מלבושי יום טוב חלק ב שח

והאיך הי' יכול הרמב"ם להוציא מזה דין דהיכא דטמא טומאת שבעה וצריך הזאה רק שאין הנזיר מגלח ע"ז יכול להביא בשביעי שלו. ויותר נפלאתי על המרכבת המשנה דהאיך כתב דלא משכחת דין עושה פסח אלא בטמא טומאת חיבורין בשביעי שלו. הא לגבי עושה פסח אינו טמא טומאה בחיבורין טומאת שבעה כלל רק טומאת ערב בלבד כמבואר ברמב"ם ז"ל

אמנם מש"כ המה"מ דהרמב"ם הוציא דין זה מהגמרא דנזיר (נג.) דקאמר שם גבי רובע עצמות ורביעית דם דהקילו לגבי נזיר ועושה פסח. הדין עמו דהרמב"ם מפרש דלא כמו שפי' המפרש והתוס' דלגבי עושה פסח הקילו לגמרי בזה והוא טהור גמור לעשות פסח. והמפרש פי' שם משום דבמקום כרת לא העמידו דבריהם משום דס"ל דרובע ורביעית אינו טמא רק מדרבנן בלבד. והתוס' כתבו שם משום דזה הוה הללמ"מ דלגבי עושה פסח הוא טהור. אבל הרמב"ם מפרש דלא הקילו גבי רובע ורביעית לגבי עושה פסח רק בשביעי שלו דמותר לעושה פסח לאחר שיזה ויטבול משום דאין הנזיר מגלח עליו אבל למהוי טהור גמור לא. דאף מה שכתב המה"מ דבירושלמי מפורש דתורה היא אצל תרומה וקדשים א"כ ע"כ לא איירי בששי שלו. הוא תמוה דהא הירושלמי לא קאי שם בנזיר פ"ז ה"ד רק על כלים שנגעו במת או על כלים שנגעו באדם שנגע במת דזה הוא תורה אצל תרומה וקדשים כיון דילפינן זאת מקרא מחלל חרב ומוכבסתם בגדיכם גו'. אבל אודות רובע ורביעית לא איירי שם כלל. ואדרבה בסוף הסוגיא שם אוקמי הירושלמי דהא דקאמר המתני' כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עלי' חייבין עליה על ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש דלטומאות הפורשות מן המת נצרכה רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייבין עליהן חצי לוג דם וחצי לוג עצמות שהנזיר מגלח עליהן לוקין עליהן. אבל לענין טומאת נגיעה היינו אדם שנגע בכלים שנגעו במת לא איירי המשנה כלל ולוקין עליהן על ביאת מקדש אף לר' אילא דס"ל דאינו חייב כרת עליהן על ביאת מקדש. א"כ רובע ורביעי' קיל מאדם שנגע בכלים שנגעו במת לכו"ע. ואדרבה לכאורה מדברי הרמב"ם בה' ט"מ פ"ג ה"ג דכתב שם וז"ל טומאת רובע עצמות באוהל וטומאת רביעית דם וטומאת אבר שאין עליו בשר כראוי בין מן המת בין מן החי יראה לי שכלן טומאתן אינן דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן כמו שבארנו בנזירות ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש ועל טמא בטומאה של תורה חייב על ביאת המקדש לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה עכ"ל. נראה דס"ל כדברי המפרש הנ"ל דטומאת רובע ורביעית אינו אלא טומאה מדבריהם בלבד. אבל באמת דברי המפרש הם תמוהין מאד דהאיך אפשר דטומאת רביעית דם הוא לאו דאורייתא דא"כ האיך קאמר ר"ע שם (נו:

) דנתי לפני ר"א מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהיא מטמא אדם באוהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ומשאה אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מק"ו כו' וכן ר"י השיב לי שיפה אמרת אלא כן אמרו הלכה. אלמא דכו"ע ס"ל דטומאת רביעית היא דאוריתא כיון דרוצה ללמוד מטומאת אוהל שגם הנזיר יגלח על מגעו ומשאו. ע"כ נראה יותר לפרש בדברי הרמב"ם הא דכתב ואינו דין תורה היינו שאינו מפורש בתורה. וכן ס"ל להרמב"ם בכמה מקומות דכל שאינו מפורש בתורה אף בדבר דאתא מדרשה והוא דאורייתא ממש מ"מ אין לוקין ע"ז. וכן נראה מדברי הכ"מ פ"ג מה' ב"מ דפי' כן דברי הרמב"ם ז"ל. וכיון דרביעית דם היא מדאורייתא ע"כ מפרש הרמב"ם דמה שהקילו לגבי עושה פסח אם נטמא ברביעית דם. דכיון שהנזיר אינו מגלח עליו שיכול לשחוט בשביעי שלו לאחר שיזה ויטבול. דאלו היכא שהנזיר מגלח עליו אסור לשחוט בשביעי שלו כלל

