מלבושי יום טוב חלק ב שסה

ג"כ אינו זוכה רק לאחר שחיטה משולחן גבוה. וגם כשזוכה לאח"ש הוה זכותו כמעשר שני בירושלים לר"מ. אם שיש לו היתר אכילה בכ"ז אין לו דין ממון. אמנם ריה"ג ס"ל אי אמרי' אליביה דיכול למכור שלמיו לאחר להקריב בעדו לדידיה נוכל לומר דגם הוא ס"ל דבעלים לאח"ש מש"ג קזכי מ"מ מחיים הואיל ועדיין לא יצאו כלל מרשותו והוה ממונו ממש ויכול למכור לאחר להקריב בעדו. ע"כ יכול לזכותו גם באכילת בשר לאח"ש אבל אי אמרינן אליביה דאינו יכול למכור שלמיו לאחר להקריב בעדו ע"כ צ"ל דס"ל דהבשר הוא שלו בין מחיים בין לאח"ש ולא נפקא כלל מרשותיה דל"ל לדידיה דמש"ג קזכי לאח"ש דא"כ איך יכול לזכות לאחר באכילת הבשר קודם שחיטה אם הוא עצמו אינו זוכה בו רק לאח"ש מש"ג. והרמב"ם דפסק דאינו יכול למכור שלמיו לאחר להקריב בעדו ס"ל באמת דהבעלים לא מש"ג קזכו וכנראה מדבריו בהל' אישות. ובזה מסולקין קושיות האחרונים בקצה"ח שם

ולכאורה יש להביא ראיה דגם האימורין הוה ממון הדיוט מת"כ פ' י"א פרק כ"ו דאיתא שם מקדשי ד' המיוחדים לד' יצאו ק"ק שאינם לשם. וכ' הק"א וז"ל יצאו ק"ק כלומר בשר ק"ק בין קודם זריקת דמים ובין לאחר זריקת דמים והאימורין קודם זריקת דמים שאינן לשם אלא לבעלים והאימורין קודם זריקת דמים עדיין לא הוקדשו לגבוה דק"ק ממון הדיוט הוה עכ"ל. וכה"ג כתב רש"י מנחות (ד:) וז"ל ושלמים אין בהם מעילה דלאו קדשי ד' נינהו אלא ממון בעלים אלא באימורין לאחר זריקת דמים עכ"ל הרי מבואר דס"ל דגם האימורין הם ממון הדיוט. אבל לפי האמת אין להביא ראיה מזה דא"כ תקשי דהא תינח לריה"ג. אבל לרבנן נמעול באימורין אף קודם זריקת דמים והא לא מצינו שום מ"ד דסובר דאימורי ק"ק מועלין בהם קודם זריקה. והנה בתוס' מעילה (בי) ד"ה קדשי קדשים כו' כתבו דמשוה"כ אין מועלין באימורין קודם זריקה משום דעדיין לא הוברר חלק גבוה. לא ידעתי כוונתם דהלא אימורין מבוררין הם. ואולי כוונתם הוא שאף שיצאו מכלל נכסי הדיוט מ"מ לכלל נכסי גבוה ממש לא באו האימרין עד לאחר זריקה גם לרבנן. וזהו כוונת הת"כ שאינם לשם. וצריך לדחוק דכן הוא כוונת רש"י והק"א

וגם אשר כתב כבודו ראיה לדבריו מקושית הגמ' ב"ק אי אליבא דרבנן פשיטא ואי הוה ממונו ודאי היה גבוה מן הבשר כנגדן דאטו למ"ד גה"נ אסור בהנאה ינכה לפי ערך היזק הגיד וינכה לו לפי ערך הזרוע והלחוה"ק. הנה מה דפשיטא ליה לכבודו דאינו מנכה לו בעד הגיד והזרוע והלחוה"ק אף שגם לדעתי נראה כן כמש"כ במכתבי העבר דר"א ס"ל דהאימורין הם מחיים ממון גבוה לכך אינו גובה מבשרן כנגדן. אבל מ"מ טעמא בעי דהא אנן פסקינן כר"ע ובודאי הגמ' דידן אתיא אליביה דס"ל יוחלט השור. א"כ היכא שנשחט השור ע"י אותם שאין לגבות מהם הלא ודאי ינכה לו המזיק הפסד הגיד והזרוע והלחוה"ק. כי על שניהם להפסיד פחת מיתה אף קודם העמדה בדין והוה ככחש מאליו. אמנם אם שחטו בעליו הדין עם כת"ר אף לפי דעה ראשונה בשו"ע סי' ת"ו ס"ב דהבעלים א"צ לשלם פחת שפחתה מיתה. מ"מ נראה שם מהשו"ע וכן מדברי הרמב"ם דאם יש בבשר לשלם כל ההיזק משלם ואינו מנכה לו את הפחת שפחת מיתה. אף שצ"ע לכאורה דאמאי לא ינכה לו חלקו בפחת מיתה הואיל והיכא דלא שוה ס"ל דלא משלם המזיק מביתו בעד הפחת. א"כ גם בשוה אמאי לא ינכה לו הפחת כמו בכחש מאליו דמפסיד גם הניזק. וצ"ל כיון דהמזיק בעצמו גרם את הפחת ויש להניזק להשתלם מן המותר ע"כ לא דמי זה למזיק שיעבודא של חבירו ומשתלם מן המותר. א"כ היכא דשחטו בעליו נראה דאינו מנכה לו הפסד הגיד והזרוע והלחוה"ק. משום דאמרינן כיון דניכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי. וכן גבי אימורין צריך לשלם מן הבשר כנגדם אי אמרינן דהאימורין הם ממונם כמש"כ כת"ר. ובפרט כיון דהקריבום לשמו הוה כמו שקבל לחלקו האימורין א"כ ודאי צריך לשלם מן הבשר כנגדן. וע"כ ר"א דסובר דאינו משלם מהבשר כנגדן משום דס"ל דאימורין ממון גבוה ופטור לשלם בעדן. וכן הוכחתי למעלה מדברי הרמב"ם ז"ל. ולכאורה קשה לדברי דאמאי הקשה הגמרא אי אליבא דרבנן פשיטא. דילמא הא קמ"ל דהאימורין לאו ממון הדיוט הם דלא כר"י ואביי דפסחים. וצ"ל דמשמע ליה להגמרא דזה לא בעי ר"א להשמיענו דהא המשנה דקאמר נכסים שאין בהם מעילה איירי אודות הניזק דאם הזיק נכסים שאין בהם מעילה. הוא דחייב לשלם בעדם. וכן פירש"י להדיא לעיל (יב:

) ואם נימא דר"א אשמעינן דהאימורין הם ממון גבוה כדברי רבא לפי מש"פ אמאי צריך לאשמיענו גבי מזיק ישמיענו גבי ניזק דצריך לשלם לו בעד הבשר ואין צריך לשלם לו בעד האימורין. אלא ע"כ דר"א בא לאשמיענו דלא נימא היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי לכך השמיענו זאת גבי מזיק ע"כ פריך הגמרא אי אליבא דרבנן פשיטא. ועוד י"ל דהגמרא דייק מדברי ר"א דזה לא בא לאשמיענו מהא דקאמר שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן. ומלשון זה משמע דמיירי ששחטן כבר לשם בעלים. ואשמעינן דאינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן. ואי נימא דר"א בא לאשמעינן דאימורין הם ממון גבוה א"כ הו"ל לאשמעינן יותר מחיים קודם ששחטו לשם בעלים דגובה בשרן ואינו גובה אימוריהן היינו שאינו יכול לגבות אימוריהן שימכר השלמים לאחר שצריך להקריב שלמים והוא ישלם בעד הבשר ובעד האימורין כל הנזק שלו. משום דהאימורין הם ממון גבוה. א"כ אינו יכול למכור לאחר. וגם פטור לשלם בעדן. ומדלא קאמר כי האי לישנא אלמא דבא לאשמיענן דלא אמרינן כי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי. ע"כ פריך אי אליבא דרבנן פשיטא. ולפי דברי הרמב"ם בפי' המשניות דקאמר דנכסים שאין בהם מעילה קאי על המזיק ע"כ צריך לתרץ כתירוץ זה

[וכעת התבוננתי בש"מ וראיתי דגירסת הראשונים היה אמר רבא שלמים שהזיקו כו'. ולפי"ז ניחא דברינו בפשיטות דלכך פריך הגמרא אי אליבא דרבנן פשיטא. ולא קאמר דאתא לאשמועינן דאימורין הוו ממון גבוה. משום דהא כבר אמר זה רבא בתירוצא דמתרץ המתני' נכסים שאין בהם דין מעילה אבל האימורין כיון שיש בהם דין מעילה לאחר זריקה הוו ממון גבוה אפי' לריה"ג. אף שהמקשן שהניח דברי רבא בקושיא לא הבין כך בדברי רבא כמש"פ לעיל אות ג'. אבל המקשה הזה הבין דברי רבא כפי האמת. וע"כ דאתא לאשמועינן דלא אמרינן בזה דאי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי. וע"כ פריך אי אליבא דרבנן פשיטא]

וגם מש"כ כת"ר מ"מ לולי קרא דלכל נדר הוה חייל אתנן לריה"ג. וכן מוקצה משום הבשר. אינו נראה דהא כתב כת"ר בעצמו במכתבו הקודם וז"ל אך לאמת בעיני יפלא מאד איך יעלה על הדעת לולי הכתוב לכל נדר שיוכל לתת לזונה ולמחיר כלבו לפסול חלק גבוה. וכי יגרע חלק שמים מהדיוט שא"י להפקיע שיעבודו במסירה לבשר ודם. ודחק בזה הרבה. ע"כ לפד"נ דאם היה סובר הגמ' דאימורין הם כבר ממון גבוה וזוכה מחיים. ודאי קושית כת"ר היא קושיא גדולה דהאיך ס"ד דיכול ליתן הבשר באתננה כיון שבזה יפסול חלק גבוה וכי גרע חלק שמים מחלק הדיוט בכה"ג דודאי אינו יכול ליתן חלקו לאחר שבזה יהא גרעון לחלקו של חבירו. אע"כ צ"ל דהגמרא ס"ל דאימורין הם ממון הדיוט מחיים ולכך הוה ס"ד לולי הקרא דלכל נדר שיכול ליתן מחיים באתננה אף שממילא יפסול להקריב למזבח ד' ובפרט גבי מוקצה הא כשמוסרה לעכו"ם מוסרה בעצמו כמו שהיא בשלימות אם לשוחטה כולה לעכו"ם או שתהי' משמשת לעכו"ם. ואם נאמר דאימורין הוה ממון גבוה וכבר יצאו מרשותו האיך יכול ליתן לעכו"ם להפקיע מרשות הקדש. אע"כ צ"ל דהגמרא ס"ל שם דק"ק מחיים הוה ממון בעלים ולא יצאו כלל מרשותו אף האימורין

ומה שדחה כת"ר ראייתי מבכורות. משום דאף דאימורין הוו ממון גבוה מ"מ ל"ש למיפטר ק"ק ממעשר לריה"ג משום