מלבושי יום טוב חלק ב שכט

ובמחכ"ת נעלם מהגאון הנ"ל חידושי הרשב"א דמבואר שם להדיא דחלוק דין אחיות מדין אשה אחת כמו שהבאנו לעיל. ומה שהקשה הגאון הנ"ל ע"ז דא"כ האיך מוכיח מדין אחיות על דין דאשה אחת. נראה דהרשב"א מפרש דודאי לפי ההו"א דהגמרא הוה סבר דשוין הם חזקת האחיות וחזקת אשה אחת. אבל לפי מאי דמתרץ הגמרא דילמא הא קמ"ל דאחיות מתחזקות א"כ חזקה דאחיות היא גרועה מחזקה דאשה אחת מדצריך להשמיענו דגם זה חשיב חזקה. א"כ בודאי איכא למימר דחזקה דאחיות לא הוה חזקה עד תלתא זימני. וזה משמיענו רבא בהא דקאמר והוא דאתתזק בתלתא זימני. וגם נעלם מהגאון הנ"ל חידושי הרמב"ן ז"ל ליבמות סוף ה"ו דכתב שם וז"ל וכן הא דאמר רבא והוא דאתחזק בתלתא זימני משום דלקולא אזלינן דלא שייך בה אסורה א"נ דמשפחה כולה אינה מוחזקת אלא בשלשה פעמים וזהו שכתב רבינו ז"ל אבל בתרי אקראי בעלמא הוא ושלום עכ"ל. א"כ סברת הגאון הנ"ל דלכך גבי לא ישא אדם כו' בעי דוקא תלתא זימני משום דשם אין חשש סכנה בזה. כתב זאת הרמב"ן בתירוצא קמא. אבל בתירוצא בתרא מתרץ דאף אם נאמר דגם לישא אשה ממשפחת הנכפין ומשפחת המצורעין איכא חשש ס"נ. מ"מ חזקת המשפחה היא חזקה גרועה ובעי תלתא זימני. ודברי הנ"י הם נובעין מדברי הרמב"ן בתירוצא בתרא. וכן כתב הריטב"א ז"ל כתירוץ בתרא של הרמב"ן. א"כ מבואר להדיא דהפי' בנ"י הוא דלא כמו שפי' הגאון הנ"ל. וכן כתב המהרש"ל ביש"ש פ"ו סי' ל"ג וז"ל ואע"ג דמשפחת נכפין ומצורעין נמי ספק נפשות הוא אפי"ה פסק רבא דבעינן תלת זימני אף דס"ל לרבא גופי' כרבי בנשואין מ"מ הכא שאני דאפי' רבי מודה שאין לחוש למשפחה א"ל שהוחזק תלתא זימני וכן כתב בנמוק"י ומ"מ נראה דגבי אחיות אף בתרי אחיות הוה חזקה אפי' לענין נכפה ומצורע כו' עכ"ל. ובדבריו מבואר להדיא דמשפחת נכפין ומצורעין הוה חשש ס"נ. וכן מבואר בתשו' הרא"ש כלל מ"ב דנכפה הוה חולי המתדבק ואיכא חשש סכנה בזה. וכן מצורעין נראה דזה הוא חולי המתדבק והתשמיש קשה להם כדאמרינן בפ' המדיר (עז:) ואיכא חשש ס"נ לכך אמרינן שם דאף דאמרה הוויינא בהדדי לא שבקינן לה. אמנם מה שכתב המהרש"ל שיש חילוק בין חזקה דאחיות דסגי בתרי זימני ובין חזקה דמשפחה דבעי תלתא זימני משום דהיא חזקה גרועה. לפע"ד מדברי הגמרא משמע דאין לחלק בזה. דא"כ האיך קאמר רבא שם השתא דאמרת אחיות מתחזקות לא ישא אדם כו' ומשמע דאי לאו דאמר אחיות מתחזקות לא הוה אמר מסברא דנפשי' על משפחה לחוש אף בתלתא זימני א"כ מאי היא ראי' השתא דאמרו אחיות מתחזקות כיון דהיא חזקה עדיפא מחזקה דמשפחה. אלא ע"כ דגם אחיות היא חזקה גרועה. ולכך לא הוי חזקה לכו"ע רק בתלתא זימני וכה"ג כתבו התוס' בנדה (סג:) בהא דאמר ר"ה ב"ח אמר שמואל לימים שנים לוסת אחת. למה שלא מנו חכמים שלשה. וכתבו התוס' ד"ה לימים דזהו כרבי דאמר בתרי זימני הוה חזקה. ושלא מנו חכמים ג' הואיל דאינו וסת גמור מודה רבי דבעי ג' זימני והכא קים לי' עכ"ד

וכן נראה גם בשור המועד דפליגי רבי ורשב"ג אי בתרי זימני הוה חזקה או בתלתא זימני כמש"כ הראשונים דלא כהתוס' ביבמות (סה.) ד"ה ושור המועד כו'. ועיין בש"מ ב"ק (כג:

