מלבושי יום טוב חלק ב שלד

של אלו מבחוץ להוי לי' הכירא ויהי' נזכר דיתום ולקוח לאו בני עשורי נינהו ע"כ. אבל לפי דברינו א"ש טפי מה דאמרו חכמים להעמיד אמותיהם מבחוץ כדי שנדע שאם אין לו אם אינו נכנס לדיר להתעשר. ולפי"ז א"ש מה דקאמר הגמרא בחולין דיתום קדוש בבכורה. אין כוונת הגמרא בזפל"מ וזפל"ח כמו שפירש"י דבכה"ג ודאי דאינו קדוש בבכורה כמבואר במכילתא להדיא. אלא מיירי בנולד ואח"כ מתה או נשחטה אמו דבבכור כה"ג קדוש וגם קרב לגבי מזבח. ובמעשר אינו נכנס לדיר להתעשר

אך מה דקשה לפי"ד דברי הגמרא שם (ח.) דקאמר על המתניתין דחשיב כל הפסולין שאינן נכנסין לדיר להתעשר מה"מ ומביא שם הברייתא דממעט כל הפסולין גבי קדשים ור"י בנו של ר"י ב"ב קאמר שם דילפינן מעשר מדנאמר כאן תחת השבט ונאמר להלן תחת אמי מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו. א"כ נראה להדיא מדברי הגמרא שם דגם יתום דממעט גבי מעשר הוא יתום דאמעוט גבי קדשים. ולא כדברי המכילתא דממעט גבי מעשר יתום דהוא כשר לגבי קדשים מ"מ אינו נכנס לדיר להתעשר. ואין לדחוק ולומר דהגמ' מביא הך ברייתא לענין שאר פסולין דילפינן מקדשם. אבל פסול יתום ילפינן מבכור כדברי המכילתא. זהו דבר שא"א לומר כלל דא"כ הו"ל להגמרא להביא דברי המכילתא על המשנה. ומדלא הביאה נראה דלא ס"ל להגמ' כדברי המכילתא. אח"כ עיינתי בת"כ וראיתי דשם איתא דברי ר"י בנו של ר"י ב"ב בזה הלשון מה תחת האמור כאן פרס לכלאים וליו"ד ולמ"ז וליתום אף תחת האמור להלן פרט לכלאים וליו"ד ולמ"ז וליתום. הרי מבואר להדיא דר"י בנו של ר"י ב"ב סובר דיתום דגבי מעשר ילפינן מקדשים. ופליג על שמעון ב"ע דהמכילתא דס"ל דיתום דגבי מעשר ילפינן מבכור. אבל באמת קשה לומר דמתני' שלנו סובר כדברי ר"י בנו של ר"י ב"ב דיתום דגבי מעשר ילפינן מקדשים. א"כ גבי מעשר נמי אינו נכנס לדיר להתעשר אלא בזפל"מ וזפל"ח ולפי"ז תהדרי קושיתינו לדוכתין דאמאי קאמר ר"י דאם נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום דהאיך משכחת לה שלא יהא השלח קיים

ולאחר העיון נראה לישב ומקודם נבאר דברי רבא דחולין שם דהביא ראי' דפרכוס שאמרו בסוף שחיטה מיתום דפסול בזפל"מ וזפל"ח אא"ב דבעינן חיותא בסוף לידה היינו דאיצטריך קרא למעוטי. אלא א"א לא בעינן חיותא בסוף לידה ל"ל מכי יולד נפקא. ודברי הגמ' לכאורה תמוה. ועיין בתב"ש סי' י"ז דביאר דברי הגמרא דרבא הוכיח מתוך הברייתא דכל היכא דבעי חיותא כגון בשחיטה לא מהני היכא דגמר שחיטה ומיתה באין כאחד רק בעי שתקדום הגמר שחיטה למיתה באופן כשגמרה שחיטה עדיין ההי' חיה ותמות אח"כ כו' וקאמר אא"ב בעי חיותא בסוף לידה פי' שכל סוף לידה תהי' בחיות ולא יהי' סוף לידה ומיתה באין כאחד רק המיתה אח"כ שפיר דכל שהמיתה וגמר לידה באים כאחד יצאה מכלל יוצא דופן ולא אימעוט מכי יולד כו' ובעי קרא תחת אמו פרט ליתום. אלא א"א לא בעי חיות בסוף לידה פי' דקרא דתחת אמו אתא למילף דבעי שתהא מיתה וגמר לידה באין כא' ואי מתה קודם הו"ל יתום קשה ל"ל דאי מתה קודם הו"ל יו"ד עכ"ד יעו"ש מה שהאריך בזה. ודבריו מוכרחין. אך עדיין קשה מנ"ל ללמוד שחיטה מיתום דשמא יתום שאני כיון דגלי קרא דבעי שיהא שעה אחת תחת אמו ושעה אחת לאו דוקא אלא אפי' רגע אחד לכך בעי שיהא באמו חיותא לאחר הלידה. אבל גבי שחיטה מנ"ל דצריך שתהא בה חיותא לאחר השחיטה. ונראה דע"כ צ"ל דרבא סובר דפסול יתום דגלי רחמנא גבי קדשים לא דזהו פסול בפ"ע אם לא היתה שעה אחת תחת אמו. אלא דסובר דגלי רחמנא דאם לא חיתה אמו לאחר הלידה אף רגע אחד הוה כמו יו"ד וזה הוה כמו שגמר המיתה קודם הלידה דפסול מטעם יו"ד. ע"כ אפי' אם גמר כאחד נמי פסול מטעם יו"ד דאין זה לידה אם לא חיתה אף רגע אחד אח"כ. לכך למד מזה דה"ה לענין שחיטה דאם אין בה חיות לאחר השחיטה הוה כמו שמתה קודם גמר שחיטה דאין זה שחיטה אם אין בה חיות אף רגע אחד לאחר שחיטה. אמנם רב חסדא דס"ל דפרכוס שאמרו באמצע השחיטה וכן ר"נ ב"י דס"ל דפרכוס שאמרו בתחילת השחיטה הם ע"כ ס"ל דאם המיתה והשחיטה באין כאחד הוה שחיטה מעליא. א"כ כ"כ גבי לידה אם המיתה והלידה באין כאחד הוה לידה מעליא. ולא מיקרי יו"ד. וע"כ לדבריהם פסול יתום דפסל רחמנא הוא פסול אחר דקפיד רחמנא שתחי' אמו שעה אחת ממש אחר הלידה כדמשמע פשטות הת"כ כמשכ"ל. והם לא חששו לקושית רבא לעולם תחי' ותיזל. אלא ס"ל דבעי שעה אחת ממש שתחי' אמו לאחר הלידה כדי שיתחמם הולד. כנ"ל לבאר פלוגתתם

