מלבושי יום טוב חלק ב שה

א"כ אפשר לאשכוחי דאף לאחר מלאת תביא על שתי לידות קרבן אחד כגון שילדה בזוב ולא יכלה לספור ז"נ עד לאחר מלאת ושמשה בשגגה תוך מלאת ונתעברה כיון דאינה ראויה להביא קרבן תוך מלאת דכ"ז שלא טבלה ללידתה ודאי דאינה יכולה להביא קרבן והא אין בידה לטבול לטומאת לידה דכ"ז שלא טהרה מזובה לפ"ד לא מהני לה טבילתה אף ללידה א"כ אינה מביאה אלא קרבן אחד. והא משמע מהגמרא דזה א"א לאשכוחי דלאחר מלאת תביא רק קרבן אחד על שני ולדות

אבל באמת נפלאתי הרבה ע"ד התוס' והמפרש. חדא דהא בהך ברייתא דנזיר ילפינן דאם הפילה וחזרה והפילה מקרא ובמלאת ימי טהרה יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא דכל תוך מלאת לא תביא. ובכריתות (ט:) פרכינן מנ"ל ומשני מקרא זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה. ועוד דהא בכריתות אמרינן טעמא אחרינא דלכך לרבנן אין מביא אלא קרבן א' משום דולד שני גורם ומולד שני מונה ובטלו ימי טהרה וטומאה דראשון א"כ הולד השלישי שנולד בתוך ימי טהרה דהשני הוא נולד בתוך מלאת והאיך לא הזכיר שם כלל דברי ר"כ משום שנולד השלישי בשעה שאינה ראויה להביא קרבן על הראשון וגם בכריתות מיבעיא שם לר"י דס"ל דולד ראשון גורם בטומאה מה לי אמר ר"י מי אמרינן עד כאן לא קא"ל ר"י ולד שני כמאן דליתא דמי אלא לענין קרבן כו' אבל לענין טומאה וטהרה אימא ס"ל כמאן דאיתי' דמי כו' ע"כ. ולדברי התוס' דהיכא דאינה ראויה להביא קרבן הוה אף לאחר מלאת כתוך מלאת האיך אפשר לומר דבטומאה ס"ל לר"י ולד שני כמאן דאיתי' דמי א"כ לא הוי שעה שראויה להביא קרבן על הראשון אמאי תביא קרבן על השלישי. [וכ"ש לדברי רש"י דמפרש האבעי' ודאי דקשה אף לצד השני אך דברי רש"י שם תמוהים כמו דהקשו שם התוס' בכריתות] ודוחק לומר דסוגיא דכריתות פליג על דברי רב כהנא ואביי לגמרי

ע"כ נ"ל לומר דהיכא דילדה לאחר מלאת אף שלא היה לה שעה שהיתה ראויה להביא קרבן כגון שילדה בזוב ולא יכלה לספור ז"נ. מ"מ כיון שזה לאחר מלאת צריכה להביא קרבן אחר וזה מגזה"כ דילפינן שם בכריתות (ח.) לבת לרבות אור שמונים ואחד. אע"ג דלילה אינה ראויה להביא קרבן דלילה הוה מחוסר זמן מ"מ מביא קרבן אחר משום דכתיב או לבת. א"כ בכ"מ דילדה לאחר מלאת אע"ג שאינה ראויה להביא קרבן מביא קרבן אחר. וע"כ מוכרח הגמ' דכריתות לומר דטעמא דרבנן דאינה מביאה קרבן על השלישי משום דולד שני גורם. וגם ניחא איבעיא דר"י. והגמרא דנזיר נ"ל לפרש בדרך אחר. ופירוש הברייתא הוא כך. יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא דאם הביאה תוך מלאת הוה מחוסר זמן. וכן דרשינן זאת בת"כ. ואח"כ קאמר הברייתא יכול שאינה יכולה להביא תוך מלאת על הולד שעדיין לפני מלאת אבל הולד שהוא כעת לאחר מלאת אף שהוא תוך מלאת להשני אמרינן דתביא. ע"ז אמר הברייתא ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא כלל אף על הולדות שכבר נתחייבה אינה יכולה להביא. ומה דאיתא שם ותפטר משניהם ע"כ גם לדברי התוס' והמפרש אין שום הבנה לתיבות אלו יעו"ש וצריך למוחקן ומדברי המפרשים נראה דלא היה זאת בגירסתם. ומזה יצא להרמב"ם בהל' מ"כ פ"א ה"ה דכתב וז"ל היולדת אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר או ביום פ' לנקבה. אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום מ"א לזכר ויום פ' ואחד לנקבה והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו' ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת עכ"ל. והנה הראב"ד השיג עליו וז"ל זה תימה גדול אם שלחה קרבנותיה תוך מלאת למה לא יצאת ומאי שנא מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבין לה עכ"ל. ועיין מה שכתב בזה הכ"מ. וכבר דחה תירוצו הרב בעל ל"מ. ולפ"ד הדבר ברור דהרמב"ם למד זאת מהברייתא דנזיר וכפי מה שבארנו. גם נפלאתי עליהם האיך לא שתו לב לדברי הרמב"ם דפסק בה' ב"מ פ"ב הי"ב דדוקא טמא שרץ הוא דמשלח קרבנותיו אבל לא טמא מת עד שיטהר. וא"כ כ"ש טמא זב דמחוסר נמי כפרה דאין משלח קרבנותיו. אבל זה נראה דשומרת יום כנגד יום דאינה מחוסרת אלא טבילה והערב שמש משלח קרבנותיה. וכן זב בעל שני ראיות בשביעי שלו כיון דדינו כטמא שרץ כמו שמבואר ברמב"ם ה' ק"פ פ"ו ה"ג משלחין קרבנותיהן. [וצ"ע בתוך ימי שבעה לענין שאר קרבנות] והחילוק בין פסח לשאר קרבנות הוא דבפסח אין שוחטין עליו אלא לאחד שטבל ובשאר קרבנות אף קודם הטבילה משלח. ועל זה כוון הגמרא בפסחים (סב.) דקאמר שם דאילו בכל הקרבנות ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ובפסחים אין ערל וטמא משלחין קרבנותיהם היינו אפילו היכא דראוי לאכלו כגון טמא שרץ קודם שטבל מ"מ אינו משלח קרבנותיו אבל בשאר קרבנות משלח קרבנותיו אף קודם שטבל. אבל זב בעל שלש ראיות וכן זבה כיון דמחוסר נמי קרבן דינו כטמא מת ואינו משלח קרבנותיו. ונראה דזהו כוונת ר"כ דקאמר שאני הכא דמחוסר קרבן דכוונתו לתרץ קושית הראב"ד ז"ל דלמה טמא שרץ משלח קרבנותיו והיולדת תוך מלאת אינה יכולה להביא קרבנות על הלידות הראשונות שהיא מחויבת. ומשני שאני הכא דמחוסר קרבן. ופריך טמא שרץ נמי מחוסר הערב שמש. ומשני אביי שאני התם דשמשא ממילא ערבא. ולפי מש"ב בפירושא דגמרא דנזיר א"כ א"א להביא ראיה מזה לדברי סה"ת דס"ל דמהני טבילה תוך ימי זיבתה ללידתה. וה"ה תוך ימי לידתה לזיבתה:

