מלבושי יום טוב חלק ב שמח

לו עיקר כהדיעה הראשונה. וגם הש"ך בסק"ח כתב דנ"ל עיקר כדיעה זו. והגאונים בעל ישועת יעקב ואבני מלואים דכתבו באה"ע סי' מ"ב סק"ה דאנן קיי"ל דאינה בטלה העדות אלא דוקא שיעידו ג"כ בפני הב"ד. לא ידעתי איה איפוא מצאו דאנן קיי"ל כן. אך מידי ספיקא בפלוגתא דרבוותא ודאי לא נפקא. דהא כמה גדולי הראשונים התוס' הרמב"ן הרשב"א הרא"ש הר"ן כולם סברי כדיעה השניה דבעי ראיה והגדה ביחד לבטל עדות הפסול את עדות הכשרים. ואף שבנ"ד היה ג"כ הגדה יחד בב"ד מ"מ כתב הב"ש סי' מ"ב סק"ח חומרא גדולה גבי קדושין וז"ל שוב ראיתי לשיטת הרא"ש א"צ לזה אלא אע"ג שנתכונו לשם עדות והעידו כבר ס"ל דנתבטלה העדות היינו לענין דהב"ד א"י לפסוק עפ"י עדותן מ"מ המקדש קדש לפני כשרים עכ"ל. ונראה דגם דעת הב"ה כן. א"כ בנ"ד כיון ששניהם מודים על הקידושין קשה להקל לפי דעתם. אע"ג שדעת הריטב"א בשם מורו [הוא הרא"ה] הביאו בגיטין (יח:) קידושין (מג.) הוא להיפך דדוקא בד"מ בעינן שיעידו לפני ב"ד ג"כ משום דכל העדות הוא רק אמירתם לפני ב"ד. אבל כאן דבעינן שגוף המעשה יהיה נעשה בעדים ואם לא נעשה בעדים אף שהמעשה אמת לא מהני הקידושין כלל א"כ כשנצטרפו בשעת ראית העדות כל העדות בטל יעו"ש. אבל מ"מ הא כתב הריטב"א דקשה להקל נגד שאר הפוסקים שבאמת התוספת הרשב"א והרא"ש ס"ל דגם בקידושין בעינן גם הגדה בב"ד. אבל מחמת ראיה בלבד לא נתבטלה עדות הכשרים גם בקידושין וכן כתב הרשב"א בהדיא בתשו' סי' א' קפ"ט ע"ד הקדושין שנעשה במעמד הקרובים והם לא כונו כולם להעיד וביאר שם הרשב"א כל השיטות דיש סוברים דבראיה לבד אם כונו להעיד בטלה העדות או שזימנום להעיד. וי"א דבעי דוקא נמי הגדה בב"ד. אבל אם לא כוונו להעיד לכו"ע אין ראית הקרובים פוסלת הכשרים. ומסיים שם כמדומה לי שכן הורה הרמב"ן הלכה למעשה. וזה דלא כדעת הריטב"א בשם מורו דכתב שם דלפי"ד אף אם אתו למחזי בלבד נמי בטלה כל העדות כמבואר שם בחי' הריטב"א לקידושין יעו"ש. א"כ לכאורה קשה להקל נגד דעת הב"ה והב"ש

אבל לאחר העיון ראיתי שמדברי הראשונים מוכח דלא כדעת הב"ה והב"ש כי לפי"ד ע"כ צ"ל דהטעם דס"ל להראשונים דבעינן גם הגדה בב"ד ביחד עם הפסול משום דכיון שנצטרפו יחד עם הפסול בעת הגדה בב"ד הגדתן בטלה והוה כמו שלא הגידו כלל בב"ד. וע"כ גבי קידושין דאין צריך הגדה אם שניהם מודים לא נתבטלה עדות הכשרים אף כשהגידו גם יחד בב"ד. אבל באמת ז"א דא"כ לפי"ד במה נתבטלה הגדת עדות הכשרים במה שהגידו יחד עם הפסול כיון שלא הגידו יחד תכ"ד והא התוס' כתבו דאפי' אחר כ"ד נמי מבטל עדות הכשרים. ולפי"ד א"א לומר דלכך בטלה עדות הכשרים משום דנצטרפו בשעת ראיה ג"כ דהא לפי"ד הראיה שלהם אף שכוונו להעיד אינה בטלה רק הגדה שלהם בטלה כיון שהגידו יחד א"כ צריך להיות שהגדה תהא דוקא תכ"ד. וראי' לזה דהיכא דהביטול הוא מטעם הגדתם יחד בלבד בעי דוקא תכ"ד דהא הרמ"ה שהביא הטור ס"ל דאם נתכונו כולם להעיד אז אף בלא הגדה נמי בטלה כל העדות. אבל אם נתכוונו לראות אם הגידו יחד תכ"ד אז בטלה העדות שלהם. אלמא היכא דבטול עדות העד הכשר הוא מטעם שהגיד יחד עם הפסול ולא מטעם ראי' שראו יחד אז בעינן דוקא שיעידו תכ"ד. אלא ע"כ צ"ל דגם הני ראשונים מודים דבטול העדות הוא כיון שנצטרפו יחד בשעת ראי' ונתכונו כולם להעיד. אך דס"ל דמחשבה לבד לא מהני למשוי' עד ולא נקרא רק עד הרואה בלבד א"כ עד הפסול כיון דלא מיקרי עדיין עד אינו יכול לבטל עדות הכשרים רק כשהעיד אח"כ בב"ד יחד עם הכשרים אף לאחר כ"ד אז מיקרי עד הפסול עד המעיד ע"כ נתבטלה כל העדות שלהם משעת הראי' שנתכוונו להעיד. וכן הביא תהומים בשם המהר"ם אלשקר כדברי וז"ל התומים והיה נראה לכאורה דודאי אין צריך קרא לומר דצריכין לבוא לב"ד להעיד כמו שאמר בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ט"ו בשם חידושי ר"ן ורשב"א וז"ל דהוא הסברה דמה מעלה ומוריד המחשבה או כיון לבו להעיד או למחזי וכי המחשבה לבד מבטלת עדות אם לא בעושה מעשה דבא לב"ד ומעיד אז מחשבתו נכרת מתוך מעשיו דהרי בא לב"ד והעיד ע"ש עכ"ל. ומצאתי שכן מבואר להדיא בחי' הרמב"ן ז"ל לב"ב (קי"ג:

