מלבושי יום טוב חלק ב שנ

שראו לה קודם הקדושין ביותר מששה חדשים סימני נערות המפורשים בגמ' כו' עכ"ל. ובב"י כתוב ויש עדות נשים שראו לה קודם הקדושין ביותר מב' חדשים סימני נערות כו'. וזהו לפי"ד ט"ס דמוכח בלא"ה כי מה זמן הוא זה ב' חדשים ואמאי לא סגי גם ביום אחד מקודם שראו לה סימני נערות כיון דאנן תלינן מחמת חזקה דרבא דבודאי הביאה סימנים מקודם כשהיתה י"ב שנים. אבל לפי מה שאיתא בתשב"ץ לפנינו נ"ש משום דלא ס"ל חזקה דרבא לודאי אף כשנמצאו לה סימני נערות כעת כדברי הרשב"א ולא כהרא"ש. ומזה למד המהר"י ברב שר"ר דוראן חולק על הרא"ש. וכן איתא בתשב"ץ ח"ש ס"י ק"ד וז"ל וצריכין ב"ד לחקור אם בת זו בשעת הקדושין היתה בוגרת כמו שנזכר בשאלה וזה כשיבואו שני עדים כשרים ויעידו בב"ד שהיה לה יותר משתים עשרה שנה וששה חדשים ויום אחד בשעת הקידושין וידעו ג"כ מפי נשים שששה חדשים קודם הקדושין היו לבת זו סמני נערות עכ"ל. וגם מתשו' זו מוכח דט"ס יש בב"י. שוב מצאתי במח"א ה' אשות ס"א שהביא דברי הב"י בשם התשב"ץ ושם היא הגי' ביותר מששה חדשים כו'

עוד נ"ל דבנ"ד אף אם נאמר דהא מ"מ יש לחוש דאולי הביאה שתי שערות ששה חדשים מקודם וא"כ נעשית בוגרת אף כשלא הביאה סימני בוגרת מ"מ הא מידי ספיקא ודאי לא נפקא כיון דאין סימני בגרות לפנינו א"כ יש לספוקי אם השנוי הוא אצלה מה שלא הביאה עדיין סימני בגרות משום שאחרה להביא סימני נערות או משום דהשנוי שלה הוא משום שאחרה להביא סימני בוגרת לאחר ששה חדשים מסימני נערות. וא"כ היא ספק נערה ספק בוגרת. וא"כ מה שקדשה אז עצמה שלא לדעת אביה לא הוי קדושין מדאורייתא דמוקמינן לה אחזקת פנויה. אמנם מדרבנן לכאורה נראה כיון דאיתרע חזקת פנויה לפנינו במה שקדשה עצמה צריכה גט כמש"ב בקו' החזקות. אכן מ"מ אפשר לומר בנ"ד דאפי' מדרבנן נמי אינה צריכה גט כיון דמסייע לה גם חזקת נערות. וכן כתב הב"ש שם סק"ה דאם הביאה סימני בגרות בתוך ששה חדשים והיא קדשה עצמה בלא אביה נראה דלכו"ע לא חיישינן כיון דאית לה חזקת נערה וחזקת פנויה ואף לדעת הח"מ דס"ל דצריכה גט מספק מ"מ איכא למימר דבנ"ד א"צ גט כלל. דדוקא התם כיון דאיתרע חזקת נערות לפנינו במה שהביאה סימני בגרות תוך ששה חדשים וראינו שנשתנה משארי נערות דהא אין דרכה של נערה להתבגר תוך ששה חדשים ע"כ חיישינן גם למפרע. ולכך סובר הטור שם דאם קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר ואח"כ נמצאו בה סימני בגרות תוך ששה חדשים הוה ספק וצריכה גט מב'. ועיין בשעה"מ ה"א פ"ב הי"ד מש"כ בזה. ובקונ' חזקות הארכתי הרבה בזה. א"כ בנ"ד דלא איתרע חזקת נערות כלל מסתברא לומר דא"צ גט אפי' מדרבנן

