מלבושי יום טוב חלק ב שו

קודם הערב שמש שוחטין עליו. והשיג עליו הראב"ד ז"ל שזה נגד הסוגיא דפסחים (צ:

) דאמרינן שם דלרב דס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ קודם שטבל וילפינן זאת מדאמר רחמנא איש איש כי יהי' טמא לנפש ומי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בע"פ ואמר רחמנא לידחי. בשלמא אי אמרינן דגם טמא מת בשביעי שלו לאחר שטבל והזה ואינו מחוסר רק הערב שמש שוחטין עליו א"ש דילפינן טמא שרץ מטמא מת. אבל לדברי הרמב"ם דטמא מת אף שאינו מחוסר רק הערב שמש נמי אין שוחטין. א"כ האיך ילפינן טמא שרץ מטמא מת הא טמא שרץ לאחר שטבל לכו"ע שוחטין עליו. ובטמא מת אפי' לאחר שטבל אין שוחטין עליו. א"כ חזינן דטמא מת שאני. ולפי מש"כ א"ש דהרמב"ם סמך עצמו על הסוגיא דמ"ק דאמרינן שם דטמא מת אינו משלח שאר קרבנותיו כ"ז שאינו ראוי לבוא אל המקדש. א"כ לא גרע פסח משאר קרבנות דכ"ז שאין ראוי לבוא אין שוחטין עליו. ולכך גבי טמא לנפש איש נדחי אף בשביעי לאחר שטבל, אכן הסוגיא דפסחים דיליף רב טמא שרץ דקודם שטבל אין שוחטין עליו מטמא מת בשביעי שלו ע"כ סובר דגם טמא מת לאחר שטבל שוחטין עליו הפסח. א"כ ה"ה בשאר קרבנות משלח אף קודם שטבל כיון דלא בעי שם חזי לאכילה ונראה דסוגיא דפסחים סברי דר"י פליג על ר"ש. דר"ש דדריש בבאו יקריב בזמן שהוא ראוי לביאה ראוי להקרבה ובזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה ס"ל דמצורע וטמא מת כ"ז שאינן ראוין לביאה אינן יכולין לשלח קרבנותיהם. אבל ר"י ס"ל דמילי מילי קאמר כדמפרש שם בתוס' ד"ה אחרי. וסוגיא דמ"ק סברי דגם ר"י מודה לר"ש דכ"ז שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה אלא דיליף מפשטיה דקרא מדקאמר ביום בואו יקריב עשירית האיפה שלו אלמא דמקודם לא חזי להקרבה. וכן נראה מפירש"י שם. וגם הרמב"ם ע"כ דפירש כן דהא פסק דמצורע אינו משלח קרבנותיו. ואי הוה מפרש דר"י ור"ש פליגי בזה א"כ הו"ל לפסוק כר"י נגד ר"ש אלא ע"כ מפרש דלדינא גם ר"י מודה לר"ש רק משמעות דורשין א"ב. ואין להקשות כיון דהרמב"ם פסק כסוגיא דמ"ק א"כ מנ"ל דטמא שרץ קודם שטבל אין שוחטין עליו. אימא כמו דמשלח שאר קרבנות אף קודם שטבל ה"ה דשוחטין עליו הפסח כיון דחזי לאכילה בלילה ומטמא מת בשביעי הא לא מצי למילף דהתם אינו משלח אף שאר קרבנות. ונראה דהרמב"ם דפסק דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ קודם שטבל ס"ל דהא דקאמר הגמרא דרב יליף זאת מטמא מת בשביעי שלו זהו דוקא לר"י דס"ל (צג:

) איזה דרך רחוקה כל שאינו יכול לכנוס בשעת אכילה. א"כ קשה לדידיה הא טמא שרץ דיכול לכנוס בשעת אכילה ואפ"ה אין שוחטין עליו. וע"כ צ"ל כמו דמשני שם (צד.) טמא שרץ רחמנא דחייה דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו בע"פ ואפ"ה אמר רחמנא לידחי. ומשום דהתם (צ.) קאמר זאת ר"י משמיה דרב לכך הוכרח הגמ' לומר שם דרב יליף זאת מטמא לנפש. אבל הרמב"ם פסק כעולא דס"ל איזה דרך רחוקה כל שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה. א"כ ה"ה טמא שרץ קודם שטבל לא עדיף מדרך רחוקה שיכול לכנוס בשעת אכילה ואפ"ה אין שוחטין עליו. וגם אם שחט עליו לא הורצה דפסקינן כרב ששת דרחמנא דחייה. והא דלאחר שטבל שוחטין עליו שאני התם כיון דאינו מחוסר מעשה כלל דשמשא ממילא ערבא לא דמי לדרך רחוקה דמחוסר ביאה. דלא כהתוס' שם (צג:

) ד"ה וקאמרת כו'. אע"ג דעולא גופא סובר דשוחטין וזורקין על טמא שרץ אף קודם שטבל משום דס"ל דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא כדמשני שם אבל אנן לא ס"ל כוותיה בזה וס"ל דטמא שרץ קודם שטבל דמי לדרך רחוקה

