מלבושי יום טוב חלק ב שנז

שמונח ביד השליש אף שהיא הניחה לצורכו עד אחר הגט מ"מ כיון שעדיין אינו בידו זה לא הוה כמונח בכיסתיה והו"ל לאסוקי אדעתי' דילמא לא יקיים השליש אח"כ ולא הו"ל לסמוך על הגלוי דעת בלבד מה שלא רצה ליתן הגט עד שישלישו בעדו המעות והו"ל להתנות בהדיא כדין וכיון שלא התנה כדין אינו בטל הגט

ואם כנים אנו בסברא זו דאף שכבר הניחה ביד השליש מ"מ כיון דהיא אנוסה ע"ז הו"ל לאסוקי אדעתא דילמא לא יקיים השליש אח"כ כפי מה שהבטיח לו א"כ זה מקרי תנאי דלהבא. א"כ יוצא לנו קולא לנ"ד אפי' לפי משב"ל דאף גבי גיטין וקדושין מהני גלוי דעת ואומדנא דמוכח מ"מ כבר בארנו דנראה מדברי הראשונים דזה דוקא בתנאי שלעבר דאז סגי בגלוי דעת בלבד שמחמת זה נותן הגט ואם נמצא שאינו כן בטל הגט. אבל בתנאי דלהבא אף לפי"ד גבי גיטין וקדושין לא סמכינן על גלוי דעת בלבד לבטל הגט משום דהו"ל להתנות בהדיא ודוקא אומדנא דמוכח הרבה כמו בש"מ שהכל יודעין דעתו שמה שנותן הגט הוא רק כדי לפוטרה מיבום וחליצה אבל בנ"ד דלא הוה אומדנא דמוכח הרבה שבלא זה לא היה נותן לה גט א"כ כיון דהוה תנאי דלהבא ולא התנה בהדיא יש להקל שאינו בטל הגט אף שלא קיים השליש כפי מה שהבטיח לו. ואף אם נאמר דבנ"ד נמי הוה אומדנא דמוכח הרבה כמו גבי ש"מ מ"מ זה ברור דאף לפי"ד רש"י והר"ח דאם הש"מ נותן גט בלא תנאי ודאי דהדבר ברור דאם עמד אינו חוזר, אף מה"ד. וא"כ בנ"ד כיון דנתן הגט בלא תנאי לכו"ע הוה גט מעליא. וגם אף אם נאמר דלא כדברינו דאף בתנאי דלהבא מהני גילוי דעת היכא שיש אומדנא דמוכח ע"ז [כי לא קבעתי עדיין מסמרים בזה] וא"כ היכא שגרש את אשתו אדעתא למיסק לא"י וכן גלה דעתו בשעת גירושין ואח"כ לא יכול לעלות מחמת איזה סיבה בטל הגט. מ"מ זה ברור דאם נתן הגט בפירוש בלא תנאי ודאי דלית דין ולית דין שיאמר דבטל הגט. א"כ ה"ה בנ"ד כיון שנתן הגט בפירוש בלא תנאי לא איכפת לן הגלוי דעת דמקודם. אבל באמת לבי נוקפי לסמוך על סברא זו דאף שמונח ביד השליש מ"מ הו"ל לאסוקי אדעתא ולהתנות אף שנראה כן מדברי המהרש"ל מ"מ ראיתי לאחד מהאחרונים שהביא דברי הב"ח דכתב על דברי המהרש"ל הנ"ל דלא כתב זאת אלא להלכה ולא למעשה. וכונתו משום דנראה להמהרש"ל ז"ל שם בעובדא דידי' דהיא אינה צריכה גט כלל מה"ד ע"כ הקיל בה הרבה

אבל העיקר מה שנ"ל בנ"ד להקל דאינה צריכה גט אחר הוא מטעם שכתב כת"ר בסוף דבריו שלפי מה שביארתי בס' מלבושי יו"ט סי' א' ב' ג' גם בנ"ד אינה צריכה גט מה"ד אלא מדרבנן בלבד כדי שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט. דהא הם דרשו וחקרו מקודם ואמרו קרוביו שהוא אלמן וגם הוא בעצמו אמר שהוא אלמן. ואח"כ נתודע שיש לו אשה אחרת א"כ הטעה אותה בדבר איסור שהוא אינו יכול לדור עמה מחמת חדר"ג וגם ב"ד בודאי לא יניחו אותו לדור עמה בשום אופן א"כ אין לך אומדנא גדולה מזו שאם היתה יודעת מקודם לא הי' נתרצית להנשא לו א"כ הוי קדושי טעות דלא גרע זאת מהמקדש ע"מ שאני כהן ואח"כ נמצא שאינו כהן דאינה מקודשת. וכבר ביארתי שם בספרי הנ"ל דאף דלא היה תנאי ממש אלא רק גלוי דעת בלבד שהיא נתקדשה לו מפני שהוא כהן והוא הטעה אותה ואמר שהוא כהן אינה מקודשת. וכ"ש בנ"ד שהוא הטעה אותה בדבר שגם היא אסורה לדור עמו מחמת חדר"ג וגם א"א לו למיקם ספקייהו דשתי נשים ואנן סהדי דאי הוי ידעה מזה לא הוי נתקדשה לו א"כ א"צ גט מה"ד אלא מדרבנן בלבד. וכיון דא"צ גט רק מפני מראית עין בלבד שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט אין לנו לחוש למה שנמצא בו פסול מצד אחר כיון דעצם הגט היה גט כשר כדת. וכמו כן מצינו גבי בן פקועה דכיון דא"צ שחיטה אלא מדרבן בלבד שארי טריפות אינן אוסרין בו וכתבו הראשונים דכיון דמה"ד שחוט ועומד הוא אלא מפני מראית עין בלבד הצריכו שחיטה אין לנו לחוש לשאר טריפות למראית עין שאין הרואה אותו יודע שנטרפה והבא ללמוד מלמדין אותו

