מלבושי יום טוב חלק ב שנד

הגלוי דעת רק דמחמת זה הוא מוציאה נראה דגם התוס' מודים דגלוי דעת מהני נמי גבי גיטא

גם מש"כ המהרש"ל ראי' דלא מהני גלוי דעת ואומדנא גבי גיטא בלא תנאי כפול מאילונית דבעי לדברי חכמים תנאי כפול והא התם דאין לך גלוי מילתא ואומדנא גדולה מזו וסימני אילונית מוכיחין עליו ואפי"ה בעינן תנאי כפול אלמא דאין שום תנאי מבטל המעשה של גט אם לא בתנאי כפול עכ"ד. הנה לפי"ד הרמב"ן וסייעתו הא באמת כן הוא דגבי אילונית לא בעי תנאי גמור וסגי בגלוי דעת בלבד שאמר משום אילונית אני מוציאך לבטל הגט. והא דבעי כפלי' למילתא משום דלר"מ בכל גלוי דעת צריך כפלי' למילתא כיון דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן. וכן בהך דזבין ארעא אדעתא למיסק לארעא דישראל בעי כפלי' למילתא לר"מ ואנן לא קיי"ל כר"מ. וזהו שיטת האחרים שמביא הר"ן בפ' מי שאחזו דכתב שם וז"ל וליכא למימר דטפי עדיף לר"מ אומדנא בגלוי הדעת מתנאי שלא נכפל דהא לעיל בפ' השולח (מו) גבי מוציא אשתו משום אילונית וגלוי דעתא ואפי"ה אמרינן התם דלר"מ בעי דליכפלי' לתנאי' כו' עכ"ל. וזהו דברי הרמב"ן וסייעתו דפסקו דלא כר"מ. ואפי' לפי"ד התוס' הרשב"א והרא"ש דס"ל כיון דלא הוה תנאי גמור גבי אילונית לכך לא הוה אלא לעז בעלמא נמי אין ראי' דס"ל דאומדנא דמוכח וגלוי דעת לא מהני גבי גיטא והא דכ' המהרש"ל דאין לך גלוי מילתא ואומדנא גדולה מזו. לפעד"נ דז"א לא מיבעיא לפי"ד הרי"ף דלכך אין לה כתובה משום דאמרינן השתא הוא דבריאת ועיין במלחמות מה שמבאר דבריו משום דבשעת הגירושין היתה לה חולי של עקרית ולכך נראו בה סימני אילונית ואח"כ אזלו כדאמרינן זימנין דאזלו מחמת כחישותא והשתא הוא דבריאת וכתובה לית לה. א"כ לפי"ז ודאי איכא למימר דהכא לא הוה אומדנא דמוכח על הגלוי דעת שאמר שהוא מוציאה משום אילונית דכוונתו הוא מפני שמחזיקה לאילונית גמורה לכך הוא מגרשה. דהא איכא למימר דכונתו הוא דכיון שנראו בה סימני אילונית ועכשיו לכה"פ יש לה חולי של עקרית לכך הוא מגרשה ואינו רוצה להחזיקה לכך לא הוה אלא לעז בעלמא. ואפי' לפי"ד התוס' שם בד"ה אומר לה כו' דלא ס"ל כדברי הרי"ף מ"מ זה ודאי דנראו בה קצת סימני אילונית. וכן כתב שם הרשב"א להדיא. וכן כתב המהרש"ל בעצמו וז"ל וסימני אילונית מוכיחים עלי'. א"כ לא הוה אומדנא דמוכח על הגלוי דעת דמה שאמר משום אילונית אני מוציאך הוא מפני שמחזיקה לאילונית ודאית לכך הוא מגרשה. דהא איכא למימר דכוונתו הוא דמפני שנולדו בה קצת סימני אילונית ע"כ אינו רוצה להכניס עצמו בספק שמא היא אילונית גמורה ע"כ הוא מגרשה. ולכך ס"ל להתוס' דלא הוה אלא לעז בעלמא