עוד נ"ל לבאר בזה דנוכל לומר לפי"ד דעולא דסובר דשוחטין וזורקין על טמא שרץ לאו משום דלא ס"ל הא דר' יצחק דטמאי מתים שחל שביעי שלהם בע"פ היו כדדייק מביום ההוא הא למחר יכולים לעשות. אלא דס"ל דשאני טמאי מתים שאינם יכולין לשלוח שאר קרבנות נמי כסוגיא דמ"ק דס"ל דר"י מודה לר"ש לכך נדחי נמי מפסח. ובזה יהיה נכון לישנא דגמ' דזבחים (כב:) דמסיק שם דזקני דרום סברי דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וקאמר עולא תקע להו ר"ל לדרומאי וכי איזה כח מרובה כח מכפרין או כח מתכפרין הוי אומר כח מתכפרין ומה במקום שנטמאו בעלים בשרץ משלחין קרבנותיהן כהן שנטמא בשרץ אינו מרצה מקום שנטמאו בעלים במת שאין משלחין קרבנותיהם כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה קסברי זקני דרום טמא מת נמי משלח קרבנותיו ע"כ. ולפי"ד רש"י והתוס' שם דפירשו דאיירי רק לענין פסח ובששי שלו א"כ קשה למה נקט הגמרא טמא' מת אין משלחין קרבנותיהן הול"ל אין שוחטין וזורקין עליהם כיון דאיירי לענין פסח לבד. אבל לפי"ד הרמב"ם וכפי מה שפירשנו דמ"ד דס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ס"ל נמי כרבי יצחק והא דטמא מת אפילו בשביעי שלו נדחי משום דאין משלח שאר קרבנות נמי א"כ לישנא דגמרא דנקט אין משלחין קרבנותיהן א"ש. דר"ל דפריך להו לאו דוקא מטמא מת בששי שלו ומפסח לבד משום דבעי דחזי לאכילה אלא אפי' משביעי שלו ומשאר קרבנות נמי פריך דטמא מת חמיר מטמא שרץ דאינו יכול לשלוח שום קרבן כ"ז שאינו ראוי לבוא. ומשני הגמרא דזקני דרום ס"ל דטמא מת יכול לשלוח קרבנותיו כסוגיא דפסחים דר"י פליג על ר"ש וסבר כר"י. אך עדיין תקשה על זקני דרום מטמא מת בששי שלו דאינו יכול לשלוח פסחו משום דבעי חזי לאכילה וע"כ צ"ל דזקני דרום ס"ל דאפילו בששי שלו נמי משלח פסחו לכך פריך הגמרא ע"ז והכתיב איש איש. ולפי"ז אפשר לדחוק קצת ולישב דברי הכ"מ שלא יהיו כ"כ תמוהים

גם לפי"ז נתישב לי הקושיא שהקשה הריטב"א בסוכה (כה:) מה זה נתרעמו ובאו אל מרע"ה ואמרו לו למה נגרע לבלתי הקריב גו' וכי לא היו יודעים שטמאי מת אסורין בקדשים עד שהוצרך מרע"ה לשאול מהשם על שאלתם. ומתרץ שאנשים אלו שביעי שלהם חל בע"פ היו וכדדייק רבי יצחק מקרא דכתיב ביום ההוא וכלהו תנאי נמי הכי סברי כו'. והם היו סוברים שאין טבילתם מעכבת לשחוט עליהם הפסח. ומרע"ה השיב לה דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ קודם שטבל. ובאמת דבריו תמוהים דהא כמה תנאים וכמה אמוראים סברי דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וע"כ סברי דהני טמאי מתים היו בששי שלהם. א"כ תשאר עליהם קושית הריטב"א. וכן התוס' בפסחים (סט.) ד"ה שוחטין כו' הקשו וז"ל אי שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמאי כתב רחמנא טמא אינו עושה פסח פשיטא דהא כתיב איש לפי אכלו לעכב כו'. ונראה לרשב"א דאיצטריך לאשמעינן דחייב בפסח שני כו' אי נמי איצטריך למימרא דציבור עבדי בטומאה כדדרשינן איש כי יהיה טמא איש נדחה ואין ציבור נדחין עכ"ל. אבל כל התירוצים לא יעלו על קושית הריטב"א הנ"ל. אבל לפי מש"פ א"ש דגם מ"ד דס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ מודה דקרא איירי בטמא מת בשביעי שלו ושאני טמא מת כיון דאינו משלח שאר קרבנות ה"ה דנדחי מפסחו. וכן נתישב לפי"ז הא דאמרי' שם (צג.) ת"ר אלו שעושין את השני הזבין והזבות כו' א"כ למה נאמר טמא דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן לי' אלא א"כ למה נאמר בדרך רחוקה לפוטרו מן הכרת וכמ"ד הורצה. והקשה שם התוס' הא למ"ד הורצה ע"כ דס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ א"כ האיך קאמר הגמרא דלהכי כתבי' דאי בעי למיעבד לא שבקינן ליה פשיטא דלא שבקינן כיון דלא מצי למיכל. ויעו"ש דהתוס' דחקו שם בדברי הגמרא. אבל לפי מש"פ א"ש דהא אף למ"ד דס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ מ"מ מודה דבטמא מת בשביעי שלו נדחי לפסח שני ואין שוחטין וזורקין עליו כמו דאינו משלח שאר קרבנות. א"כ קאמר שפיר דהא איצטריך למיכתב טמא דאף אי בעי למיעבד בשביעי שלו לא שבקינן ליה דהא עדיין הקרא דיחזקאל דאינו משלח שאר קרבנות לא נכתב

אמנם לפי זקני דרום דס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ גם כן ס"ל דטמא מת משלח קרבנותיו רק גבי פסח