מלבושי יום טוב חלק ב שנא

לכתוב ליעוו כי היו"ד הוא לרבות הל' והע' רק לסגל] וגם לאחר שהמיר דתו לא שינה שמו וקורין אותו בסם הראשון לעיוו. ונכתב בגט יהודה המכונה ליב וכל שום ורוצה כת"ר לפסול הגט. אף שבכל מומר כותבין השם דיהדות וע"ש הנכרי כותבין וכ"ש. ש"ה כיון דבשעה שהמיר נתן לו שם חדש ע"כ סובר הר"ת שלא להזכיר שם הגיות שהמיר בו. אבל זה שלא נתן לו שם חדש והעולם קורין אותו רק לעיוו כמו מקודם ה"ז דומה ממש למ"ש הח"ס אה"ע ח"ב סי' ל"ח לענין אשה ששמה מעריסה לביאה ומחמת שדרכם לשנות שם העריסה לשם גוים ע"כ נקראת בפ"כ וגם חותמת עצמה לעני וכתב שיש לכתוב לביאה המכונה לעני אבל שם לביאה לחוד פסול. וכתב ג"כ שאין דמיון לדר"ת דדוקא שם שנתנכר והמיר דתו בו אבל זו אעפ"י שעותה במה ששנתה שמה מ"מ לא הוציאה השם הזה מדת משה וישראל וא"כ אפי' אם לא הי' מתנכר ובא לגרש צריכים לכתוב שם לעיוו ואם כתבו יהודה המכונה ליב הי' פסול כי זה הוא שם שנשתקע ועלי' לתורה ג"כ לא עלה יותר מכמה שנים עכ"ד

הנה בס' הישר לר"ת בסי' תקצ"ט מבואר להדיא דס"ל דאפי' יש לו שם נכרי בעודו ישראל אין מזכירין אותו השם כלל בגט. יעו"ש שהביא ראי' על מומר שאין כותבין שם נכרי. וכתב שם וז"ל דלא גרע ממעשים בכל יום כשגירש ר' אליעזר קרובו את מרת רחל דודתו והי' שמו ושלין ושמה כילא שין וכתבו אליעזר ורחל שם יהדות. והניחו הכנוים שרוב נכרי קורין כן עכ"ל. אלמא שאינו מחלק הר"ת בין מומר ובין ישראל שיש לו שם נכרי. אמנם סברתו נראה שם דלכך אין כותבין שם נכרי אף גבי מומר משום דרובא דישראל קרי לו בשם היהדות. יעו"ש מה שהאריך בזה ליתן טעם לדבריו דרובא ישראל שם יהדות קרי לי' דאעפ"י שחטא וכו' ושגור בפי כל לקרותו בשם יהדות כו'. וכן כתב הרא"ש להדיא בדברי הר"ת וז"ל ומהאי טעמא נמי מומר א"צ לכתוב אלא שם יהדות בגט שהוא עיקר וכל ישראל קורין אותו בשם הזה כו'. ונפלאתי על המהרי"ק דבשורש ק"ו מביא שם דברי הס' הישר לר"ת הנ"ל ומבאר דהטעם הוא משום דאזלינן בתר רוב קריאת ישראל משום דמכח ישראל הוא מגרש. ובשורש פ"ו כתב וז"ל וגם נלע"ד להביא ראי' קצת ממה שפסקו ר"ת וקצת מפוסקים אחרים דמומר המגרש אינו מזכיר רק שם דיהדות ולא חלקו בין נשתקע שם דיהדות ובין לא נשתקע ואעפ"י שלפעמים משתרשים כך שאין בני אדם זוכרין שם יהדות שהי' להם ואפי"ה כתבו לגרש בשם דיהדות ולא להזכיר שם החדש ולפי מה שפירשתי א"ש דודאי כו"ע ידעו שבהיותו יהודי לא הי' נקרא בשם זה ובשביל זה אינו נקרא שינוי השם כשכותבים שם דיהדות שהרי כבר ידענו מקודם שהיה לו שם אחר עכ"ל. ולפי"ז עיקר הטעם של הר"ת הוא משום כיון שאנחנו יודעין שמקודם היה לו שם יהדות לכך כשר לגרש בו. ואין להזכיר שם נכרי בתורת משה וישראל. וזה סותר לדברי הס' הישר שהמהרי"ק מביא בעצמו שהטעם הוא משום שעדיין הישראלים קורין אותו בשם היהדות. אבל אם נשתקע שם היהדות שלו גם בקרב היהודים. ע"כ מוכרח לגרש בשם נכרי