והנה לדברי רבא דס"ל דפסול יתום בקדשים אינו אלא בזפל"מ וזפל"ח לפי דבריו ע"כ צריך לאוקמי מתני' דבכורות כדברי שמעון ב"ע דמכילתא דסובר דפסול דיתום גבי מעשר לא דמי לפסול יתום דגבי קדשים דהתם אינו פסול אלא בזפל"מ וזפל"ח ופסול מטעם יו"ד כמש"ב. אבל גבי מעשר הוא פסול בפ"ע ופסול אפי' אם מתה אמו אחר הלידה משום דבעי בעת העברת השבט שתחי' אמו דילפינן מבכור ודלא כהת"כ דס"ל דילפינן מעשר מקדשים דלפי"ז גבי מעשר נמי אינו פסול אלא בזה פל"מ וזפל"ח. וע"כ מתני' דבכורות לא ס"ל הכי. דא"כ תקשי דברי ר"י דאמר דאם נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום כמשכ"ל. אמנם לפי"ד ר"ח ור"נ בר"י דס"ל דבעי שעה אחת ממש גבי קדשים כדי שיעור חמים הולד א"כ לדידהו ודאי איכא למימר דהמתני' ס"ל כדברי הת"כ דפסול יתום גבי מעשר ילפינן מקדשים וגם גבי קדשים פליג ר"י דאם השלח קיים דמהני להחם הולד כמו שאמו קיימת ואינו פסול משום יתום. וסוגיא דבכורות אזלא אליבייהו דר"ח ור"נ בר"י לכך הביא הגמרא על המתני' דברי הת"כ. וראי' לזה דהסוגיא שם אזלא אליבייהו דהא קאמר (שם) וביו"ד ס"ל כר"ש יתום כגון שהשלח קיים אלמא דס"ל דיתום פסול אחרינא הוא ולא מטעם יו"ד. והא לדברי רבא כיון דהוא ס"ל דפסול יתום הוה מטעם דהוה כמו יו"ד א"כ לדברי ר"ש דס"ל דיו"ד הוה ולד מעליא כ"ש יתום דודאי הוה ולד מעליא. אלא ע"כ דכל הסוגיא שם אזלא אליבייהו

ודברי המכילתא הנ"ל אליבא דרבא א"ש בפשיטות טפי דהא דקאמר שם סתמא יתום שכשר לגבי מזבח אע"ג שזפל"מ וזפל"ח פסול לגבי מזבח משום דזה פסול מטעם יו"ד. אבל הוא מיירי ביתום שמתה אמו אח"כ. אבל לדברי ר"ח ור"נ בר"י דס"ל דכל פסול יתום הוא פסול בפ"ע קשה דברי המכילתא מה דקאמר סתם יתום שכשר לגבי מזבח אע"ג דהכא מיירי שמתה אמו אחר שעה אחת לאחר הלידה מ"מ ק"ק מה דקאמר סתם יתום שכשר לגבי מזבח. ועוד קשה דברי המכילתא מה דמסיים דילפינן מעשר מבכור מה בכור אינו קדוש אלא בחיי אמו מנ"ל זאת. דבשלמא לדברי רבא א"ש משום דס"ל כיון דזפל"מ וזפל"ח הוה כמו יו"ד א"כ פשיטא דבכור אינו קדוש כה"ג. אבל לר"ח ור"נ בר"י מנ"ל דבכור אינו קדוש בזפל"מ וזפל"ח. וליכא למימר משום דילפינן מקדשים וגם בבכור גופא כתיב שבעת ימים יהי' עם אמו ובא זה וגלה ע"ז כמו דאמרינן בת"כ ובמכילתא פ' משפטים. מ"מ מנ"ל דאינו קדוש דילמא הוא קדוש ופסול להקרבה וירעה עד שיסתאב. ונראה דע"כ צריך לדחוק דפסיקא לי' להתנא מטעם אחר כיון דלא חיתה אמו אחר הלידה אפי' רגע אחד א"כ לא הוה פטר רחם. ומה דקאמר הגמ' בחולין דיתום קדוש בבכורה כבר פירשתי למעלה דלא מיירי בזפל"מ וזפל"ח. אלא מיירי בנולד ואח"כ מתה או נשחטה אמו דבכור כה"ג הוא קדוש ובמעשר הוא פטור לדברי ה ולדברי רבא. ולר"ח ור"נ בר"י ולפי סוגית הגמ' דבכורות דקאי כוותי'