מלבושי יום טוב חלק ב שסג

ימכרו. הנה לפום מסקנא דגמ' פסחים (צ.) דהא דאתנן כרבי אתיא. אין הכרח דנמכרין. ויעויין בצל"ח שם שישב כן דברי הרמב"ם ז"ל אך לו יהי כן הלא המוכר מוכר ע"מ להקריב חלק גבוה. אך לאמת בעיני יפלא מאד איך יעלה על הדעת לולי הכתוב לכל נדר שיוכל לתת לזונה ולמחיר כלבו לפסול חלק גבוה וכי יגרע חלק שמים מהדיוט שא"י להפקיע שיעבודו במסירה לבשר ודם. ואפי' קדושת הגוף אינה מפקעת שיעבוד הבעל דאלמוה רבנן. אף כי צועה זונה הלזו אשר קצר מצעה מהשתרע קדושת שמים באתננה ובמה תחליף כח לדחות קדושת הגוף להשביתו ממזבח ד'. ומאד רעיוני נבוכים בענין זה ועדן לא העלו דבר ברור. ולע"ע נ"ל לומר עפ"י הדחק דגם אי לאו קרא דלכל נדר לא היה ס"ד שיפסל. וכן בממנה זונה על פסחו אי אפשר שיפסל הקרבן. ולא האכל גם היא גם הוא. א"כ מנוי זה לשוא נמנה. רק אי היה דרשינן הק"ו דאתנן ומחיר מצי חייל אמוקדשין בכה"ג ה"א דע"כ אין המכירה כלום. וכן מנוי הזונה על הפסח שכבר הקדישו לשמים ואין בו כח למוכרו בענין הפוסל לשמים. כמו שאין כח במשכיר בית למכור ביתו לאחר שידחה כח השוכר. אך לבתר דגלי קרא דכבר נדור לא חייל האיסור. חיילן שפיר המכירה והמנוי. וכן משמע קצת מלשון רש"י ז"ל בפסחים שם בכל הסוגיא. דלקושטא דמילתא אמרינן דק"ק או פסח הוויין ממונו לענין זה. ולא לס"ד בעלמא לולי קרא דכל נדר והיינו לענין זה שתחול המכירה והמנוי. ומאד תמוהין לי דברי הרמב"ם ז"ל ה' פה"מ פ"ו ה"ד. דהיכי מצי למיהב במתנה. ואיהו ז"ל פ' בה' מעילה דהמוכר שלמיו לא עשה כלום. ובענין אתנן דעופות מוקדשין יש אתי דברים לישב קצת ד' הרמב"ם ז"ל. גם דברי המגדול עוז שם. כ"ד י"נ אלעזר משה הלוי א"ה

ג) וזה שהשבתי להגאון הנ"ל. תשובת כת"ר על מה שהבאתי ראי' דאימורין מחיים מיקרי ממון בעלים מדיכול למכור שלמיו לאחר. מישוב הצל"ח בד' הרמב"ם ז"ל דגם לריה"ג אינו יכול למכור שלמיו לפי מסקנת רא דפסחים. לא אכחד מכת"ר שכתבתי דברי אז בלי שום לבי לדברי הרמב"ם בה' מעילה רק כנראה פשוט מאד דלריה"ג יכול למכור שלמיו לאחר להקריב בעד חבירו כמו שמוכח מדברי הגמרא דפסחים הנ"ל. דאי אמרת דאף לריה"ג אינו יכול למכור שלמיו לחבירו רק לאכילת בשר בלבד כמו שנראה מדברי כת"ר. א"כ מאי קאמר אביי שם והא ליכא לאוקמי כר"י דהא תני בה והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום דילמא מיירי הברייתא דמוכר לחבירו השלמים שיקריב בעד חבירו דומיא דעולה] וכן מבואר להדי בש"מ ב"ק (סו:) בשם התוס' דלריה"ג יכול למכור שלמים לחבירו להקריב בעדו. אמנם גם כעת לא אדע עוד נתיב הכרע בד' הרמב"ם ז"ל אי פסק כריה"ג כנראה מדבריו בה' נזקי ממון שפסק דגובה מבשרן כו' וכן בה' אישות פ"ה ה"ה נראה דס"ל דדוקא הכהן אינו יכול לקדש את האשה בחלקו משום דמשולחן גבוה קזכי. אבל הבעלים בחלקם יכולים לקדש את האשה אף לאחר שחיטה כדברי התוס' דב"ק (יב:) ד"ה ומחיים כו'. וכן במה שפסק דבכור בזה"ז יכול למכור מוכח ג"כ דס"ל כריה"ג ולפי"ז מוכרח לומר דהרמב"ם ס"ל דאף לריה"ג אינו יכול למכור שלמיו לחבירו להקריב בעדו. או דפסק כרבנן כמו שנראה מדהשמיט עיקר הדין דריה"ג דאם כחש בק"ק צריך להביא קרבן אשם וכן בה' טוען ונטען גבי שבועה משמע דגם בק"ק אין נשבעין. וכן במוקצה לעכו"ם ס"ל דאינו חל גם אק"ק. ובזבחים אמרינן בהדיא דלריה"ג חל מוקצה אק"ק. ולפי"ז איכא למימר דמה דפסק דאינו יכול למכור שלמיו לאחר. משום דפסק כרבנן. וכבר הניח המל"מ דברי הרמב"ם בצע"ג

