מלבושי יום טוב חלק ב שנב

מגרש בעודו יהודי ולא הי' כותבין וכ"ש והי' נכתב רק יהודה המכונה ליב ושם הכינוי שלו ליעוו לא היה נכתב נמי הגט כשר כי כינוי ליב לא הוה שם דנשתקע אע"ג דכולם קרי לי' בשם ליעוו. כמו שהסביר לנו המהרי"ק. כיון שידוע שבמדינתנו כולה אם רוצים לכנות את השם יהודה מכנים אותו בשם ליב בעת יקרא שמו בישראל בהכניסו בברית ולא בשם ליעוו. והוה כמו נכתב שם העיקר והשמיט שם הטפל דכשר. כמו שמבואר ברמ"א סי' קכ"ט ס"א. ולכך הכשיר המהרי"ק בנ"ד אע"ג דהשמיט שם בלי וכתוב רק שם אליהו בלבד. ונפלאתי על הס"ח דכתב בפשיטות דאם השמיט הכנוי שלה לעני דהגט פסול. דהא לפי"ד המהרי"ק וכפי פסק השו"ע כשר בדיעבד. א"כ עתה לאחר שהמיר נראה דלכתחילה טוב לכתוב יהודה המכונה ליב וכ"ש. דאם נכתוב והמכונה ליעוו או דמתקרי ליעוו א"כ הא א"א לכתוב עוד וכ"ש כיון דכותבין בפירוש כל כנוייו כמו שאין כותבין בשאר גיטין וכ"ש מטעם זה. א"כ יאמרו שאין זה גט של המומר ליעוו דבגטו הי' נכתב וכ"ש כמו בכל גיטי מומר. וע"כ יותר טוב להשמיט שם הכנוי שלו ליעוו ולסמוך על וכ"ש דאית לו כדעת רוב הפוסקים דשם הטפול אין כותבין בפירוש וכוללין אותו בוכ"ש. ומטעם זה יש להכשיר הגט גם במה שרוצה כת"ר לפסול בשינוי שמה שנכתב בגט רק מרים והכל מכנים אותה בשם מאריא וכן היא חותמת עצמה א"כ הי' צריך לכתוב מרים המכונה מאריא. אבל לפ"ד ז"א כיון דידוע ששמה מעריסה בודאי הי' מרים ולא מאריא א"כ היה שם מרים שם העיקר שלה וכשר הגט כיון דנכתב שם העיקר שלה אף דהשמיט שם הטפול. ובפרט בשם מאריא נראה דלכתחילה א"צ לכתוב רק בשם מרים בלבד כמבואר בשו"ע שם סי"ד בהגה' דהיכא דשם הנכרי עם השם ישראל ענינם כמעט אחד אין כותבין אלא רק שם ישראל בלבד

ומדי דברי בזה אכתוב לכת"ר מה שתמהתי בזה ע"ד הרמ"א שם דכתב וז"ל אם נקרא בפי ישראל בשם א' ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי על שם כותים (המ"מ בשם הרמב"ן פ"ג) עכ"ל. ונפלאתי שלא הובא בשו"ע דעת הר"ת בס' הישר דס"ל דשם כותים א"א כלל להזכיר בגט כמשכ"ל. ולפעד"נ דגם הרמב"ן מודה בזה להר"ת דאם רק הנכרים קורין לו בשם אחר א"צ להזכיר שם זה בגט. דז"ל הרמב"ן בחי' והני ישראל שבחו"ל ששמותיהן כשמות ישראל ויש להם שמות אחרים כשמות הנכרים אעפ"י שאינם אלא שם לווי מפני הנכרים שאינם יודעין לקרוא בשם ישראל כיון שהוחזק בשם ורובא דעלמא קרי ליה הכי צריך לכתוב אותו השם ושם ישראל שלהן שהוא חותם נמי שם גמור כו' עכ"ד א"כ נראה דהרמב"ן מיירי דגם הישראלים נמי קרי לו בשם הנכרי. וכוונתו דרובא דעלמא קרי לו הכי היינו רוב ישראל. דאי מיירי דרק הנכרים בלבד קורין לו בשם גיות כמו שהבין בו הה"מ א"כ אמאי כתב שם הרמב"ן ושם ישראל שהוא חותם בו נמי שם גמור הוא. ת"ל כיון דהישראלים קורין אותו בשם הישראלי ודאי דזה הוה שם גמור. ואיך היה ס"ד דזה אינו שם גמור ורק משום דחותם בו הוה שם גמור. אע"כ מיירי דגם רוב ישראל קרי לו בשם הנכרי. וכל הנכרים קורין לו בודאי בשם הנכרי לבד א"כ הוה מיעוטא דישראל דקורין לו בשם ישראל רק מיעוטא דמיעוטא הוה ס"ד דלא חשיבי לכך כתב כיון שחותם בו הוא שם גמור. ואפשר דכוונתו דצריך להזכירו מקודם כיון שהוא חותם בו. לכך הוה שם ישראל שם העיקר ושם הנכרי הוה שם הטפל לו. אך לישנא דנמי שם גמור לא משמע הכי. ומשמע דאיזה שרוצה להזכיר מקודם יכול להזכיר. ועוד ראיה לדברינו דהרמב"ן מיירי דגם הישראלים נמי קורין לו בשם הנכרי ממה דמסיים הרשב"א בחידושיו אחרי דברי הרמב"ן הנ' וצריך לכתוב פ' דמתקרי פ' ולפי מש"כ א"צ ודי לו באחד מהן. משום דדעת הרשב"א הוא דהיכא שיש לו שני שמות במקום אחד א"צ לכתוב כל השמות שלו ולא חיישינן ללעז כיון דידוע במקום זה שיש לו זה השם אף שאחרים קורין אותו בשם אחר. א"כ ה"נ כיון דהישראלים נמי קורין אותו בשם הנכרי ע"כ כשר אם גירש בשם הנכרי בלבד. אבל אם נפרש דברי הרמב"ן דרק הנכרים קורין אותו בשם הגוים אבל הישראלים קורין אותו בשם ישראל לבד ומ"מ הצריך לכתבו ג"כ בגט. א"כ קשה לפי"ז מה דמסיים בזה הרשב"א דלפי"ד אם גירש באחד מהן כשר. דהאיך אפשר לומר דאם גירש רק בשם שהנכרים קורין אותו נמי כשר כיון דהישראלים קורין אותו רק בשם ישראל בלבד. א"כ בודאי דזהו שם העיקר שלו. והר"ת פוסל בזה להדיא אף במומר אם גירש בשם נכרי בלבד. יעו"ש בס' הישר לר"ת סי' הנ"ל. אך ראיה זו אפשר לדחות דאיכא למימר דהרשב"א ס"ל דאף אם כתב שם הטפל בלבד נמי כשר. כמו שנראה מדברי הרשב"א שם בחי'. לכך הכשיר אף אם כתב השם מה שקורין אותו הנכרים בלבד. אבל הר"ת ס"ל דאם כתב שם הטפל בלבד פסול. לכך פוסל אם כתב השם מה שקורין אותו הנכרים בלבד. אך לפי"ז צ"ל דהרשב"א ס"ל דאף לכתחלה מותר לכתוב רק השם הטפל לבד. דהא הכא התיר הרשב"א לכתחילה לכתוב רק שם אחד בלבד. וראיתי להגאון בעל מכ"א בשער הרביעי סי' ד' כתב כן דהרשב"א ס"ל דלכתחילה מותר לכתוב שם הטפל בלבד ומדייק מדברי הרשב"א מה דכתב וטפי עדיף לכתוב שם הטפל לבדו ממה שנכתוב שניהם ונכתוב שם הטפל בעיקר ושם העיקר בטפל. ולפע"ד הדבר תמוה מאוד לומר דמותר לכתוב לכתחילה שם הטפל לבדו. ומהא דחניכתו כשר לכתחילה לכתוב אין ראי' דהתם משום דהכל קורין אותו בשם זה. אבל היכא דבשם זה קורין אותו רק המיעוט בלבד ורובא קורין אותו בשם אחר צע"ג האיך אפשר לומר דמותר לכתחילה לכתוב איזה שם שירצה. ומה דכתב הרשב"א טפי עדיף לכתוב שם הטפל לבדו. נראה דקאי אדיעבד. דאם כתב שם הטפל בעיקר ושם העיקר בטפל פסול אף בדיעבד. ומצאתי להג"פ דכתב ג"כ בסי' קכ"ט וז"ל ומתוך מ"ש הרשב"א דהמוחזק בב' שמות במקום אחד מגרש לכתחילה בא' מהם ואינו חושש משמע דאפי' בשם טפל לחודי' מגרש לכתחילה וזו קולא יתירה ואפשר לפרש דבריו דאיירי בשכל השני שמות הם שווין וכן צידד לפרש פ"מ ח"א סי' מ'. ומהריב"ל ח"א פ"י דמ"ש הרשב"א בא' מהן ע"ש הרוב קאמר וישב דברי הרשב"א ז"ל ע"פ כוונה זו. ועוד פי' דאיירי בידעי רובא דאיכא פורתא דקרו לה רה ומש"ה קאמר דאפי' בשם הטפל הוי גט משום דהרוב לא יוציאו לעז עכ"ל. ועיינתי במהריב"ל בסי' כ"ט וראיתי דהוא דחק לישב דברי הרשב"א דמשמע מדבריו דאפי' בשם הטפל נמי הגט כשר בדיעבד. אבל לכתחילה משמע מדבריו דזה אין סברא כלל דאפי' ידעי רובא דהפורתא קרי לה שרה נמי אין סברא לומר דלכתחילה מותר לכתוב שם זה שקורין לה פורתא בלבד. א"כ מוכרח לומר דהרשב"א פי' דברי הרמב"ן כמש"פ. ודלא כמו שפי' הה"מ. וראיתי להר"ן פ' השולח דהביא לשון זה שהביא הה"מ בשם הרשב"א. וזהו ודאי ט"ס דהרשב"א ודאי לא ס"ל הכי כמבואר להדיא בחידושי הרשב"א. וע"כ צ"ל בר"ן וכתב הרמב"ן כו'. ונראה דגם הר"ן פי' דברי הרמב"ן דלא כמש"כ וצע"ג בזה. כ"ד ידידו יו"ט ליפמן הכהן. סימן ז. כבוד י"נ הרב המאוה"ג כו' מו"ה הענדל נ"י הגאב"ד דק"ק לאפיץ

יקרת שו"ת לנכון הגיעני. והנני להשיבו כיד ד' הטובה עלי. ע"ד העובדא דאתא לידו שאחד בא למחנהו ואמר שהוא אלמן ונשא שם אשה אחרת. ואח"כ באה אשתו הראשונה חיה וקימה למחנהו. ונתודע הדבר לקרובי אשתו השניה ותפסו אותו ואת כל חפציו וישמרו אותו עד שיתן גט