ולאחר העיון נראה לישב דברי המהרי"ק דהוא פי' דברי הס' הישר דלכך האריך שם הר"ת ליתן טעם לדבריו משום דעדיין הישראלים קורין אותו בשם היהדות הוא בא לחלק ע"ד הרריו"ט שרצה לפסול הגט של מומר משום שלא כתבו שם הנכרי שלו. ע"ז כתב הר"ת דאדרבה דאם הי' כותבין שם הנכרי הי' פסול. כיון דעדיין היהודים קורין אותו בשם היהדות. ומה שקורין אותי הנכרים בשם נכרי זה לא נקרא שמו כלל בישראל. אבל מש"כ הר"ת אח"כ דאפי' לא הי' אלא כינוי כשר דהא אמרינן כתב חניכתו וחניכתה כשר כו' וגדולה מזו שנינו בתוספתא דגיטין גר ששינה את שמו לשם נכרי כשר כ"ש מומר ששינה לשם ישראל. הוא בא לומר דאפי' אם נשתקע שם היהדות שלו. ובזה ודאי מודה הר"ת דאם גירש בשם נכרי כיון דזהו שמו עתה גם בפי היהודים א"כ עיקר שמו הוא שם נכרי הגט כשר. מ"מ אם מגרש בשם היהדות נמי הגט כשר משום דלא גרע שם היהדות מהכנוי. וע"ז מביא ראי' מהתוספתא וכפי מה שפי' המהרי"ק אמאי נקט האי לישנא גר ששינה שמו כו' כיון דלאו בשינוי ממש איירי אלא באקראי בעלמא כתב שם הגיות בגט א"כ לא נשתנה שמו בשביל כך והיה לו לומר גר שגרש בשם דגיות כו' אלא נראה דמשום הכי נקט ששינה שמו כו' כדי לאשמעינן דאע"ג שנשתקע שם דגיות ואין בני האדם יודעין מה שם הי' לו בגיות ואינם מכירין אותו רק בשם דיהדות ועתה כתב שם דגיות דנראה כמשנה שמו אפי"ה כשר וש"מ דאע"ג שאין בני אדם מכירין בשם זה דגיות מ"מ כיון שהכל יודעין שכשהיה נכרי לא היה נקרא בשם זה דיהדות לא חשוב שינוי השם עכ"ד. וכ"ש גבי מומר היכא דנשתקע שם היהדות שלו והוא שינה שמו לשם ישראל וכתבו בגט דכשר מהאי טעמא. וכיון דכשר הגט בשם היהדות שלו א"כ לכתחילה נמי טוב יותר לכתוב שם היהדות שלו כדי שלא להזכיר שם נכרי בתורת משה וישראל. כנ"ל לישב דברי המהרי"ק. ועיין ברד"ך בית ד' ח"ג שכוון ג"כ לכל דברי המהרי"ק בדעת הר"ת. והפי' בתוספתא שהביא הר"ת ראי' לדבריו. אך הוא כתב שמדברי הרא"ש אינו נראה כן שהרא"ש כתב דהטעם של הר"ת הוא הואיל ועיקר שמו בישראל הוא בשם היהדות שלו. ומסיק שם דמד' התוס' נראה כדבריו כיון שלא פי' טעמא של הר"ת כדברי הרא"ש. מ"מ מסיים שם שהוא ירא לחלוק למעשה ע"ד הרא"ש ז"ל. והנה המהרש"ל ביש"ש פ"ד סי' י"ד ס"ל ג"כ כדברי המהרי"ק דכתב שם וז"ל ואין חילוק בין נשתקע שם יהדות ממנו ללא נשתקע לעולם אין כותבין אלא שם יהדות ולא של נכרי. וכן כתב מהרר"א. אף שמהרר"י כתב שצ"ע שהרי לפי התוס' והרא"ש שכתבו טעמא של ר"ת דשם של יהדות לא גרע משם חניכתו דכשר והתם משמע שאם אין מכירין בחניכתו כלל דפסול. ואומר אני שאינו דומה לנידון דגבי חניכתו בודאי כשאין מכירין אותו יאמרו איש אחר שיש לו זה השם בפרט מאחר שלא נכתב שם המובהק שהכל יודעין בו. אבל הכא מה יעלה על דעתם מאחר שנעלם ממנו שם יהדות והכל יודעין שאין כותבין בגט אלא שם יהדות א"כ כך הוא שמו. שהרי אין אנו יודעין משם אחר ושם של נכרי שהכל יודעין בו הוא כלול בוכל שום וחניכא כו' עכ"ל. וכן כתב הט"ז סברא זו לישב דברי המהרי"ק מהשגת הב"י. ונפלאתי שלא הזכיר דברי המהרש"ל וגם הב"ש לא הביא כלל דברי המהרש"ל. והנה הב"י קבע להלכה כדברי המהרי"ק דגר שכתב שם גיות אף שנשתקע ממנו כשר. א"כ כ"ש גבי מומר דאם כתב שם דיהדות אף שנשתקע ממנו דכשר. וע"כ צ"ל דחזר הב"י מהשגתו על המהרי"ק דאל"כ אמאי כשר אף בדיעבד. אלא דזה לא דמי לחניכתו שאין הכל יודעין בו. ולא להוחלף שמו. כמו שהסבירו המהרש"ל והט"ז. וזה ודאי א"א לומר דהב"י פסק דוקא גבי גר דאם נשתקע שמו דגיות כשר אבל לא גבי מומר אם נשתקע שם דיהדות. דהא זה נגד דעת הר"ת וכל גדולי הראשונים שהביאו ראי' גבי מומר מהתוספתא דתנא גבי גר וכתבו דכ"ש גבי מומר דכשר

הכלל מה שיוצא לנו מכל דברינו אלה כיון דגדולי האחרונים קבעו להלכה כדברי המהרי"ק א"כ ה"ה גבי שאלתו של המהרי"ק באחד אשר בשעת מילתו נקרא אליהו ושוב נקרא בלי לכל אדם שאף שלכתחילה היה לו לכתוב אליהו דמתקרי בלי או המכונה בלי. אבל בדיעבד אף אם כתבו אליהו נמי כשר. אך בתנאי דבמקום שנכתב הגט ונמסר לידה הי' יודעין ששם בלי אין נותנין לו כלל בשעת המילה כי זהו אינו שם עצם וכו"ע דקורין לו בלי ידעי דיש לו שם אחר משעת המילה הוה כאלו לא נשתקע בעולם שם העיקר שלו ואע"ג דכו"ע קרי לו בשם הלועז בלבד. וכיון דאם ירצה לקרוא בתורה ע"כ יקרא לו בשם העצם שלו שנקרא בשעת המילה ע"כ לא הוה שם העיקר שלו שנקרא בשעת המילה שם דנשתקע א"כ בנ"ד נמי אף אם היה