אך עדיין היה לבי נוקפי קצת בזה משום שעל מכתבי ששלחתי לשם לחקור אצלה אם יודעת היא אם הי' לה אז בשעת הקדושין הסמנים העליונים או לא קבלתי תשובה שאומרת שיודעת בבירור שלא הי' לה אז סימנים העליונים. ונראה שתשובתה רק על סימן הדדין א"כ היה לבי נוקפי דהא בברייתא מבואר שם סימן אחד שאינו בדדין ואולי הי' לה אז הסימן הזה. והא אנן פסקינן כדברי כולם להחמיר. ואשוב ושלחתי שיחקור אצלה הרב הגאון דשם. וקבלתי מכתבו שהוא חקר אצלה והשיבה שיודעת בבירור שאפי' בעת הקידושין לא היה לה סימנים התחתונים א"כ נפק מלבי גם החשש הזה. דכיון שלא הי' לה סימנים התחתונים כ"ש שלא היו לה כל הסימנים העליונים כלל. דהא פסקינן שם דא"א להביא סימן העליון בלא סימן התחתון. א"כ לפ"ד אין עליה שום חשש קדושין כיון שלא היו לה אז סימנים העליונים והתחתונים אין עליה ספק שמא היתה בוגרת בעת הקדושין וכן יש ללמוד מתשו' הרי' מיגאש בסי' קע"ג דהשיב שם ח"ל ראוי תחלה לחקור על הנזכרת אם היא עתה בוגרת אם לאו ואם אינה בוגרת וגם לא הביאה שתי שערות שהם סימני נערות כבר נסתלק מעלינו הטורח והעיון עכ"ל ומבואר מדבריו שאין לה סימני בגרות וגם סימני נערות אין עליה שום ספק דאולי הביאה שתי שערות ונשרו ולאחר ששה חדשים היא בוגרת אף שלא הביאה סימני בגרות דכן הוא דעתו כמבואר שם בתשובתו משום דחששא כזה לא חיישינן כיון שאין הסימני נערות לפנינו רק חששא דשמא נשרו וכיון שלא הביאה גם סימני בגרות א"כ זה ראי' שלא הי' לה סימני נערות כלל. משום דתרי חששי חדא שמא הי' לה סימני נערות ונשרו ועוד שנשתנה טבעה גם בזה מה שרוב הנערות לאחר ששה חדשים שמביאין סימני נערות מביאין אז סימני בגרות והיא נשתנה טבעה. לחששי רחוקי כזו לא חיישינן. ותלינן יותר שהיא מן המאחרין להביא סימנין. ונראה דגם התוס' והרא"ש מודים בזה אע"ג דהם ס"ל דחזקא דרבא היא חזקה גמורה ואם נמצאו לה כעת סימנים מחזיקינן לה לגדולה מי"ב שנים וי"א. מ"מ בנ"ד כיון שלפי דבריה לא הי' לה אז סימנים כלל לא תחתונים ולא העליונים א"כ אתרע בה חזקה דרבא לגמרי ולא חיישינן שמא נשרו. אך לפי"ד דס"ל דחזקה דרבא היא חזקה גמורה עדיין צ"ע אם היא נאמנת עתה לומר כן ולהתיר עצמה לעלמא. אבל לפי רוב הפוסקים ודאי היא נאמנת להתיר עצמה לעלמא כיון שאינה אסורה אף לפי"ד הב"ה והב"ש רק משום כיון דהודה על הקדושין שוי' אנפשה חד"א וכיון שטוענת עתה שאין עליה שום איסור מטעם שלא הי' לה אז כח לקבל הקידושין בלא דעת אביה, מותרת לעלמא אף לפי"ד כנ"ל בזה. ועיין מש"כ הגאון בעל משכנות יעקב באה"ע סי' ל"ט וז"ל ודאתן עלה לענין ס"ס ודאי לדעת זו שהיא נראה עיקרית דאין זה חזקה ברורה מדאורייתא ודאי יש לצרף אותה לס"ס שמא לא הביאה סימנין כיון דליכא חזקה ברורה דאורייתא ודמי ממש לרוב רצין שכ' התוס' בכתובות דהוה רובא דרבנן ולהכי מצטרף לס"ס ס' באונס כו' והוא דעת המחמירין בס"ס ואף אם באנו לחוש למה שנ' מדברי תוס' בנדה ומדברי רש"י ז"ל במס' אבות דהוה רובא דאורייתא המביאין סימנין. הנה כבר הארכנו בעז"ה בקונטרס, הס"ס לברר שהעיקר כד' הסוברין בכל גוני מצטרפי לס"ס אף שספק אחד נגד רוב גמור מה"ת אפ"ה מצטרף בהדי ס' א' השקול לשו' ס"ס ושהוא רוב דעת הפוסקים כו' עכ"ל. וכן נוטה דעת רבו הגאון מהר"ח ז"ל דספק שמא לא הביא סימנים יכול להצטרף לספק השקול. עיין בחוט המשולש סי' י'. א"כ לפי דבריהם אפי' לא נאמין לדבריה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דילמא לא הגיעה אז לכלל בוגרת וא"כ איכא ס"ס גמור להתירה לעלמא. חדא דילמא קיי"ל כהני ראשונים דעדות הכשרים בטלה אף בלא הגדה בפני ב"ד ולפי"ד ודאי אין חשש כלל בקדושין הללו. ואף אם ת"ל כהני ראשונים דס"ל דבעינן דוקא גם הגדה בב"ד ביחד ונחמיר כדעת הב"ה והב"ש דבקדושין לא מהני הגדה בב"ד ביחד לבטל הקדושין שמא בעת הקדושין לא הגיעה לכלל בוגרת ולא הי' לה כח לקבל קדושין בלא דעת אביה. א"כ איכא ס"ס מעליא לבטל הקדושין וגם כיון שמסייע לה גם חזקת פנויה ודאי יש לסמוך להקל מטעם ס"ס זה אף בערוה החמורה ומטעם חששא דאולי נפק עליה קלא דקדושין כבר דברו האחרונים בזה שבכה"ג מבטלינן קלא. ובחשש' דרבנן ודאי יש לסמוך ולהקל בזה ע"כ אנכי מסכים להתירה להנשא לכל גבר דתיצביין. אך מחמת איסור ערוה החמור הסכמתי רק בתנאי שיסכים עמנו עוד אחד מהרבנים הג' המפורסמים:

כ"ד יו"ט ליפמן הכהן. סימן ו כבוד הרב הג' מו"ה צבי הכהן נ"י מו"צ בק"ק חערסאן

ע"ד שאלתו במומר אחד שגרש את אשתו ושמו מעריסה הי' יהודה ליב אבל מעולם קורין אותו רק לטיוו [לפ"ד צריך