מלבושי יום טוב חלק ב שלג

שם בפ' רה"ג. ולז' הי' נ"ל לומר דיתום דקאמר דחייב בבכורה היינו אם האם יתומה חייבת בבכורה משא"כ במעשר דאם אין י' לבד היתום כולן פטורין. וה"ה דה"מ למינקט שאר פסולין אלא דכייל כולהו בחדא דבבכור לא קפדינן על החולין המחייבתו משא"כ במעשר [ולדידי מספקא לי באמת בכלאים ונדמה שילדו דמפשטא דלישנא דמתני' ודגמ' בבכורות (טז יז) משמע דפטורי ואכמ"ל. ולא פש לן רק יו"ד דכייל לי' ביתום] אבל ולד גופי' יתום אפשר דפטור גם לר"ש דילפינן מקדשים. עכ"פ לדינא אין ספק בדברים אשר הסכמנו. כ"ד י"נ אלעזר משה הלוי א"ה

א"ה כעת עיינתי בזה וראיתי דבזה צדקו דברי הגאון הנ"ל דבמכילתא מבואר להדיא דיתום אינו קדוש בבכורה. דז"ל המכילתא שם שמעון בן עזאי אומר והעברת מה ת"ל לפי שהוא אומר כל אשר יעבור תחת השבט שומע אני אף היתום במשמע והדין נותן מה אם בעל מום שאינו כשר לגבי מזבח נכנס להתעשר לדיר יתום שהוא כשר לגבי מזבח לא יהא נכנס לדיר להתעשר כו'. לא זכיתי מן הדין נאמר כאן עברה ונאמר להלן עברה מה כאן [פי' בבכור] אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו אף העברה האמורה להלן [פי' במעשר] דין הוא שלא תהא קדושה חלה אלא בחיי אמו ע"כ. ולכאורה תמוה מאד סוגית הגמרא דחולין דקאמר בפשיטות דיתום קדוש בבכורה. ומה שדחק הגאון הנ"ל לישב אינו נ"ל כלל. אבל באמת בלא"ה דברי המכילתא לכאורה תמוהין מאד דהאיך קאמר יתום כשר לגבי מזבח דהא ממעטינן להדיא יתום מתחת אמו בת"כ פ' אמור פ"ח. והובא ברייתא זו בגמ' חולין (לח:) בכורות (נז.) ומה שמתרץ הבעל זית רענן דהאי תנא פליג וס"ל דמתחת אמו לא ממעטינן יתום. לפע"ד א"א לומר כן. דא"כ האיך קאמר דיתום אינו קדוש בבכורה דמנ"ל זאת גבי בכור. ומש"כ הבעל ז"ר משום דגבי בכור כתיב שבעת ימים יהי' עם אמו ממעטינן שפיר יתום דבריו נפלאים מאד. דא"כ צריך להיות גבי בכור אפי' מתה אמו בתוך שבעת ימים לא יהי' קדוש הבכור. דהא קאמר שם בת"כ ריה"ג להדיא דאי לאו שנאמר תחת אמו הו"א מהאי קרא דשבעת ימים יהי' עם אמו עד שיהא עם אמו כל שבעה ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפי' יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו הא כיצד אפי' נתקיימה לו אמו שעה אחת. א"כ האיך אפשר לומר דהאי תנא דמכילתא ס"ל דמתחת אמו דכתיב גבי קדשים לא ממעטינן יתום ורק משבעת ימים יהי' עם אמו דכתיב גבי בכור ממעטינן יתום דלפי"ז צריך להיות אמו קיימת גבי בכור כל שבעה. ודבר זה לא שמענו מעולם. ואף אם נאמר דמאחר שנולד בקדושה א"א שיצא לחולין אח"כ אם מתה אמו אבל מ"מ לכה"פ יהא פסול הבכור להקרבה כיון דקפיד קרא שיהא שבעת ימים עם אמו

וכשעיינתי בענין זה דיתום הנני במבוכה רבה דהא קאמר רבא בחולין שם דיתום לא מיקרי אלא דוקא היכא דזו פרשה למיתה וזה פרש לחיים. אבל היכא דילדתו אמו והדר מתה כיון ששהה רגע אחד בחיי אמו לא מקרי יתום משום דלעולם תחי' ותיזל. ולפי"ז האיך קאמר ר' יהושע בבכורות (נז.) אפי' נשחטה אמו והשלח קים אין זה יתום דהאיך משכחת לה דלא יהא השלח קיים רגע אחד לאחר הלידה א"כ לר"י לא משכחת יתום כלל. ויותר תמוה לי לישנא דהגמרא שם דקאמר יתום כגון שהשלח קיים אלמא דאיכא יתום שאין השלח קיים. והאיך אפשר לאשכוחי שלא יהא השלח קיים מיד אחר הלידה שלא תהא שהות אפי' רגע אחד. ובפרט לפי מש"כ הת"ח בחולין דזו פרשה למיתה וזה פרש לחיים הוא תיכף משיצא רובו דכיון שיצא רובו הוה כילוד. וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם פ"ג מה' א"מ ה"ד דכתב שם תחת אמו פרט ליתום שנולד אחר שנשחטה אמו. דלכאורה תמוה דהא זה נגד דברי רבא דקאמר דאי במתה והדר ילדתו מכי יולד נפקא משום דזה הוה כמו יוצא דופן כיון שנולד לאחר שמתה אמו. אבל לפי"ד הת"ח ניחא שפיר דכוונת הרמב"ם הוא היינו שנשחטה אמו לאחר שיצא רובו קודם שילדתו. א"כ ודאי לא משכחת לה כלל שלא יהא השלח קיים. ועוד תמוה דהא משמע שם מדברי הגמרא דטעמא דר"י משום דעור של המתה מהני להחם את הולד לאחר הלידה לכך לא מקרי יתום כשהשלח קיים וכן קאמר שם רבי דבזה נתגלה טעמא של משנתנו כיון שהעור קיים הוי כמו שאמו קיימת ע"ש ברש"י. הא לדברי רבא לא מתקרי יתום אלא כשזו פרשה למיתה וזה פרש לחיים אבל א"צ כלל שתהא אמו קיימת זמן מה לאחר הלידה להחם הולד. א"כ מאי נ"מ במה דהשלח הני להחם הולד לאחר לידה