ויותר נפלאתי על הגאון בעל משאת בנימין שכתב בסי' ע"ו וז"ל ואכתי איכא למידק בנ"ד לפי"ד המעררין שאומרים שמעולם לא היה ש"מ אך שע"י סם שהשקהו וע"י הרופאים שהעמידו עליו לומר שהוא מסוכן התרצה ליתן גט. א"כ גרע נ"ד משאר גט על תנאי ולא נתקיים [היינו היכא דלא כפלי' לתנאי'] דאפי"ה הגט גט לפי שבשעת נתינת הגט יש בידה לקיים התנאי ולא הוברר בשעת נתינת הגט שלא תתקיים התנאי אח"כ אלא גט מעליא הוא מעיקרא ואין בו ריעותא כלל אף שבסוף לא נתקיים התנאי אבל הכא כל עצמו של הגט מעיקרו הוא שאלמלא היה יודע המגרש שאינו ש"מ לא היה עולה על דעתו ליתן גט מעולם והם המה שהטעוהו טעות זה ואיכא כאן ריעותא בעיקר הגט בתחילתו ואף אי ליכא כאן תנאי כלל מ"מ הוה טעות בגט. הא נמי ליתא דהא תנן בפ' השולח המוציא את אשתו משום אילונית ר"י אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר כו'. והשתא אליבא דחכמים אע"ג דלא כפלי' לתנאי' מאי הוה סוף סוף כשיתגלה הדבר שאינה אילונית נתברר הדבר שבשעת גט טעות היה שהרי הוא אמר בפירוש שמשום אילונית הוא מוציאה וטעות הוא בידו ונמצא הגט בטעות. אלא ודאי דאע"ג דבשעת גירושין איכא טעות כל כמה דלא כפלי' לתנאי' בשעת גירושין אמרינן דגירושין גמורין הן דבכל ענין מגרשה בין תהיה אילונית בין לא תהיה אילונית אף כאן בנ"ד כיון דסתם קא יהיב גיטא דעתו על גירושין גמורין בין שהוא. ש"מ בין שהוא ברי כו' עכ"ל. ועפר אנכי תחת כפות רגליו ולפע"ד לא צדקו כלל דבריו בזה דלא נוכל ללמוד מכאן רק היכא שהי' אחד חולה ואמדו הרופאים דעירו שהוא חולה מסוכן ואמרו לו שהוא מוכרח ליתן גט לאשתו כדי שלא תפול ליבום. ואח"כ נמצא שהרופאים דעירו טעו בזה כי בא רופא אחד גדול מהם ואמר שאין בו סכנה כלל בכגון זה נוכל ללמוד מאילונית דלא הוה גט מוטעה אע"ג דאי הוה ידע מזה שהרופאים טעו שאינו חולה מסוכן לא היה נותן הגט מ"מ כיון שהרופאים אמרו האמת כפי מה שנראה להם לפי ראות עיניהם בזה ליכא חששא על הגט. משום דאמרינן דהוא גמר ויהיב הגט מפני החשש שלא תפול ח"ו אשתו ליבום כיון שלא הטעוהו כלל אף שלפי האמת הי' טעות בזה מ"מ לא הוה גט מוטעה. אבל היכא שהרופאים בעצמם ידעו שהוא אינו מסוכן רק שהם הטעו אותו בכונה כדי שיתן גט לאשתו ואנן סהדי דאי הוה ידע מזה לא היה נתרצה כלל בשום אופן לתת גט לאשתו בזה נלפע"ד דהוה גט מוטעה ממש ולא נוכל ללמוד כלל מאילונית דהא גבי אילונית הדבר אמת שנולדו בה קצת סימני אילונית והיה בה ריעותא כנגד כל הנשים לכך אף שאמר דמפני שהיא אילונית הוא מוציאה מ"מ כ"ז דלא כפלי' לתנאי' ליכא חששא על הגט ולא הוה גט מוטעה דמי הטעהו ובודאי אמרינן דהוא גמר ויהיב הגט שלא רצה להכניס א"ע בספק אילונית. אף שלפי האמת לא היתה אילונית. ואף גבי אילונית גופא נראה לפע"ד דאם הוא לא ידע מה הם סימני אילונית ובאו רופאים והטעו אותו ואמרו לו שיש לאשתו סימני אילונית וע"כ צריך לגרשה ועמד וגרשה ואמר שמפני שהיא אילונית הוא מוציאה. בודאי דהוה גט מוטעה אע"ג דלא כפלי' לתנאי' ולא אמר דרך תנאי נמי לא הוה גט כלל. ויותר נלפע"ד דאף דאמר להדיא דמגרשה בלי שום תנאי נמי לא מהני בזה. משום דזה לא אסיק אדעתי' שהרופאים הטעו אותו כדי שיגרשה. ואף שבטל כל התנאים מ"מ זה דלא אסיק אדעתי' כלל לא בטל

אמנם ראיתי להגאון בעל נוב"י חלק אה"ע סי' י"א בעובדא דאתא לידו שאשה אחת הודה בפני ב"ד שזנתה וב"ד חקרו מהבעל אם הוא מאמין אותה ואמר שהוא מאמינה. ואסרוה ב"ד על בעלה ועמד וגרשה. ואח"כ נתברר הדבר שזה הוא שקר כי למדוה לומר כן כדי שיגרשה בעלה. ופסק הנוב"י שאשה הזאת אסורה לחזור לבעלה מטעם שהמוציא את אשתו משום ש"ר אסורה לחזור יעו"ש דכתב דאפי' לדעת הסוברים דדוקא בכפלי' למילתא אסורה לחזור מ"מ הכא שהרב הורה לגרשה וע"פ הוראת הרב שהאשה נאסרה עליו גרשה עדיף מכפלי' למילתא דהרי יש דברים שלא מיבעיא שא"צ תנאי כפול אלא אפי' א"צ להזכיר התנאי כלל וכמ"ש התוס' בקדושין (מט:) ד"ה דברים שבלב כו' דדברים שאנן סהדי לא בעי תנאי כפול כו' ואף שמ"מ אין לבטל עכשיו הגט מחמת זה כיון שאמר בשעה שגרשה בפירוש שמגרש בלי תנאי כו' מ"מ לא גרע מכפלי' למילתא כו' עכ"ל. והנה בדברי הגאון הנ"ל מבואר להדיא דהוא ג"כ סובר דאף גבי גט מהני אומדנא דמוכח וגלוי דעת נפלאתי מה שלא הזכיר כלל מה דס"ל לגדולי האחרונים דאין שום דבר מבטל הגט רק תנאי מפורש. ועכ"פ הו"ל להביא דבריהם ולבאר דלא ס"ל כוותייהו אמנם מה דסובר הגאון הנ"ל דכיון דאמר בלי שום תנאי לא איכפת לן אף שהטעו אותו וסבר שהיא אסורה לו לכך גרשה מ"מ לא בטל הגט. לפע"ד אינו כן דמנ"ל לומר דמה שאמר בלי שום תנאי ובטל כל התנאים בטל נמי דבר שלא אסיק אדעתי' כלל. וראיתי שהגאון בעל אבני מלואים הסכים ג"כ לדברי הנוב"י דמהני מה שאמר בלי שום תנאי. וע"כ סובר דאפי' לעז ליכא וגלוי דעת נמי ליכא כיון