מלבושי יום טוב חלק ב שמ

שו"ת חלק אבן עזר סימן א כבוד ינ"ע הרב הגאון סוע"ה וכו' מו"ה אלי' ברוך נ"י אב"ד דק"ק קארעליץ וכעת אב"ד דק"ק טשעחנאוויץ

ע"ד האברך מקורעניץ שניתן לו היתר מהגאון ר' נפתלי צבי שי' מוואלאזין לישא אשה אחרת על אשתו שנשתטית עפ"י היתר מאה רבנים אף בלא השלשת כתובה. מטעם כיון שידוע שאין לו מה להשליש. וכמו שהאריך בזה. ואנכי הסכמתי ג"כ לזה מטעם שלפד"נ שעפי"ד הוא פטור מדמי כתובה כיון שהיא הטעתו ולא נודע לו מקודם החתונה שהיא היתה מטורפת לפרקים. והוא טוען שלא בא עליה רק בעילת מצוה בלבד ואח"כ שנודע לו ממומה פרש מאתה ולא בא עלי' עוד. וע"כ אין להחמיר עליו מה שנהגו האחרונים שלא להתיר לו עד שישליש הכתובה מקודם. ומה שהעיר הגאון הנ"ל כיון דהגב"ע הי' שלא בפניה אולי תברר שידע ונתפייס. לפי"ד אין לחוש לזה כלל כיון דאיכא חזקה דאין אדם מתפייס במומין ובפרט במום גדול כזה כמו שהארכתי בס' מלבושי יו"ט סי' ד' דמום זה דמי למום דאילונית. וכתב כת"ר שאין דעתו נוחה מדברי הגאון דוואלאזין דא"כ נפל תקנתא דהשלשת כתובה בבירא דכל אחד יאמר דאין לו. ועל טעם שלי העיר כת"ר ג"כ מדברי הר"ן דכתובות פ' אלמנה ניזונית דכתב גבי אילונית דאם דר עמה לאחר שהכיר בה יש לה מזונות. וה"ה כתובה כמש"כ הבעל הפלאה. וכת"ר הבין מדברי הר"ן דאף היכא שדר עמה ולא בא עליה אמרינן דהוי הוכחה שלא איכפת לו עתה במום זה. ומה שדר עמה הוי זה כמו נשואין מחדש וא"כ יש לומר דבאמת כתובה הראשונה נתבטלה ורק יש לה כתובה מנה מחמת נשואין שדר עמה. דאל"כ האיך עביד איסורא להתיחד עמה. ע"כ דעת כת"ר דגם בנ"ד לא נתיר לו עד שישליש כתובת בעולה עכת"ד כת"ר. נפלאתי ע"ז מאד דאם נאמר דנתבטלו קדושין הראשונים א"כ ע"כ צ"ל דקנה אותה מחדש בחופה לבד. והא אנן קיי"ל דחופה אינה קונה דלא כר"ה. וכן נראה דעת הר"ן בעצמו במס' קדושין. רק דמסיים שס דמחמת שהר"ח מספקא לי' ע"כ א"א להקל בזה. א"כ לחייבו מטעם זה מזונות וכתובה זה דבר שא"א לומר כלל. וגם אין לומר דסברת הר"ן הוא דכיון דנתיחד עמה ומאחר דאסור להתיחד עם הפנויה מסתמא לא עביד אינש איסורא וע"כ דגמר בדעתו דלהוי קדושין הראשונים קיימין. זה ג"כ דבר שא"א לומר כלל. כי לא מצינו סברא זו רק גבי ביאה משום דאין אדם עושה בב"ז. ע"כ אמרינן דגמר בדעתו לקדשה בביאה זו. או גבי כניסה לחופה דעושה מעשה גדול כזה שכונסה לחופה אמרינן דאחולי אחיל לתנאי'. אבל שתהא ראי' מהיחוד בלבד דלא איכפת לו במומה זה לא שמענו מעולם. ע"כ ברור דהפי' בדברי הר"ן הוא שדר עמה היינו שדר עמה כדרך הבעל עם אשתו ובא עליה לאחר שנודע לו שהיא אילונית

