מלבושי יום טוב חלק ב שי

הני לאו בת מינה הוא ולא מחריב בה. ועיין בר"ן בר"ה על הא דמתעסק לא יצא כתב ג"כ סברא זו דלאו מינה לא מחריב בה לענין לחלק בין תקיעה לשיר דיצא למ"ד דמצות אינן צריכין כוונה אבל מתעסק כיון שכבר הוא מכוין למצוה דהיינו לחנך את התינוקות אותה כוונה מעכבת מצוה אחרת שלא תחול דומיא דאסקינא בשמעתא קמייתא דזבחים דבת מינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה

ומה שהביא כת"ר מדברי רש"י דקדושין גבי לא לה ולחברתה שפירש"י שכמותן שווין. עיין במקנה דכתב ע"ז וז"ל [ומאשר שס' המקנה אינו ת"י כת"ר ע"כ מוכרח אנכי להעתיק כל לשונו] ולכאורה אינו מובן דבתחלה כתב ששמותן שוות ואח"כ כתב פלונית ופלונית וגם הוא לכאורה נגד הסוגיא בגיטין (פז) ונראה פירושו משום דבגיטין שם דריש מהאי קרא דאם כותבין שני אנשים אנו פלוני ופלוני מגרשין נשותינו פלונית ופלונית ולא כתב פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלונית פסול משמע דוקא משום דלא מוכח מילתא מי מגרש זו ומי מגרש זו. ובאמת ס"ל לרש"י כיון דקרא דוכתב לה מיירי באיש אחד שכתב לה ולחברתה א"א לומר שכתב לשתי נשים שיש להן שני שמות דאם כן מוכח מילתא שפיר. ואין זה ענין לדרשא שאמרו שם ואי נימא שיש לו שתי נשים ששמותיהן שוות והוא לא כתב אלא שמגרש אחת ויתן לזו ואח"כ יתן לזו להא לא בעי קרא דמלה לשמה נפקא ושכתב לשמה של זו א"א לכוין לשמה של אחרת ואין זה דומה למה שאמרו בר"פ כל הגט איזה שארצה אגרש בו דהתם אי נימא דיש ברירה הוברר הדבר דלשמה נכתב משא"כ כשמגרש באמת שתיהן ועכ"פ באחת לא הוי לשמה לכך פי' רש"י דמיירי בכה"ג שיש לו שתי נשים ששמותיהן שוות וכתב בלשון שמגרש שתיהן פלוני מגרש את שתי נשיו פלונית ופלונית ר"ל אף שיש להם שם אחד כתב שמה של זו ושמה של זו ובכל אחת כשכתב לשמה נתכוין לשם זו האשה אפ"ה פסול משום דאינו ניכר בכל שם ושם מי היא האשה שכוון עליה ויש לטעות בכל שם שזו היא שם של חברתה ואף דאמרינן בר"פ כל הגט דאם יש לו שתי נשים ששמותיהן שוות מהני לר"א בעדי מסירה היינו כשלא כתב בגט אלא שם אחת דידוע הוא בשעת מסירה שלזו הוא שמוסר לה אבל כשכתב בה שתי שמותיהן השוות אינו יודע בשעת מסירה איזה שם הוא שמתגרשה בה וזה הוא שאמרה תורה ולא לה ולחברתה ומיני' יליף הש"ס דה"ה ב' אנשים שכתבו אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית כיון דלא מוכח מילתא מי מגרש זו ומי מגרש זו נמי פסול. מיהו לא מצאתי מפורש דין זה דכשיש לו שתי נשים שאין שמותיהן שוות שאינו בכלל ולא לה ולחברתה וצ"ע עכ"ל. ונפלאתי עליו מאד דהאיך כתב דלא מצא מפורש דין זה דכשיש לו שתי נשים שאין שמותיהן שוות ורוצה לומר דזה לא הוי בכלל לה ולא לחברתה שבמחכ"ת נעלם ממנו לפי שעה גמרא מפורשת שם בגיטין בסוגיא הנ"ל דקאמר שם א"ל רבינא לר"א ומ"ש מהא דתניא הכותב כל נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ומשני ולאו אוקימנא בשני שטרות והא זה דמי כמו שיש לו שתי נשים שאין שמותיהן שוין וכותב גט אחד לשתיהן הרי מבואר להדיא דגם בכה"ג נמי פסול משום לה ולא לחברתה. ולדברי המקנה דלכך לא מהני גט אחד היכא דכתב בכלל אנו פלוני ופלוני גרשנו פלונית ופלונית משום דלא מוכח מילתא מי מגרש זו ומי מגרש זו א"כ האיך פריך רבינא לר"א מהא דכותב כל נכסיו לשני עבדיו הא התם מוכח מילתא דמשחרר שניהם. אלא ודאי דז"א דהיכא דכתב בכלל ולא פירש אח"כ פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלונית נמי אין הפסול מטעם דלא מוכח מילתא מי מגרש זו ומי מגרש זו. כיון דהעדים יודעים שזו היא אשתו של זה וזו היא אשתו של זה. א"כ מוכח מילתא שפיר שזה מגרש את זו וזה מגרש את זו אלא הפסול הוא כיון דכתב כלל ולא פירש אח"כ פלוני מגרש פלונית ופלוני רש פלונית א"כ כלל גרושי שתיהן בדבור אחד שאמר אנו פלוני כו ופלוני גרשנו פלונית ופלונית ופסול מטעם לה ולא לחברתה. א"כ ה"ה היכא שיש לו שתי נשים ואין שמותיהן שוין נמי פסול מטעם לה ולא לחברתה. לכך פריך רבינא לר"א שפיר מהא דכותב כל נכסיו לשני עבדיו כו'. ובדברי רש"י הדבר ברור דט"ס יש וכצ"ל ולא לה ולחברתה ששמותיהן שוין שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. וכן אם כתב פלוני מגרש פלונית ופלונית נשיו. ופי' דברי רש"י כך הוא כגון ששמותיהן שוין והוא כתב בלשון שמגרש אחת ויתן לזו ואח"כ יתן לזו. ומה שכתב הגאון הנ"ל דלהא לא בעי קרא דמלה לשמה נפקא ושכתב לשמה של זו א"א לכוין לשמה של אחרת. לפע"ד ז"א כיון דהוא כוון בשעת כתיבת הגט לגרש בגט זה את שתיהן דהיינו שיתן לזו ואח"כ יתן לזו א"כ לכל אחת ואחת מיקרי זאת לשמה. דהא גם אפי' אם כותב להדיא שתי הנשים שרוצה לגרשן מ"מ ע"כ צ"ל שכוון לגרש בגט זה שיתן לזו ואח"כ יתן לזו ובשעת כתיבת הגט שכתב פלוני מגרש כוונתו לשתי הנשים כאחת. ואמאי מיקרי זאת לשמה וצריך קרא לה ולא לחברתה למעט זאת. אלא ע"כ צ"ל דהיכא דכוון בשעת כתיבת הגט שיגרש בגט זה את שתיהן מיקרי זאת לכל אחת לשמה. א"כ אף כשכתב שם אחד כגון ששמותיהן שוין נמי מיקרי לכל אחת ואחת לשמה כיון דבשעת כתיבה כוון שיגרש בו את שתיהן. לכך צריך קרא לה ולא לחברתה למעט זאת. ונ"ל דגוונא הראשונה דכתב רש"י היא זה רק למ"ד עדי מסירה כרתי. אבל למ"ד עדי חתימה כרתי בלא"ה פסול משום דאינו מוכח איזה אשה הוא מגרש מתוך גט זה. והא הוא בעי מוכח מתוכו. אבל גוונא אחריתא שכתב רש"י פלוני מגרש פלונית ופלונית קאי אף למ"ד עדי חתימה כרתי. ואף שאין שמותיהן שוין נמי פסול מטעם לה ולא לחברתה

