מלבושי יום טוב חלק ב שטז

לזורעה משום קנס המוכר שלא יהנה ממעשיו והיינו דוקא לכתחילה דבהכי לא יקפצו קונים לקנותה אבל בדיעבד דכבר זרעה מותרין הפירות. אבל אה"נ נראה דאם זרעה הוא עצמו הפירות אסורים לו עכ"ל. ולפי"ז יוצא לנו דין חדש גבי בכור נמי דאם מכר הכהן שהטיל בו מום לאחר והאחר שחטו דאז מותר גם לדידי' לאכול ממנו. אמנם הבעל פ"מ כתב דאף המטייב בעצמו אם עבר וזרעה מותר הפירות. והביא ראי' מדברי הירושלמי בפ"ב דשביעית גבי אין נוטעין ערב שביעית פחות מל' ימים לפני ר"ה ואם נטע או הבריך יעקר ואמרינן שם לא עקר פירותיו מה הן ומסיק שם דאין מחדשין על הגזירה ופירותיו מותרין וכן פסק הרמב"ם. ולפע"ד אין משם ראי' דהתם דנטיעה גופה היא גזירה מפני החשד שלא יאמרו שהוא נטע בשביעית ולכך לא החמירו בזה כ"כ לאסור גם הפירות בדיעבד אם לא עקר. אבל אם נטע בשביעית גופא דקיי"ל בין בשוגג בין במזיד יעקר איכא למימר דאם עבר ולא עקר פירותיו אסורין. ואדרבה נראה בנוטע בשביעית אפשר לומר דהפירות אסורין גם לאחריני כיון דהאילן גדל מחמת האיסור שעבר ונטע בשביעית ומחמת זה גדילין הפירות. א"כ הם באים רק מחמת האיסור דנטע בשביעית ודאי דקנסינן גם לאחריני שאסור להנות ממנו כיון דזה עבר על איסור דאורייתא ומחמת זה גדילין עתה הפירות. אבל בשדה שנטייבה דהאיסור דאורייתא עבר מקודם בשעה שחרשה והפירות גדילין מחמת שזרע אח"כ ולא עבר רק על איסור דרבנן שאסור לזורעה א"כ לא קנסינן רק לדידי' ולא לאחריני כמו גבי בכור אם עבר ושחטו

אבל אח"כ התבוננתי דדברי הירושלמי דקאמר אם עבר וזרעה מותר ניחא בפשיטות וקאי על המטייב עצמו וצדקו דברי הבעל פ"מ. והטעם נ"ל בזה משום דעל גידולין לא מצינו שקנסו חכמים כלל בזה אע"ג דהיכא דאסור לזורעה מדאורייתא. דהא אסור לנטוע פירי של ערלה מדאורייתא כיון דאסור בהנאה. מ"מ אם עבר ונטע קיי"ל דהפירות היוצאין ממנו מותרין משום דזו"ז גורם מותר. כמו דפסקינן בשו"ע סי' רצ"ד סי"ב וזה דעת רש"י והרמב"ם. ואף לדעת התוס' ע"ז (מט.) לאסור משום דלא מקרי זוז"ג דאגוז והקרקע הפועלת ב' ענינים הם. נראה דדוקא גבי אגוז וקרקע דאזלינן בתר העיקר היינו בתר האגוז וע"כ אסרינן. עיין בשה"ג שמבואר כן להדיא אבל קרקע שאסורה משום עכו"ם כגון שחפר בה שיחין ומערות דקיי"ל שם (נד:

) דאסורה אם חפר בה לשם עכו"ם דאם זרעה אח"כ מותר גם לדברי התוס' משום זו"ז גורם. ואע"ג דאסור לכתחילה לזורעה מדאורייתא כיון דאסורה בהנאה. מ"מ לא מצינו שקנסו חכמים שיהא אסורין הגידולין וע"כ צ"ל דהגידולין שגדלו אח"כ הם מילתא אחריתי. ולכך לא קנסו חכמים בזה. א"כ לא גרע שדה זו שנטייבה אע"ג דאסרו חכמים לזורעה מחמת קנס שנה ראשונה שאחר שביעית. משדה של עכו"ם דאם עבר וזרעה פירותיו מותרין. ולפי"ז נ"ל נמי אם זרע שדה שנערפה בה ע"ע מותר הפירות אף לדידי' משום דגידולין הוי מילתא אחריתא. [אמנם ראיתי להפר"ח ביו"ד סי' ק"י דהביא בשם הר"ש מקונין דאם זרע בנחל איתן אסורין הזרעים. וכתב הפר"ח דזה אסור משום לא תאכל כל תועבה יעו"ש. ועיין בש"א החדש מה שמפלפל בזה הגאון ר' אשר בנו של הש"א ז"ל] וכוונת הירושלמי דקאמר אם עבר וזרעה מותר משום דלא גזרו אלא על הגדר שיכול לעמוד בו. ר"ל דיותר מזה לאסור הפירות אף בדיעבד לא הי' צריכין לזה. ומחמת הגזירה הראשונה שאסרו לזורעה א"א לאסור הפירות בדיעבד דלא חמירא מאיסור דאורייתא דלא קנסו לאסור הגידולין. ועוד ראיה ברורה לזה דמחמת קנס א"א לאסור הגידולין מהא דקיי"ל הזורע זרעי כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים מותרין באכילה אף לזה שזרע כמו שכתב הרמב"ם בה"כ פ"ז וזה כוונתו דכתב רבותא אף לזה שזרע ר"ל דאף לדידי' לא קנסו דגידולין הוי מלתא אחריתי וכמש"ב. ויצא זה להרמב"ם מפשטות המשנה דכלאים פ"ח כמש"כ שם הכ"מ. [אך מה שמסיים שם הכ"מ וכן בדין שהתורה לא אסרה אלא זריעתן לבד אינו מובן לפי"ז] ומזה יוצא להרמב"ם מה שפסק שם בפ"ט ה"ג מי שעבר והרכיב בהמתו כלאים הרי הנולד מהם מותר בהנאה ואם היה מין טהורה עם מין טהורה מותר באכילה עכ"ל. ואין צריך לדחוקי כמו שדחקו הפמ"ג סי' רצ"ט סקי"ב יעו"ש. אלא כמו שכתבתי כיון דמצד עצמם כל אחד בפ"ע מותר ואף שהרכבה של איסור גרם להוליד זה הולד מ"מ א"א לאסור הולד משום דגידולין הוי מילתא אחריתי ולפ"ז יוצא לנו דהנוטע בשבת או בשביעית דאם לא עקר האילן וגדלו עליו פירות דהפירות מותרין אף לדידי'. [אמנם הרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות (קכב.) כתב שם הנוטע בשביעית וכן שדה שניטייבה בשביעית גם הזרעים אסורין לכו"ע יעו"ש]. ובזה נתיישב לי דברי הרמב"ם ז"ל בה' שבי' פ"ד הט"ו שכתב וז"ל. עבר וזרע בשביעית ויצא לשמינית אם זרע לזרע בין זרעו בין ירקו אסור במוצ"ש כשאר הספיחין ואם זרעו לירק הואיל ונלקט בשמינית בין ירק בין זרעו מותר כו' עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד לא מצינו בזורע בשביעית שום היתר כו' והנוטע בשביעית במזיד יעקור כו' ואי משכחת לה בנזרעו לא משכחת לה אלא בשזרעו עכו"ם אי נמי במקומות שהשביעית מדבריהם דאפשר דלא אמרינן בהו יעקר כו' והכ"מ הביא שם בשם הר"י קורקוס דמתרץ אע"ג דאסור לזרוע ואם זרע אפי' בשוגג יעקור הכא מיירי דעבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית ומלשון עבר וזרע ויצא כו' וכבר נתבאר ספ"ג שאעפ"י שהדין נותן לעקור אם עבר ולא עקר הפירות מותרין כו' עכ"ל. ולכאורה תמהתי על דבריו דהאיך הביא ראי' מספ"ג הא שם איירי דנטע קודם שביעית בתוך ל' יום לפני רה"ש דאינו אסור אלא מפני החשד כמי שמבואר בירו' אבל עתה ראיתי דהדין עם הר"י קורקוס משום דעל גידולין לא מצינו שקנסו חכמים כלל ולכך אפי' נטע בשביעית עצמו אם לא עקר הפירות מותרין. ונראה דגם הראב"ד דחלק על הרמב"ם לא משום דס"ל דעל הגידולין נמי קנסו חכמים וס"ל לחלק בין נטיעה דקודם שביעית לשביעית עצמו. אלא משום דלא מסתבר לי' דמיירי דאם עבר ולא עקר וכן משמע מדבריו למעיין היטב ולפי"ז יתישב שפיר המתני' דשביעית שהבאתי למעלה שדה שניטייבה בשביעית בה"א אוכלין פרותיה דאיכא למימר דאף אם לא הי' ניטייבה לא הי' גדילין הפירות כלל נמי מותר לב"ה דלא אסרינן הגידולין מטעם קנס ואין אנו צריכין למה שכתבנו למעלה לישב קושית מהריט"א באופן אחר. מ"מ אם נזרע בשביעית וגדלו בשביעית גופא כו"ע מודים בזה דאף קודם שאסרו ספיחין אסרו חכמים הפירות הללו מטעם קנס. וזה פירות עבירה דמוקי ר"ל בירושלמי פ"ט ה"ו המתני' מי שהי' לו פירות שביעית שנפל לו ירושה או במתנה וכו' וכן פירש הגר"א ז"ל בש"א יעו"ש. וזהו רק מטעם חומרא בעלמא כיון דהם גידולין והם מילתא אחריתי כמשב"ל. לכך מותר לר"א ליתן לאוכליהן וחכמים ס"ל משום שלא יהא חוטא נשכר ימכרו לאוכליהן ודמיהן מתחלקין לכל אדם. ואם הי' אסורין מה"ד לכל האיך התירו חכמים ליתן להם למי שאינו נזהר ולהכשילן באכילת איסור הא מצינו בע"ז (סב:

) דאסרו חכמים מטעם קנס לפועל המשתכר ביי"נ ואמרינן שם זיל קלינהו ולימא לי' זיל בדרינהו אתו בהו לידי. תקלה אע"כ צ"ל כמש"ב דהכא הוא רק מטעם חומרא בעלמא לכך לא חששו חכמים בזה לר"א ליתן להם ולחכמים למכור למי שאינו נזהר בזה ואוכלן. ואין לומר דאולי הכא לא קנסו אלא לדידי' ולא לאחריני זה א"א מכמה טעמים חדא דא"כ אמאי לא הותרו לאכול למי שנפל לו בירושה הא בנו קיל מאחריני כמשב"ל. ועוד דא"כ אמאי המוצא פירות עבירה לא יגע בהן. אע"כ צ"ל דהחמירו חכמים בזה לאוסרן גם לאחריני ואף לבנו אך רק מטעם חומרא בעלמא ולכך היכא דנפל לידו בירושה או שנתן לו במתנה וכבר זכה בהן מותר לר"א ליתן לאוכליהן ולחכמים למכור לאוכליהן ודמיהן מתחלקין לכל אדם. כנ"ל לבאר דברי הירושלמי [ודברי מהריט"א שהביא שם בשם הר"ש סירלוו לפרש דברי הירושלמי לא יכולתי להבין כלל] וכן פי' הרמב"ם פ"ו דשביעית המשנה דלא נאכל דקאי לענין גידולין הינו מה שנזרע בשביעית