). מ"מ היכא דהועד ע"י תלתא מיני דג"כ הוה חזקה גרועה דהא בירושלמי ב"ק פ"ב ה"ו איבעא להו בזה דקאמר שם יצא ביום ראשון ונגח שוורין בשני ונגח כלבים בשלישי ונגח חזירין מהו שיעשה שור המועד. אך דבבלי (לז) מסיק ואת"ל נמי איתא לדר"פ נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל. נראה דכו"ע מודים בזה דבעי דוקא תלתא מיני משום דהוה חזקה גרועה. ונ"ל עוד לבאר בזה דגם בבבלי הי' הו"א דתלתא מינים לא מצטרפו לעשותו שור המועד. וכן הוא סובר ר"פ ובזה נ"ל ליישב שם הסוגיא אשר לכאורה היא תמוה מאד. דהא הקשו שם לר"פ דקאמר אינו מועד תנן קושיות חמורות מאד. חדא מה דהקשה ר"א מר"י דאי אמרת אינו מועד תנן אגמורי הוא דקא מגמרי לי'. וגם מה דהקשה ר' ינאי מרישא כיון דקאמר אינו מועד פסקי מאי תו את שמועד לו משלם נ"ש כו' והאיך קאמר הגמרא אח"כ ואת"ל איתא לדר"פ. ועוד קשה דהא הפוסקים פסקו כר"פ דסתמא לא הוה מועד א"כ צריך לגרוס במשנה אינו מועד והגירסא במשנה לפנינו ואינו מועד,. ע"כ נראה לפרש הסוגיא משום דר"פ ס"ל דשלשה מינים לא מהנו לאיצטרופי למשוי' לו מועד. וגם ס"ל דמסתמא לא הוה מועד א"כ היה מוכרח לגרוס במשנה אינו מועד תנן. אבל אנן ס"ל כר"פ בזה דסתמא לא הוה מועד. אך בזה לא ס"ל כר"פ ושלשה מינים מהני לאצטרופי וא"כ לפי"ז אם נגח שלשה שורים ואח"כ נגח שני חמורים לא הוה מועד משום דחמורים לא נגח אלא שתי פעמים. אבל אם נגח שני שורים וחמור מהני לאצטרופי להיות מועד לשורים ולחמורים. וכן אם נגח שני בני אדם ובהמה מהני לאיצטרופי להיות מועד לבהמה. וכן מוכח מד' הש"מ ריש ב"ק ד"ה מועד לאדם כו' יעו"ש. וזהו כוונת המשנה שור שמועד למינו היינו שנגח שלשה שורים ואח"כ נגח שני חמורים את שמועד לו משלם נזק שלם ולשאינו מינו משלם חצי נזק דלא מהני לאיצטרופי כיון שכבר מועד לשורים אבל אם לא היה עדיין מועד לשורים מהני לאיצטרופי מינו לשאינו מינו ונעשה מועד ע"י שניהם יחד. וכן מועד לאדם ואינו מועד לבהמה נמי צריך לפרש כן דאם נגח שלשה ב"א ושתי בהמות לא הוה מועד לבהמה ולא מהני אדם לאיצטרופי. אבל אם נגח שני ב"א ובהמה אחת הוה מועד לבהמה משום דמהני אדם לגבי בהמה לאיצטרופי. וכן גבי מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול נמי הדין כן דאם נגח שתי שבתות ויום א' הוה מועד לכל הימים ואיצטרופי מצטרפי אהדדי. אבל נגח שלש שבתות אע"ג שעח שתי פעמים ביום א' לא הוה מועד רק לשבתות בלבד. שכיון שכבר נעשה מועד לשבת לא מהני שבת לאיצטרופי לימות החול. והגמרא איבעא להו אי מהני שבת לאיצטרופי לימות החול אף שכבר נעשה מועד לשבת דוקא כשנגח ביום א' וביום ב' אח"כ דאז אפשר לומר דמהני שבת לאיצטרופי לימות החול אף שכבר נעשה מועד לשבתות. אבל ביום א' בלבד אף שנגח שתי פעמים גם ביום א' זה לא איבעא בגמרא כלל דזה מפורש במשנה דלא מהני שבת לאיצטרופי. וכן גבי שורים לא איבעא בהגמרא אלא רק היכא דנגח אח"כ חמור וגמל אבל אם נגח שור שור ושור ושני חמורים זה לא איבעי' לגמרא כלל משום דזה מפורש במשנה דלא מהני לאיצטרופי כיון שכבר נעשה מועד לשורים. והגמרא דקאמר ואת"ל נמי איתא לדר"פ נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל. כוונתו הוא דא"א לתרץ דברי ר"פ אם לא שנאמר נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל ובשלשה מינים מצטרפי אהדדי. ואז נוכל לומר כדברי ר"פ דסתמא לא הוה מועד מ"מ נוכל לגרוס המשנה ואינו מועד ויתפרש המשנה כמש"פ. אח"כ מצאתי בש"מ בשם הרא"ה ז"ל דפי' דברי הגמרא ואת"ל כו' באופן הנ"ל דזהו תירוץ לדברי ר"פ. אך הוא ז"ל דחק לפרש דברי המשנה ואינו מועד בפי' דחוק מאד יעו"ש היטיב. ולפי דברינו יתישב יותר דברי המשנה. ות"ל כוונתי בזה לדעתו דשני שורים וחמור מהני לאיצטרופי וכן שני שבתות ויום אחד מהני לאיצטרופי והוה מועד לכל הימים. גם דר"פ סובר דתלתא מינים לא מצטרפי אהדדי

ובזה שבארתי דבחזקה גרועה כו"ע מודים דפחות משלשה לא הוה חזקה יישבתי בדרוש לשבת תשובה דברי הברייתא דיומא (פה) תניא ר' יוסי בר"י אומר אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו כו'. ועיין בתוס' יוה"כ דכתב וז"ל ול"נ דהטעם הוא משום דבתלתא הויא חזקה כמו בשור מועד דג' פעמים שנגח אינו נקרא מועד ובעליו פטורים וכשנגח ד' הבעלים חייבים מיתה בידי שמים כדכתיב בפ' משפטים ואם שור נגח