לתבוע אותן המעות בחזרה וס"ל כדברי הרמב"ן הנ"ל בתחילת דבריו. דלא כדברי התוס' שם (כט.) ד"ה והוי שואל כו'. וכן נראה דעת רש"י שם (מג.) ד"ה ואי שואל לא הוי כו' דלא ס"ל כדברי התוס'. דכתב שם דלכך הוי שואל וחייב באונסין משום דכל הנאה שלו. ולדברי התוס' אין צריך לזה אלא דלכך חייב באונסין משום דהמעות הם שלו לגמרי משעה שמסר לו אלא ע"כ דרש"י ס"ל דגם לר"ה יכול לתבוע מעותיו בחזרה כ"ז שהם בעין ולכך הוצרך ליתן הטעם דהא דחייב באונסין משום דכל הנאה שלו והוי כשואל. ואף שמדברי רש"י שם ד"ה ואי אמרת משמע דלא כדברי אך המעיין שם יראה דאפשר לדחוק ולישב דבריו דלא יסתר לדבריו הקודמים. וכן יש לדקדק מתחילת דברי הרא"ש ג"כ דלא ס"ל כדברי התוס'. ובזה ישבתי דברי רש"י בב"מ (די) דפי' שם והילך לא הוצאתים והם שלך בכ"מ שהם. ופירש הר"ן דרש"י מיירי בפקדון דבהלואה מאי מהני שלא הוציאם. וכבר הקשו גדולי האחרונים בזה דהא רש"י ס"ל דבפקדון מעיז ומעיז ולכך אפי' כופר בכל נמי חייב שבועה דאורייתא. ונ"ל דרש"י פי' מנה לי בידך היינו שנתן לו מעות מותרין בפקדון. דס"ל לרש"י דבהלואה גמורה כיון דע"כ הילך לא משכחת בזה אלא היכא דנותן לו מיד במזומן כו"ע מודים בזה דפטור כמש"כ הפנ"י ולכך הוכרח לפרש פלוגתייהו בכה"ג דנתן לו בפקדון מעות מותרין. וגם ס"ל דכ"ז שלא הוציאם הם ברשות המפקיד ויכול לתבוע ממנו בחזרה לכו"ע אף לר"ה דאין סברא כלל לומר דפי' פלוגתייהו אליבא דר"נ לבד ולכך קאמר דהם שלך בכ"מ שהם. וזה ברור כיון דנתן לו מעות מותרין ומותר להשתמש להרויח בהן א"כ עשה לו טובה כמו בהלואה גמורה ואינו יכול להעיז ולכך כופר בכל פטור. ולפי דברינו אלה נוכל לישב קושיא חמורה מה שהקשה הג"ת על הא דאמרינן בב"ק (קיח.) דמלוה נתנה לתבוע בכל מקום ואבדה ופקדון לא נתנו לתבוע אלא במקומן. דבאיזה אופן מיירי. אם יש לו האבדה או הפקדון במקום התביעה ודאי דמחויב ליתן לו בכ"מ. ואם אין לו א"כ במלוה נמי לא נתנה לתבוע. וכתב שם האו"ת דאין לומר דאיירי במעות מותרין דלר"ה מאי איכא למימר דלדידיה מלוה גמורה היא. ולר"נ קודם שהשתמש האיך אפשר לומר דישתלם לו במקום שהוא אולי אירע אונס בביתו ואינו מחוייב לשלם ודברי הנתיבות שם אינם נראין כלל. וגם לר"ה לא תירץ כלום. אבל לפי מש"ב א"ש. דמיירי במעות מותרין לאחר שהשתמש בהן ואחר כך החזירם למקומן. וכן באבדה מיירי בדמי אבדה לאחר שהשתמש בהן [דקי"ל כר"ט] ואח"כ החזירן למקומן דהם שייכים לבעלים מ"מ חייב באונסין בין בפקדון בין באבדה אפי' לאחר שהחזירן כמו שכתב הרא"ש מ"מ מכיסו אין צריך לשלם כיון שהמעות הללו שיחדן בביתו הם שייכין להמפקיד או לבעל האבדה אינו מחוייב ליתן לו מעות אחרים. וכ"ש לר"ה דמצי איירי קודם שהשתמש כלל ואעפ"י שהוא חייב באונסין מ"מ כיון שהוא יכול לתבוע בחזרה אותן המעות כ"ז שהם בעין א"כ אינו מחוייב גם הנפקד ליתן לו מעות אחרים מכיסו כ"ז שלא הוציאם

והנה לכאורה עלה בדעתי לישב דברי המשנה הנ"ל לפי מה שהוכחנו למעלה מדברי המרדכי דמעות מותרין או דמי אבדה אעפ"י שמותר להשתמש בהן מ"מ אסור למשתי בהו שכרא ואינו נעשה מטלטלין אצל בניו וכ"ז שהם או תמורתם קיים משעובדים הם להמפקיד או לבעל האבדה א"כ נוכל לומר דלכך אינו יכול לתבוע ממנו בכ"מ אעפ"י שיש לו מעות מ"מ אינו מחוייב ליתן לו מכיסו ויכול לומר לו הא תמורת מעותיך הם קיימין בביתי ומכיסי אינני מחוייב ליתן לך. וכן יש לומר דגם בפלגא מלוה דעסקא אינה נתנה לתבוע בכ"מ אם טוען דהעסקא שלך קיימת בביתי. וכן נראה דזהו דעת הרמ"א בסי' רצ"ב ס"ז מה דכתב שם אבל אם אומר הנפקד הוצאתים בעסק אם תרצה קבל עליך העסק בין לשכר בין להפסד הדין עם הנפקד. א"כ נראה דאין צריך ליתן לו מעות אחרים אע"פ שיש לו כי יכול לטעון כיון שזה העסק הוא מהמעות שלך וברשותך הוצאתים אינני מחוייב ליתן לך מעות אחרים אבל הגר"א השיג שם ע"ז והגיה דברי הרמ"א דצ"ל דהדין עם המפקיד א"כ נראה דצריך ליתן לו מעות אם יש לו. א"כ נראה דנתנה לתבוע בכ"מ. וכן בפלגא מלוה דעסקא נראה דנתנה לתבוע בכ"מ לפי"ד הגר"א אע"ג דטוען דעסקא שלך קיימת בביתי. א"כ ע"כ צריך לתרץ דברי המשנה הנ"ל כפי מה שבארנו למעלה: