מלבושי יום טוב חלק ב שסב

דלפי"ד אין צריך לכל זה כיון דהא הכא מיירי שלא בא אחיו לפנינו א"כ י"ל דאף רבנן מודו דצריכה גט משום שלא יאמרו ראינו אשה שנתיבמה יצאה בחליצה בלא גט. והם לא ידעו מזה מה שהעידו אח"כ שקיים היה באותה שעה שנתיבמה ואח"כ מת ע"כ לכו"ע צריכה גט מהיבם ואף כשנשאת לראשון משום האי חששא. ומה שהקשה הרב הנ"ל דא"כ אמאי צריכה חליצה דהא עמדה תחת היבם כמה זמן מיום שמת בעלה עד שבאו ואמרו קיים היה ומת א"כ הרי בא עליה גם לאחר מיתת בעלה. וביאת יבם הא א"צ כוונה וא"כ הרי קנאה היבם בביאתו. ואף אם נאמר דביאת יבם צריכה עדים מ"מ הא דעת הרא"ה הוא דיחוד שמתיחד אדם עם אשתו הוה כעדי ביאה ואמאי לא סגי לה בגט בלבד. אבל לפי"ד נראה דאין זה קושיא דהא זה ברור דאף בנתיבמה בטעות והיתה נשואה לראשון מ"מ כיון דהכא צריכה גט מן השני כמש"ב. א"כ בודאי דדינה דכל הדרכים האלו בה ועיין בב"ש סי' ט"ו ס"ק כ"ג וסי' קנ"ט סק"י דלכמה פוסקים אפי' היכא דאינה צריכה גט מהשני מ"מ אסורה לבעלה מטעם קנס כי היכי דתידק היטיב. ואף להרא"ש דאינו סובר כן מ"מ היכא דצריכה גט מהשני ודאי גם הוא ז"ל מודה דכל דינה כמו אשה שהלך בעלה. וא"כ הדין דאחיו של ראשון חולץ ולא מיבם וכיון שחולץ ולא מיבם הוי הביאה ביאה פסולה כמבואר בירושלמי ריש פ' האשה שהלך כו' והא קיי"ל דביאה פסולה אינה פוטרת וע"כ צריכה גם חליצה ולא סגי לה בגט בלבד משום דהביאה שבא עליה היבם לאחר מיתת בעלה הוי ביאה פסולה

ומה שכתב הרב הנ"ל להקשות על דברי שכתבתי דלפי שיטת הראשונים דהטעם דצריכה גט מן השני כדי לברר איסורא של ראשון. א"כ אם ניסת במזיד להשני ונבעלה לי ואז אסורה לראשון בלא"ה. בודאי א"צ גט משני. והקשה ע"ז מתשו' הרשב"א הובאה בב"י ס"ס י"ז וז"ל שאלה רחל באה ואמרה פנויה אני ונתקדשה לשמעון בשם פלגש בלא כתובה ושהתה זמן כמה ימים ונתיחדה עמו ואח"כ נודע בעדים שכבר נתקדשה זה שנים ואחר כל זה נודע שהביא לה אחיה מראובן בעלה הראשון גט לאחר זמן קידושי שני מה יהא הדין. תשובה אשה זו צריכה גט בין מראשון בין משני ומה שאמרו התלמידים שאינה צריכה גט משני טעות הוא ומשנה שלימה שנינו האשה שהלך בעלה וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזומ"ז וצריכה גט מזומ"ז כו' עכ"ל. ושם היתה האשה מזידה מ"מ הצריך הרשב"א גט מהשני. ולפי"ד אף שמתחילת דברי הרשב"א משמע קצת כן. אבל המעיין שם היטיב בסוף דברי הרשב"א יראה להדיא דאדרבה דשם מוכח כדברי דלכך הצריך הרשב"א גט מהשני דוקא אם יש עדים שנתיחדה עמו לאחר שהביא לה אחיה גט מן הראשון דלכך חיישינן דקדשה חד בביאתו דז"ל הרשב"א שם ואם יש עדים שנתיחדה עמו לאחר שגרשה צריכה גט ממנו כמו ששנינו המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק שצריכה גט שני עכ"ל. אבל אם אין עדים א"צ גט מהשני. וזה כדברי דכיון דניסת במזיד לשני הוה כזנות בעלמא ואינה צריכה ממנו גט