ונראה דלכך מאן הרמב"ם לפרש כשיטת התוס' הנ"ל דהלכתא הי' לטהר רביעית דם גבי עושה פסח משום דלפי"ז קשה דאם הי' הלכתא דרביעית דם הוא, טהור גמור לגבי עושה פסח ומותר לעשות פסחו האיך רצה ר"ע ללמוד רביעית דם מק"ו דעצם כשעורה דנזיר יגלח גם על רביעית דם הא יכול לעשות יוכיח מרביעית דם לגבי פסח. ואין לומר דאין עושין יוכיח מהלכתא. חדא דהא סברת התוס' בב"ק (כוי) ד"ה ולא כו' דעושין יוכיח מהלכתא. ואפי' לסברת הר"ש מקינון בס' הכריתות דסובר דאין עושין יוכיח מהלכתא מ"מ לר"ע דהוה סבר דעושין ק"ו מהלכתא כ"ש דיכול לעשות יוכיח מהלכתא ולכך הוכרח לפרש דלגבי עושה פסח לא התירו כלל רביעית דם כמש"פ. אמנם לישב שיטת התוס' נראה דע"כ צריך לפרש לפי דבריהם דההלכתא לא הי' לטהר לגבי עושה פסח רק על אוהל רביעית דם בלבד. וכן לגבי נזיר דכתבו שם התוס' ג"כ דהלכתא הי' דנזיר אינו מגלח על רביעית דם. התם בודאי ע"כ צריך לפרש דההלכתא לא הי' רק על אוהל רביעית דם. דאל"כ האיך פריך ר"ע דניליף רביעית דם שיהא הנזיר מגלח לענין מגעו ומשאו מעצם כשעורה מק"ו. אמנם הרמב"ם לא ניחא לי' לפרש כן. משום דהגמרא קאמר סתם דרובע ורביעית לא לנזיר ולא לעושה פסח. ולפי האמת קיי"ל דנזיר אינו מגלח אף על מגעו ומשאו של רביעית דם. וא"כ צריך לפרש דה"ה לגבי עושה פסח טהור ג"כ על מגעו ומשאו של רביעית דם דהא בחדא מחתא מחתינהו. ולפי"ז נצרך לומר דההלכתא הי' אף על מגעו ומשאו דטהור לגבי עושה פסח. דאל"כ מנ"ל דטהור מגעו ומשאו של רביעת דם לגבי עושה פסח. אע"ג דגבי נזיר טהור מגעו ומשאו של רביעית אף בלא הלכה כמו שהשיב ר"א לר"ע משום דאין דנין ק"ו מהלכה. וכן הוא כונת ר"י כמש"פ המפרשים. שאני נזיר דעצם כשעורה דטמא לגבי נזיר הוא רק מהלכה בלבד כמש"כ התוס' שם (נז.) ד"ה עצם כו' משום דגבי נזיר כתיב על כל נפשות מת לא יבוא משמע מידי דמטמא בביאה. ולכך אי לאו הלכתא לא היה הנזיר מגלח על עצם כשעורה כלל. אבל לגבי עושה פסח דודאי עצם כשעורה טמא במגעו ומשאו אף בלא הלכתא. א"כ הא מצי למילף מגעו ומשאו של רביעית דם לגבי עושה פסח מק"ו מעצם כשעורה. וע"כ צ"ל דהלכתא הי' בהדיא גם על מגעו ומשאו של רביעית דם א"כ הדקל"ד אמאי לא השיבו עושה פסח יוכיח. ולשיטת התוס' ע"כ צריך לדחוקי דאע"ג דבחדא מחתא מחתינהו לנזיר ועושה פסח מ"מ דוקא גבי נזיר אינו מגלח אף על מגעו ומשאו של רביעית דם אבל לגבי עושה פסח אינו טהור רק במאהיל על רביעית דם. א"נ נוכל לפרש לפי שיטת התוס' פירוש אחר בדברי ר"י. דר"י דהשיב לר"ע יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה כונתו לפלוג על דברי ר"א וס"ל דעצם כשעורה אף לגבי נזיר הוא לא מהלכה. א"כ מצי למילף רביעית דם מק"ו מעצם כשעורה אלא דכן הי' ההלכה להדיא דאין הנזיר מגלח אף על מגעו ומשאו של רביעית דם. ולר"י הי' הלכתא גם לגבי עושה פסח דטהור מגעו ומשאו של רביעית. והברייתא דאמרה דב"ד של אחריהם אמרו דרובע ורביעית לא לנזיר ולא לעושה פסח. הוא דברי ר"י אבל לדברי ר"א ודאי עושה פסח לא דמי לנזיר דלגבי נזיר טהור רביעית דם לגמרי אבל לגבי עושה פסח אינו טהור רק אוהל בלבד. והרמב"ם מאן בכ"ז ע"כ פי' פירוש אחר בהא דקאמר רובע ורביעית לא לנזיר ולא לעושה פסח וכמשפ"ל

עוד נ"ל לבאר דהא דמחלקינן בין טומאה שהנזיר מגלח עליה שאז אינו יכול לשחוט פסחו אף לאחר שיזה ויטבול בשביעי שלו. אבל בטומאה שאין הנזיר מגלח עליה מותר לשחוט פסחו לאחר שיזה ויטבול בשביעי שלו. וזה יצא לו להרמב"ם מדברי הגמרא דנזיר (נז.) כמש"ב נראה דהטעם הוא ג"כ כפי מש"ב מקודם בסי' ח' דילפינן מקרא דיחזקאל כמבואר במ"ק (טו.) דטמא מת אינו יכול לשלוח אף שאר קרבנות עד שיטהר. ומשום דהקרא דיחזקאל איירי להדיא בטומאה שהנזיר מגלח עליה דהא כתיב