והמתבאר מכל דברינו אלה דאם היה רשאי לגרש בגט חד שתי נשיו והיה כותב לשם שתיהן מיקרי זאת לכל אחת ואחת לשמה. וזה דמי כמו גבי קרבן דבעי שיקריב אותו לשם בעליו ונפקא מקרא ונרצה לו לכפר עליו עליו ולא על חבירו. ואם הביאו הקרבן בשותפות א"כ מקריב אותו לשם כל השותפין ומיקרי לכל אחד ואחד שמקריב אותו לשמו. וע"כ צ"ל כן דאל"כ תקשה למ"ד עדי חתימה כרתי האיך כשר היכא שכתבו שנים גט אחד פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלונית והעדים מלמטה הא בשעת חתימת הגט ע"כ דבעי לשמה וע"כ צריכין לכוין העדים בעת חתימתן לשם שני הגירושין ואמאי מקרי זאת לשמה אלא ע"כ דבכה"ג שמכוין לכל אחת ואחת שיתגרשו בו מיקרי זאת לשמה ומה שאינו פוסל מטעם לה ולא לחברתה עיין בפנ"י שעמד בזה. ועיין בגט מקושר שמתרץ זאת בטוב טעם. א"כ מה שהביא כת"ר ראי' מדברי רש"י דקדושין אין ענין לנ"ד משום דשם שפיר הוה לשמה אם מכוין לגרש בגט זה לכל אחת ואחת כמש"ב

אמנם מה שהעיר כת"ר מדברי התוס' דמנחות (מב:) ד"ה מה טעם כו'. דפסול שם אפי' אם מכוין לשם ציצית מ"מ כיון דמכוין נמי לשם נסיון נמי פסול ומדמי את למנחה שנקמצה לשמה ושלא לשמה. צע"ג כי זה קשה גם לדברינו שבארנו למעלה דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה דא"כ האיך מדמה זה שצבעה לשם ציצית ולשם וסיון למנחה שנקמצה לשמה ושלא לשמה. הא במנחה מיירי כגון מנחת חוטא שנקמצה לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה א"כ תרווייהו הם לשם קודש אבל אם מכוין שלא לשמה היינו לשם מנחת חולין לא פסול כיון דלאו מינה לא מחריב בה. א"כ גבי ציצית מנ"ל דלשם נסיון מחריב הלשמה דלשם ציצית. דילמא דוקא היכא דמכוין לשם ציצית ולשם בגדי כהונה דבזה איכא למימר דדמי למנחה שנקמצה לשמה ושלא לשמה דלשם בגדי כהונה פוסל הלשמה דציצית. אבל לשם נסיון מנ"ל להתוס' דפוסל הלשמה דציצית ומהא דקלינן לי' לאודרא אין ראי' משום דאפשר לומר כיון