) דכתב שם וז"ל ולפי דבריו נמי צריך הוא לפרש הא דאמרינן התם לאסהודי אתיתון בשהעידו כבר שאם לא העידו למה פוסלין אחרים והלא אינם נעשין עדים עד שיעידו דהא (תלמוד) הן עצמם נעשין דיינין בעדות אחרים ובודאי שזו דעת נוטה שאין מחשבה פוסלתן לכשרים אלא בשכבר העידו והפסולין עמהם עכ"ל. וכן משמע גם מתשו' הרשב"א הנ"ל דכתב שם וז"ל וי"א דאפילו הזמינום לעדות וכ"ש בשלא הזמינום אלא בשנתכונו הם להעיד אינם פסולין אלא א"כ נצטרפו עם הכשרים והעידו בב"ד כו' ותדע שכל שלא העיד נעשה דיין אע"ג דקיי"ל אין עד נעשה דיין כו' עכ"ל אלמא דגם הוא ז"ל ס"ל דעיקר הטעם הוא דבעינן גם הגדה בב"ד יחד משום דכ"ז שלא הגידו בב"ד יחד לא מיקרי עד המעיד רק עד הרואה בלבד ובמחשבה לבד אינו יכול לבטל עדות הכשרים כמ"ש המהר"ם אלשקר בשמו. א"כ אפי' בקדושין נמי אף דלא בעינן הגדה בב"ד מ"מ כיון שבאו לב"ד והעידו א"כ מחשבתם נכרת מתוך מעשיהם שכונו להעיד בשעת הקדושין ומיקרי עד המעיד א"כ בטלה עדות הכשרים משעת הראיה ואין לומר דכיון דגבי קדושין לא בעינן הגדה בב"ד א"כ אף לאחר שהעיד הפסול עמהם אין מועיל כלום לבטל עדות הכשרים דנימא דמיקרי עד המעיד דכיון דאין צורך כלל להעדתם גבי קדושין ובמה מיקרי עד המעיד. אבל באמת ז"א דהא גבי קדושין נמי צריכין להגדת עדים כדי למשוה לה א"א גמורה. דבלא הגדת העדים בפני ב"ד אינה אסורה לעלמא רק מטעם דשוי' אנפשא חד"א ואם בא עליה אחר אינו חייב עליה וכיון דמהני הגדת העדות בפני ב"ד גם גבי קדושין א"כ ממילא נקרא כולם עד המעיד ונתבטלה עדות הכשרים מחמת העדאת עד הפסול שהעיד עמהם משום דגם הוא מיקרי עד המעיד אבל הבטול שלהם הוא משעת ראיה שכוונו להעיד עם הפסול. ויותר מזה יש להוכיח כדברינו אלה מדברי הר"ן הובא בש"מ שם דכתב וז"ל אבל כל שהוזמן להעיד מיד נעשה עד ושוב אינו נעשה דיין לעולם ע"פ עדות אחרים וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכן ראוי להורות הלכה למעשה אע"פ שהרשב"א ז"ל לא כתב כן ונמצאו כללי השמועה שמחשבה בלבד אינו עושה אותו עד לא לפסול את הכשרים ולא לפסול את עצמו לדין. הוזמן להעיד נעשה עד לפסול את חברו אם הוא פסול ולפסול את עצמו לדין אפי' בעדות אחרים עכ"ל. והא הרמב"ן והר"ן ס"ל כשיטה זו דליבטול עדות הפסול את עדות הכשרים בעינן ראיה והגדה ביחד בב"ד. ואי אמרינן כשיטת הב"ה והב"ש דלפי שיטתם עיקר ביטול העדות הפסול את עדות הכשרים הוא רק בשעת הגדה בב"ד א"כ מאי מהני לבטל הפסול את הכשרים במה שהזמינם יחד להעיד כיון שעדיין לא הגידו בב"ד. אבל לפי"ד בעיקר הטעם דס"ל דבעינן הגדה בב"ד משום דכ"ז שלא העידו בב"ד במחשבה לבד שכונו להעיד לא מיקרי עדיין עד ולא מהני עדות הפסול לבטל את עדות הכשרים א"ש דמשו"ה ס"ל להרמב"ן והר"ן דכיון שהזמנום להעיד זה מיקרי מעשה ומאז מיקרי עד ולכך מהני לבטל הפסול את הכשרים כיון שהזמינם יחד וגם מיקרי עד לענין דאינו יכול להיות דיין אח"כ בזה. ועד כאן לא פליגי הני ראשונים על הרמב"ן והר"ן דבהזמנה לבד אינו מבטל עדות הפסול את עדות הכשרים רק כשהגידו ממש בב"ד יחד משום דס"ל דבהזמנה לבד לא מיקרי עדיין עד ולכך ס"ל דיכול להיות דיין בדבר. אבל גם הם ס"ל דלכך בעינן הגדה בב"ד דוקא משום דאז מיקרי עד המעיד אבל הבטול הוא משעת הראי' שכונו להעיד א"כ אף גבי קדושין נמי לא הוי קדושין וכמשב"ל דלא כהב"ה והב"ש כנ"ל