מלבושי יום טוב חלק ב שז

לכתחילה לא משום דבעי חזי לאכילה למצוה. א"כ לפי דבריהם ודאי דבשביעי שלו שוחט לכתחילה. א"כ לפי"ז תשאר קושית הריטב"א דכיון דהני טמאי מתים היו בששי שלהם. למה באו אל מרע"ה לשאול. אבל באמת לפי זקני דרום כיון דהם ס"ל דאיש לפי אכלו אינו רק למצוה בעלמא. וגם ס"ל דלא מקשינן אוכל למנוים כמבואר שם בזבחים א"כ ניחא קושית התוס' בפסחים והריטב"א בסוכה בפשיטות. דהני טמאי מתים הוי סברי כיון דלא בעינן איש לפי אכלו אלא רק למצוה בעלמא. אין זה רק היכא דיכול לאכול בלילה ודאי מחוייב הוא לטבול ביום כדי שיהיה ראוי לאכול בלילה. וכן אסור למנות על הפסח עד שלא יהיה לכאו"א כזית. מ"מ היכא דהוא א"א לאכלו בשום אופן. הוי סברי הני אנשים כיון דעתה יבטלו הפסח לגמרי. אע"ג דהם לא חזו לאכילה מ"מ יזרק הדם עליהם. ויאכילו הבשר לשאר המנוים שהם טהורים. ובזה נתישב שפיר דברי הספרי דאמרינן שם (פ' ס"ח) וז"ל למה נגרע אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה א"ל אם קדשים שיש להם אחריות אין קרבין קדשים שאין להם אחריות לא יקרבו א"ל אין קדשים נאכלין בטומאה. א"ל א"כ יזרק הדם על הטמאים והבשר יאכל לטהורים כו' אמר להם לא שמעתי כו' אמר ר' חידקא השקמוני היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבא ואמר יודע היה משה שאין טמא אוכל את הפסח על מה נחלקו אם יזרק הדם עליהם אם לאו כו' עכ"ל. וכיון דהיו יודעים שאין טמא אוכל את הפסח לפי הני הנאים דסברי דבעינן איש לפי אכלו לעכובי. א"כ האיך רצו הני טמאי מתים שיזרק הדם עליהם ויאכל הבשר לטהורים כיון דהם אינם ראוים לאכלו א"כ א"א למנותם על הפסח דהא בעינן גברא דחזי לאכילה דאיתקשו אוכלים למנוים כדאמרינן בפסחים (עח:

) אלא ע"כ דהספרי סובר כזקני דרום דלא בעינן איש לפי אכלו רק למצוה בעלמא. ואפי' גברא דחזי לאכילה נמי לא בעינן דלא איתקשו אוכלים למנוים. ולפי"ז פליג הספרי על מתני' דפ' תמיד נשחט (סא.) השוחט לערלים ולטמאים פסול. והתוס' בזבחים (כג.) ד"ה זקני כו' כתבו דזקני דרום תנאי הוו. ולפי"ז איכא למימר דזקני דרום סברי כהספרי ואין צריך לומר דתנאי הוו. אי נמי איכא למימר דהספרי לא פליג על המתני' דתמיד נשחט. אלא סובר דאף דמעיקרא היה מרע"ה נסתפק בזה דאולי לא בעינן גברא דחזי לאכילה. מ"מ לפי מה דהשיב הקב"ה למרע"ה דהני טמאי מתים יעשו פסח שני דוקא וגילה להם הקב"ה דא"א להם לעשות הפסח בראשון בשום אופן. ולא סובר הספרי כזקני דרום דס"ל דמאי דאמר להם שיעשו פסח שני הוא רק למצוה בעלמא אלא לעכובא. א"כ למידין מזה דבעינן איש לפי אכלו לעכובא ולא למצוה בעלמא. לכך אם שחט לערלים ולטמאים פסול אך זה ודאי א"א לומר דהספרי סובר ההקישא דאיתקשו אוכלים למנוים דא"כ אמאי לא ידע מרע"ה מעיקרא דהא כבר נאמר לו ההיקש מעיקרא בפסח מצרים. אבל לפי הגירסא שלנו דס"ל דאיתקש אוכלים למנוים א"כ א"א לתרץ הא דרצו הני טמאי מתים לעשות הפסח בראשון אלא כמש"כ משום דהני טמאי מתים הי' בשביעי שלהם ויכולין לאכלו בלילה למ"ד דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ע"כ צ"ל דטמאי מתים שאני משום דאינם יכולין לשלוח גם שאר קרבנות