אך זה יש להסתפק בפירושו אם הטעם הוא דכיון שבא עליה אח"כ אמרינן דבודאי נתכוין לקדשה בביאה זו לאחר שנודע לו שהיא אילונית וכיון שדר עמה כדרך איש ואשתו מחזיקינן שבא עליה כמה פעמים. א"כ אף שמחמת ביאה הראשונה לאחר שנודע לו שהיא אילונית קדושין עושה וארוסה אין לה מזונות וכתובה מ"מ מחמת הביאה השניה נשואין עושה לכך יש לה מזונות וכתובה. ולפי"ז אין לה רק כתובת בעולה בלבד היכא דהבעילת מצוה היתה קודם שנודע לו שהיא אילונית. או איכא למימר דסברת הר"ן הוא דכיון שדר עמה אח"כ כדרך בעל עם אשתו א"כ חזינן דהוא לא קפיד אף על מום גדול כזה וחל קדושין הראשונים למפרע. וצ"ל כמש"כ התוס' בכתובות (עג.) ד"ה לא תימא כו' דבשעת קדושין היה דעתו לכך דאם יכנסנה לבסוף יהא מחול התנאי. וכן צ"ל נמי גבי מומין אף במום דאילונית דודאי כל אדם מקפיד ע"ז ואינה צריכה גט אם אינו מתרצה מ"מ אם הוא אינו מקפיד ע"ז אח"כ חלין הקדושין למפרע משום דבשעת קדושין הוא מתרצה דכל מום שיהא עליה אם יתרצה אח"כ יהי' הקדושין קיימין. ולפי"ז יש לה כתובה מאתים כמו שהכיר בה מתחילה. וכן משמע קצת מדבריו מדכתב דאם הכיר בה אח"כ ויושבת תחתיו הוה כמו שנשאה מתחילה לשם אילונית. וכיון דמדמי זאת לנשאה מתחילה לשם אילונית משמע דס"ל דיש לה כתובה מאתים. אך אין זה ראי' גמורה דאולי כונת הר"ן הוא רק לענין מזונות דאיירי שם. מ"מ מדברי הב"ש בסי' קט"ז סק"ז דהביא דברי הר"ן בסתמא וכתב דאם הכיר בה ודר עמה אח"כ הוה כמו שנשאה מתחילה לשם אילונית. ודאי משמע מדבריו דס"ל דיש לה כתובה מאתים ונראה דהר"ן מיירי שדר עמה אח"כ ל' יום א"כ בודאי חזקה דעד ל' יום לא מוקים אינש אנפשי' ובא עליה. וא"כ חזינן דלא קפיד. אבל קודם ל' יום ודאי נאמן לומר שלא בא עליה ועדיין לא גמר בדעתו אם למחול על מום זה או לא. וכן כתב הב"ש סי' קי"ז ס"כ דעד ל' יום י"ל דעדיין לא גמר בדעתו אם למחול על מום זה או לא לכן כ"ז שלא בעל י"ל דלא מחל. וכן כתב הגאון בעל ח"ד בס' בית יעקב בסי' קי"ז ס"י על דברי הרמב"ם דכתב בא עליה ושהה עמה כמה ימים אינו יכול לטעון טענת מומין דמבאר שם דבביאה שניה ודאי בעינן ל' יום דנראה דחזקה דלא מוקי אינש אנפשי' כל שהוא ביחוד עם אשתו הכשרה לו מלבועלה יותר משלשים יום. א"כ בנ"ד שדר עמה לאחר שנודע לו ממומה רק זמן מצער ודאי נאמן לומר שלא בא עליה אח"כ דעדיין לא גמר בדעתו אם ימחול על מום זה או לא. וגם הא בודאי היה ירא לבוא עליה בפעם שניה דאולי לא תחזור לחלמותה. ועוד הא כתב כת"ר בעצמו דהוא נאמן לומר שלא בא עליה מגו דאי בעי הוה אמר שלא נודע לו מקודם שהיא שוטה לפרקים עד שעה שפרש ממנה. ובאמת לפי מה שדרשתי מאתו נראה מדבריו שאז לא הי' יודע עדיין היטיב הדבר בבירור גמור שהיא שוטה לפרקים זה כמה פעמים. כי נפתה להאמין גם לבני ביתה שמקרה הוא לה ובקרוב תחזור לחלמותה. וכן קרה לה קודם הנשואין. א"כ הא יש לו מגו לומר שהאמין רק לב"ב שאין לה מום זה עד עתה שנתודע לו מומה בבירור גמור. א"כ נאמן לומר שלא בא עליה. ובפרט לפי מה שנראה הדבר שנחלה קודם שנטהרה מד"ב ואחר שהגיע זמן טהרתה לא יכלה להטהר מחמת שטותה. וליחוש שמא נטהרה ע"י נשים פקחות זהו רחוק לומר. ובאמת אין צריך לזה כי די לנו בטעמים הראשונים:

כ"ד ינ"ע דו"ש בא"ר יו"ט ליפמן הכהן

ע"ז קבלתי מכתב מהה"ג הנ"ל וז"ל יען רואה אנכי כי האברך הנ"ל לא הגיד לו תוכן ענינו כי כן הגיד לי אחר שדרשתי ממנו על כל הדברים שעבר בינו לבינה כי מומה שהיא שוטה לפרקים נודע לו תיכף אחר החתונה ואח"ז דר עמה בחדר מיוחד