ויותר תמוה לי מה דקאמר ר"ה שם (נג.) דבטלהו מעשר בהמה משום יתום. וכיון דיתום לא מקרי אלא כשזו פרשה למיתה וזה פרש לחיים לפי"ד רבא. א"כ האיך אפשר שגזרו ועקרו מ"ע דמעשר בהמה משום דבר דלא שכיח ובפרט לדברי התוס' בחולין (לח:) ד"ה אלא כו' דכ' דלדידן דקיי"ל דא"א לצמצם בי"ש יתום לא משכחת לי' כלל והקרא קאי אם יבוא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה ודאי קשה טובא דהאיך אפשר למיגזר ולעקור מ"ע משום דבר דא"א לאשכוחי כלל רק אם יבוא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה. ובאמת הי' נ"ל לומר דר"ה לא ס"ל הא דרבא דדוקא בזו פירש למיתה וזה פירש לחיים מיקרי יתום. אלא כדמשמע מפשטות לישנא דת"כ דבעי שישהה שעה אחת תחת אמו. אמנם בדברי התוס' דבכורות שם ד"ה כר"ה כו' דכ' לכך נ"ל לפרש דנקט הכא דוקא יתום דטעו בי' טפי מבאחריני משים דלא בקיאי דיתום נמי לא משכחת לי' אלא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים עכ"ד. מבואר להדיא דגם ר"ה ס"ל כרבא א"כ קשה טובא כיון דא"א לצמצם בי"ש לא משכחת לי' יתום כלל. ועל דברי רש"י דפי' יתום ג"כ כד' התוס' בזפל"מ וזפל"ח לא קשה כ"כ משום דנראה דרש"י לא ס"ל כד' התוס' דחולין ואף למ"ד דא"א לצמצם בי"ש נמי משכחת לי' יתום משום דבעי שיהא ניכר לב"א שחיה לכה"פ רגע אחד תחת אמו. אבל היכא דזפל"מ וזפל"ח ואינו ניכר לב"א שחיה רגע אחד תחת אמו אף שידוע לשמים שחיה זמן מה תחת אמו זה אינו מועיל כלל ועדיין מיקרי יתום וכן נראה דעת הרמב"ם מדהביא יתום לדינא בה' איסורי מזבח. מ"מ עדיין קשה דהא זה ודאי הוא מילתא דלא שכיחא שזפל"מ וזפל"ח והאיך אפשר שמחמת זה תעקר מ"ע. ואף שרש"י ס"ל דלאו דוקא יתום אלא גזרו משום כל דברים שנכנסים לדיר להתעשר מ"מ צ"ע האיך נקט ר"ה דגזרו משום דבר דלא שכיח

ומחמת כל הקושיות הללו רחש לבי לומר כלל חדש בדין יתום דמעשר בהמה. דהתם אינו נכנס לדיר להתעשר אפי' אם מתה אמו אחר שנולד. ומעשר בהמה שאני דבעי שתחי' אמו בשעה שנכנס לדיר להתעשר. משום דילפינן העברה העברה מבכור כדאיתא במכילתא כמו דגבי בכור אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו אבל זפל"מ וזפל"ח אינו קדוש כמו כן גבי מעשר בעי דבשעה שקדושה חלה עליו היינו בשעת הפרשת המעשר שתחי' אמו. אבל אם מתה אמו אינו נכנס לדיר להתעשר. ולכך אתי שפיר דברי המכילתא דקאמר דיתום כשר לגבי מזבח משום דהתם מיירי שנולד ואח"כ מתה אמו. ולפי"ז ניחא מה דפליג ר"י ואמר כיון שהשלח קיים הוה כמו שאמו קיימת ואין זה יתום. ומה דאיתא שם בבכורות במשנה ואיזה יתום כל שמתה אמו או שנשחטה ואח"כ ילדה. זהו ט"ס. וכן הוא בהמשניות ליתא כלל תיבת ואח"כ ילדה. וכן נראה מדברי רש"י דלא הי' לפניו הגירסא ואח"כ ילדה. ולפי"ד יתיישב שפיר הא דר"ה דבטלוהו מעשר בהמה משום יתום. וכן הא דלקמן (נח:) דקאמר ר"ה דלכך מעמד אמותיהם מבחוץ והם מבפנים גזרה משום לקוח או יתום משום דיתום כזה שכיח הרבה שלא תהי' לו אם בעת שנכנס לדיר להתעשר. וגם א"צ לדחוקי מה שדחק שם רש"י ואע"ג דאיכא דמחייב כגון שנולד ואח"כ מתה אמו וההוא לא נפיק אלא ע"י ירקא מ"מ בהא דמעמד אמותיהם