אכן שיטת רש"י נ"ל דס"ל דאע"ג דאינו יכול לשלוח שאר קרבנות כדילפינן מקרא דיחזקאל מ"מ דוקא שאר קרבנות כיון דאפשר להקריב לאחר שיטהר אבל קרבן שע"י זה אפשר שיתבטל לגמרי [אף שאפשר לו לעשות פסח שני מ"מ אולי גם בפסח שני לא יוכל לעשות] לכך לא מידחי ויכול לשלוח בשביעי שלו למ"ד דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ולא ילפינן זאת משאר קרבנות. אך לפי"ז צריך לישב קושית הריטב"א כיון דהני טמאי מתים ע"כ הי' בששי שלהם האיך רצו לעשות הפסח כיון שאינם יכולין לאכלו. ונראה דע"כ צ"ל לפי"ז דהני טמאי מתים הי' טוענים כיון דפסח זמנו קבוע ודוחה שבת וטומאה אף היכא דרוב הציבור הם זבין ואינם יכולים לעשות בטומאה מ"מ מידחי גבי המיעוט ועושין הפסח בראשון. א"כ חזינן דדוחה את הטומאה אף לגבי מיעוטא א"כ לידחי נמי לגבייהו. ומרע"ה השיב להם מפי הקב"ה דדוקא היכא שאין הציבור עושין בטהרה הני מיעוטא נדחין לפסח שני. ובזה יתישב נמי הגמרא פסחים (צג.) דקאמר שם למה נאמר טמא למה נאמר דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן לי' היינו לאפוקי מטענת הני טמאי מתים דטענו למה נגרע גו'. ולפי"ז נ"ל דאין צריך להגיה בדברי ש"י בחומש דאיתא שם למה נגרע אמר להם אין קדשים קרבין בטומאה אמרו לו יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים ויאכל הבשר לטמאים כו'. והרא"ם הגיה ע"פ הספרי בדברי רש"י ויאכל הבשר לטהורים. אבל באמת לפי הגמרא שלנו דס"ל דאיתקש אוכלים למנוים ואכילת פסחים מעכב. א"כ ע"כ צ"ל דהני טמאי מתים רצו שידחה גם לגבייהו הטומאה כמש"כ ויאכל הבשר בטומאה אע"ג דעשיית הפסח א"צ לדחות כיון דאפשר לעשות ע"י כהנים טהורים אבל אכילת פסח כיון שמתחילתו לא בא אלא לאכילה ע"כ צריך לדחות: סימן ט

עוד נ"ל דאפשר לישב דברי הרמב"ם בה' ק"פ פ"ו ה"ב מהשגת הראב"ד ז"ל באופן אחר. דהנה הרמב"ם כתב שם וז"ל במד"א בשנטמא בטומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן אבל אם הי' טמא בשאר טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהן שוחטין עליו בשביעי שלו אחר שיטבול ויזה עליו וכשיערב שמשו אוכל פסחו עכ"ל. וגם ע"ז השיג עליו הראב"ד שם וז"ל א"א לא מצאתי לזה שורש אף אם סברת עצמו הוא כיון שאלו אכל קדש בטומאה זו אין חייבין עליה כרת ולא קרבן אם הזה וטבל דין הוא שלא ידחה מפסחו עכ"ל. ועיין שם בכ"מ דכתב דבהשגה צ"ל אבל סברת עצמו הוא והיא הנוסחא הנכונה. ונראה שהסכים הכ"מ לזה הטעם. וקשה לי הא הרמב"ם עצמו כתב בה' ביאת מקדש פ"ג ה"ג דהאדם שנגע בכלים שנגעו במת חייב על ביאת מקדש אע"ג שאין הנזיר מגלח. א"כ חייב נמי על אכילת קודש בטומאה כמש"כ הרמב"ם בה' פה"מ פי"ח ה' י"ג דכל שחייב על ביאת מקדש חייב על אכילת קודש. וא"כ האיך אפשר ליתן טעם דלכך אינו נדחה מפסחו במקום שאין הנזיר מגלח כיון שאינו חייב על אכילת קודש הא מצינו דבר שאין הנזיר מגלח וחייב על אכילת קודש דהיינו אדם שנגע בכלים שנגעו במת. והמרכבת המשנה כתב דהרמב"ם הוציא דין זה מהגמרא דנזיר וזה לשונו ואני אומר גמרא ערוכה היא במסכת נזיר (מה:) א"ר ינאי לא אמרו טומאה בחיבורין אלא לתרומה וקדשים אבל לנזיר ועושה פסת לא וכה"ג שם (נג.) רובע עצמות ורביעית דם וכו' אבל לא לנזיר ועושה פסח ובירושלמי מפורש תורה הן אצל תרומה וקדשים וכו' ובהכרח האי עושה פסח לא איירי בששי לטומאתו דכיון דתורה היא אצל קדשים א"כ אסור לאכול בלילה בשר הפסח ואפי' למ"ד אכילת פסחים לא מעכבא ראוי לאכילה בעינן דאסור לשחוט שלא לשם אוכליו וע"כ לא משכחת לי' דין עושה פסח אלא בטמא טומאת חיבורין בשביעי שלו או בטמא מרביעית דם ורובע עצמות בשביעי שלו דשוחטין עליו כיון שמותר לאכול בלילה. ומינה מוכרח דין של רבינו דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליו עושה הפסח שוחטין עליו בשביעי ומוכרח נמי דטעמא משום דהו"ל טומאה שאין הנזיר מגלח עליו משא"כ בטומאה גמורה אסור לעושה פסח אפי' בשביעי ודלא כדעת הראב"ד כו' עכ"ל. והנה מה שכתב המרכבת המשנה דהרמב"ם הוציא דין זה מגמרא דנזיר (מה:) על זה נפלאתי מאד דהא שם אמרינן להדיא דלגבי נזיר ועושה פסח ליכא טומאה בחיבורין כלל. א"כ לגבייהו אינו טמא אלא טומאת ערב טומאה בחיבורין. וכן פסק הרמב"ם להדיא בה' טומאת מת פ"ה ה"ב דטומאה בחיבורין אינו טמא לנזיר ועושה פסת אלא טומאת ערב בלבד. א"כ דינו כטמא שרץ לכל מילי