עוד נ"ל לאחר העיון קולא אחרת בנ"ד דאם נאמר דבכל אותן שכופין להוציא והיא לא יכלה לכופו ע"כ השלישה בעדו מעות ביד השליש ומסרה מודעא ע"ז מקודם אף שמה"ד שייך המעות לה מ"מ אסור להשליש להחזיר לה המעות מפני שמחמת זה יהא פסול על הגט דזה הוה כמו שהיא כבר מסרה המעות לידו והטעתו במטבעות מזויפות דהוה ודאי גט מוטעה לכו"ע. כ"כ כשמסרה בעדו המעות ליד השליש והיא הטעתו שמסרה מודעא ע"ז. ודלא כדעת המהרש"ל. א"כ אם לא מסרה מודעא ע"ז נראה דמה"ד שייך המעות להבעל ואף שאנן ידעינן באונסה ובמתנה הא קיי"ל דלא בעי מסירת מודעא ע"ז מ"מ הכא כיון שאם יחזיר השליש לה המעות יהא פסול על הגט אמרינן דמחמת זה גמרה ומקנה לו א"כ אף שאם היא טוענת אח"כ שלא איכפת לה בפסול הגט ותובעת המעות מהשליש אין שומעין לה משום דאמרינן שכבר גמרה והקנה לו כדי שלא יהא פסול בהגט. וכן משמע מתשו' המהרש"ל הנ"ל שלכך צוה להשליש להחזיר לה המעות מפני שהיא מסרה מודעא ע"ז נראה דבלא מסירת מודעה אמרינן דודאי היא גמרה והקנה לו כדי שלא יהא פסול על הגט. אף שלפי"ד המהרש"ל אין פסול בהגט אם יחזיר לה השליש המעות אח"כ מ"מ כיון דהיא לא ידעה מזה אמרינן דודאי גמרה והקנה לו כדי שלא יהא פסול בהגט וכ"ש לפי"ד דאסור להשליש להחזיר לה המעות ודאי נראה דמה"ד שייך המעות להבעל כ"ז שלא מסרה מודעא ע"ז. א"כ לפי"ד בנ"ד מה שהשלישו ביד כת"ר את הסוס והחפצים לצורך אשתו הראשונה מה"ד הם שייכין לאשתו הראשונה אף שאנן ידעינן באונסה דהיתה מוכרחת ע"ז מ"מ אמרינן דודאי גמרה ומקנה כדי שלא יהא פסול בהגט א"כ מה שחטפו קרוביה אח"כ מיד כת"ר הוה שלא כדין א"כ לא שייך זה להגט כלל והוה כמו שנגנב או נאבד מיד כת"ר לאחר הגט דודאי מחמת זה לא בטל הגט וכן פסק המבי"ט סי' רל"א שאם חטפו המעות מיד השליח לאחר שנתן לה הגט לא נפסל הגט בזה כיון שכבר נתקיים התנאי שמסרה ליד השליח את המעות קודם קבלת הגט. וע"ד המעות יקום בדינא ודינא ולהגט אין זה שייך כלל יעו"ש. מכל הני טעמי נ"ל להקל בנ"ד דא"צ גט אחר: כ"ד ידידו דו"ש בא"ר יו"ט ליפמן הכהן: סימן ח כבוד י"ג הרב הגאון כו' מו"ה יצחק נ"י אב"ד דק"ק כמאלאוויטש. [וכעת הוא אב"ד דק"ק חאסלאוויטש]

יקרת מכתבו בצירוף תשובתו הגיעני. והנני להשיב לכת"ר קמא קמא דמטי לידי ובמה דסיים להעיר על ספרי מלבושי יו"ט אפתח

הנה כתב כת"ר וז"ל בסי' ח' סוף אות ו' כ' רומעכ"ת וז"ל נ"ל לפע"ד דיותר ראוי לדחוק בדברי הטור דהא דכתב ניסת היינו ניסת ע"י חופה בלא ביאה דאינה נאסרת על בעלה הראשון ומותרת לחזור לו לכך א"צ גט מהשני עכ"ל. ונפלאתי ע"ז דהא כ' הריטב"א והנמו"י ביבמות (פ"ט) דכיון שנכנסה לחופה אעפ"י שלא נבעלה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה דכל שביאה פסלה חופה נמי פסלה הובאו ביתה יוסף אהע"ז ס"ס י"ז כו' עכ"ל כת"ר. ואנכי תמה מאד על מעכת"ר דהא תלונתו לא עלי אלא ע"ד הטור בעצמו דלמה לא הצריך גט משני. והא יותר יש להקשות לפי"ד האחרונים דפי' דברי הטור דמיירי שניסת וגם נבעלה לשני והא דא"צ גט מהשני היינו אם מת