והנה הרב הנ"ל הביא ראי' לדברי מש"כ בדעת הרא"ש והטור לחלק בין ניסת בשוגג לניסת במזיד ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל ל"ה והובא בטור אהע"ז ס"ס קי"ט וז"ל כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשו' באחד שגרש ונתיחד עמה אח"כ וקודם שגרשה פעם שנית קדשה אחר לשם פלגש ושהתה עמו לשם פלגש שאסורה לשניהם וצריכה גט משניהם שודאי השני בא עליה ונאסרה עליו כיון שהיא א"א משום יחוד של ראשון וצריכה גט משניהם ואע"ג דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה לא חשבינן לה א"א ודאי לצאת מן השני בלא גט עכ"ל. ונראה מדבריו להדיא דדוקא משום דלא חשבינן לה לא"א ודאי הוא דצריכה גט מן השני אבל אם היתה א"א ודאי א"צ גט מן השני. וע"כ דס"ל להרא"ש דבניסת במזיד א"צ גט מן השני. יישר חילו שהביא ראי' ברורה לדברי. עוד הביא הרב הנ"ל דברי הבה"ג ה' גיטין דף ע"ט לענין מאן דשדר גט בהדי שליח ובטלו לגיטא קמי' סהדי ובתר דבטלי' לגיטא אזל שליח ויהיב לה גיטא ואזלא ואינסבא לגברא אחרינא שכתב וז"ל ואי נסבה אסירא לבעלה קדמאה דכיון דלרצונה איבעלה הו"ל בעילת זנות כו' ונפקא מן גברא קדמאה בגט ושריא לעלמא ומן גברא בתראה לא צריכא גיטא דזנות בעלמא דזינאת ולא תפסי' בה קידושי עכ"ל. וזהו ג"כ כדברי דנשאת במזיד לא אצריכוה גיטא מן השני. ומ"מ מתעצם הרב לומר שלפי"ד רוב הפוסקים מחמירין בזה. דהא הרמב"ם הרשב"א והריטב"א והריב"ש מחמירין אף במזיד להצריכה גט מהשני. ולפי"ד ז"א כי הדבר ברור דרוב הפוסקים מקילין בזה. דהא דעת הבה"ג והובא ג"כ בעיטור שלישית גט דבמזיד א"צ גט. ודעת הרשב"א מוכח ג"כ להדיא דס"ל דא"צ גט כמשב"ל. והרא"ש והטור ג"כ מבואר להדיא דס"ל דא"צ גט. וגם מהריב"ש אין שום ראי' דבמזיד צריכה גט מהשני כמשב"ל. ובאמת לא מצאתי מבואר להדיא מי שיחמיר בזה רק הריטב"א בשם מ"ה ז"ל בפ' ב"ש שהצריכה גט כשניסת ונבעלה להשני אף במזיד. וגם מדברי הרמב"ם נראה כן כמשב"ל. אמנם דעת הגאון רעק"א ז"ל שהרמב"ם חטע החמירו דוקא ביבמה אף במזיד. אבל לא בא"א. אף שתפע"ד דבריו צ"ע מ"מ סניף להקל יש לצרף. כנלפע"ד בזה שא"צ להחמיר בזה לאצריכוה גט מן השני: כ"ד יו"ט ליפמן הכהן: חלק חושן משפט סימן א מה שפלפלתי בימי חרפי עם הגאון הגדול מוה' אליעזר משה הלוי זצ"ל אב"ד דק"ק פינסק

וזה אשר כתבתי לו

א) נסתפקתי בהא דאמרינן בב"ק (יג.) אמר ר' אבא שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן. דזה מיירי בתם דגובה מגופו. האיך הדין במועד דמשלם מעליה אם צריך לשלם גם בעד האימורין או לא לכאורה נראה דאימורין גם מחיים הם ממון גבוה. דהא דעת התוס' שם (יב:) ד"ה מחיים כו' דגם חלק הכהנים היינו חזה ושוק המה זוכים מחיים. אף דכמה ראשונים השיגו עליהם בזה וס"ל דאין לכהנים זכיה בחזה ושוק עד אחר עבודתם דהיינו אחר הזריקה. מ"מ באימורין דהיינו חלק גבוה איכא למימר דכו"ע מודים דגם מחיים הם ממון גבוה. אבל לאחר העיון ראיתי דז"א דהאיך אפשר לומר שהאימורין הם ממון גבוה מחיים א"כ האיך אמרינן בפסחים (צ.) לריה"ג יכול למכור שלמיו לחבירו להקריב בעדו. כיון דכבר זכה גבוה בהאימורין והאימורין הם עיקר הכפרה וכמו שאינו יכול למכור עולתו לחבירו לכפר בעדו ה"ה אימורין של שלמים ודאי אינו יכול למכור לחבירו לכפר בעדו. אלא ודאי ע"כ צ"ל דלריה"ג הוה ק"ק ממון בעלים אף האימורין שלהם עדיין לא זכה בהו גבוה כלל מחיים ולכך יכול למכור לחבירו לכפר בעדו. ולפי"ז נראה דאם כחש אחד בפקדון ק"ק ונשבע ואח"כ צריך להוסיף חומש מוסיף גם כנגד האימורין. וכמו כן במועד צריך לשלם גם בעד האימורין אפי' למאן דס"ל דבהא לא אמרינן כי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי. וכן נמי בתם קודם ששחטו יכול הניזק לטעון שיקריבו השלמים עליו אם אינו שוה רק חצי נזקו. או בשותפות בשוה יותר ודברי הגמרא כאן איירי בששחטו המזיק כבר לשמו והניזק משתלם מבשרו וגבי תודה משמיענו הגמרא דניזק אוכל בשר ומתכפר מביא לחם דבע"כ דניזק לא נוכל לשחוט עליו שיביא הוא הלחם כנ"ל בזה. ונא להודיעני דעתו הרחבה בזה: כ"ד ינ"ע הכו"ח ועש"ק י' תמוז תרכ"ב יו"ט ליפמן הכהן

ב) וזה תשובת הגאון הנ"ל על זה. בדבר הקשה לרב ידידי שי' בענין ק"ק אי האימורין מחיים ממון גבוה הם אין