ודברי הצל"ח במסקנא דגמ' דלר"א ס"ל גם לריה"ג אינו יכול למכור ק"ק מדאוקמי בממנה זונה כו' וכרבי. לפע"ד צע"ג דהא הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי מזבח פ"ד ה' ט"ו כתב נתן לה בהמת קדשים באתננה לא נאסרה למזבח ואפי' כו'. נראה דס"ל דבידו ליתן ואינה נאסרת משום קרא דלכל נדר ובה' מעילה פסק בעצמו דאינו יכול למכור שלמיו וה"ה שאין בידו ליתן. ע"כ נ"ל לפע"ד לומר בד' הרמב"ם דהא דכתב שאין יכול למכור שלמיו היינו שגם חלק גבוה יוקרב בעד הקונה. והא דכתב נתן לה בהמת קדשים כו' היינו שנתן לה חלק בעלים. וחלק הגבוה יעלה לשם בעלים ראשונים. ולזאת לולי קרא דלכל נדר ה"א שיחול על חלק בעלים ואתא קרא למימר שאינו חל כלל משום שכבר יש בהם חלק גבוה. א"כ ישוב הצל"ח אינו עולה יפה. דהא גם לדבריו אכתי קשה דהו"ל לר"א לאוקמי כריה"ג. ונתן לה באתננה חלק הבעלים לבד. אע"כ דמשו"ה לא אוקי כריה"ג דניחא לי' טפי לאוקמי אפי' לרבנן ומעתה אין לנו הכרע שר"א ס"ל דלא כאביי ופליג על אביי במה דס"ל דלריה"ג יכול למכור שלמיו. וא"כ אי נימא דהרמב"ם פסק כריה"ג צ"ע דמנ"ל דלריה"ג אינו יכול למכור שלמיו אף הקריב בעד חבירו

ולאחר העיון נראה לפע"ד דבהך דינא אם אימורין ק"ק הם ממון הדיוט מחיים או לא פליגי בזה ר"י ורבא בב"ק שם. ר"י דאוקי מתני' שם נכסים שאין בהם מעילה מעילה הוא דלית בהו הא מיקדש קדשי דזה קאי על ק"ק כריה"ג. א"כ ע"כ סובר דאף האימורין הוה ממון בעלים דהא גם בהם אין בהו מעילה כ"ז שלא נזרק הדם. ולדידי' אם הזיק לשור של שלמים משלם גם בעד האימורין. וה"ה אם הזיק שור של שלמים לשור של הדיוט גובה גם בעד האימורין שהזיקו. אמנם רבא דאוקי שם מתני' נכסים שאין בהם דין מעילה פליג על ר"י בזה וס"ל דאימורין ק"ק הם ממון גבוה אף לריה"ג והנה ס"ד דגמרא שם דרבא אוקי למתני' כרבנן דאימעט ק"ק הואיל ויש בהם דין מעילה באימורין לאחר זריקת הדם. ואקשי עליו וקאי בקושיא. וידוע הוא דהרשב"ם הביא בשם הגאונים דכל קושיא יש לה פירוקא אלא דבהאי שעתא לא אישתכח פירוקא עלי'. [והגאון ר"י פיק ז"ל חבר ע"ז ס' קשות מיושב אך על קושיא זו כתב דעדיין לא נתגלה פירוקא דמילתא עד כו'.] ופירוקא דהאי קושיא לפע"ד נראה לומר דכונת רבא דאמר נכסים שאין בהם דין מעילה כונתו הוא ג"כ לישב המשנה כמו ר"י דהמשנה אתיא כריה"ג דק"ק חייבין בנזקין. אך מה דאמר רבא שאין בהם דין מעילה הוא בא לאפלוגי על ר"י בדין אימורין דק"ק וס"ל כיון שיש בהם דין מעילה לאחר זריקת הדם אף שעתה אין בהם מעילה הוי נכסי גבוה ופטור בנזקין בין שהוזקו ובין שהזיקו. ולפי"ז א"ש מה דאמר רבא אח"כ תודה שהזיקה גובה מבשרה אלמא דכריה"ג ס"ל. ויעו"ש בתוס' ד"ה אמר רבא כו' דדחקו בזה וכתבו וז"ל אע"ג דרבא מפרש מתני' דין מעילה ולא אוקי מתני' כריה"ג ע"כ הכא איירי לריה"ג עכ"ל. והרא"ש כתב דנראה דרבא חזר בו אח"כ משום דאקשי עליו וקאי בקושיא. אבל לדברינו גם רבא אוקי מתני' כריה"ג

עוד נראה לומר דר' אבא דאמר שם שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן. וקאמר הגמרא שם דאינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן ע"כ סובר ג"כ כרבא דאימורין הם ממון גבוה. ודלא כמו שעלה על דעתי מקודם ולמדתי זאת מדברי הרמב"ם ה' נזקי ממון פ"ח ה"ב דכתב שם וז"ל שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מן הבשר כנגד אימוריהן שהאימורין של ק"ק מועלין בהם כמש"ב בהלכות מעילה עכ"ל. ולכאורה הוא שפת יתר בדברי הרמב"ם דלמה צריך ליתן טעם לזה דלכך אינו גובה מן הבשר כנגד האימורין משום דאימורין ק"ק מועלין בהם. אלא נראה מדבריו משום דאין צריך לשלם בעד האימורין משום דהאימורין הם ממון גבוה כיון דמועלין בהם לאחר זריקה לכך פטור מלשלם מן הבשר כנגדן. אבל אם היה חייב לשלם גם בעד האימורין א"כ היה גובה מן הבשר אף כנגד האימורין. והטעם בזה נראה דבכה"ג כיון דהוא חד גופא ודאי דכו"ע מודים בזה דמצי למימר מכל היכא דבעינא משתלמנא. כן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ולפי"ז ניחא מה שאמר אינו גובה מאימוריהן ולא הזכיר חזה ושוק הניתן לכהן וגם