סימן ח

אך גוף דברי הרמב"ם דס"ל דטמא מת אין מקריבין עליו קרבן כלל עד שיטהר צ"ע לכאורה מנ"ל להרמב"ם זאת. והכ"מ הראה מקורו מזבחים (כב:) דאמר ר"ל טמא שרץ משלח קרבנותיו טמא מת אינו משלח קרבנותיו. נפלאתי עליו מאד דהא שם איירי להדיא לענין פסח דהא דקאמר שם טמא שרץ שלח קרבנותיו היינו פסחו כיון שהוא ראוי לאכול לערב. אבל טמא מת מיירי בששי שלו שאינו ראוי לאכול בערב לכך אינו משלח קרבנותיו היינו פסחו. וכן כתבו שם התוס' להדיא וזקני דרום דס"ל דטמא מת נמי משלח קרבנותיו קאמר שם הגמרא להדיא משום דס"ל דאכילת פסחים לא מעכב אלא למצוה בעלמא. ואנן לא ס"ל כזקני דרום דאנן ס"ל דאכילת פסחים מעכב. א"כ מה שפי' הכ"מ כל הסוגיא דזבחים מאי דאמרינן טמא שרץ משלח קרבנותיו טמא מת אינו משלח קרבנותיו איירי לענין שאר קרבנותיו תמוה מאד וא"א להולמו כלל. ולפע"ד נראה דיצא זאת להרמב"ם מדברי הגמרא דמ"ק (טו:) דאמרינן שם מצורע מהו שישלח קרבנותיו ת"ש דתניא ואחרי טהרתו אחר פרישתו מן המת שבעת ימים יספרו לו אלו ז' ימי ספירו וביום באו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו זו עשירית האיפה שלו דברי ר' יהודא ר"ש אומר בבאו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאין ראוי לביאה אין ראוי להקרבה. ופירש"י דעיקר קרא על טומאת מת קאי משום דלעיל מיניה כתיב ואל מת אדם לא יבוא לטמאה מ"מ נפיק מיני' נמי מצורע מדאפקי' רחמנא בלשון ספירה ולא נקט הזאה שמעינן מיני' שבעת ימי ספירו אם נצטרע יעו"ש. א"כ כיון דעיקר קרא קאי על טומאת מת לכך נפיק מיניה נמי דטמא מת אינו משלח קרבנותיו עד שיטהר כמו מצורע. וכן פירש"י שם וז"ל אלמא שלא היה יכול להקריב קרבנו עשירית האיפה עד שנטהר מטומאת מת וה"ה מצרעתו

ובזה אפשר לישב דברי הרמב"ם בהל' ק"פ פ"ו ה"ב דכתב שם דטמא מת שחל שביעי שלו בע"פ אף לאחר טבילה והזאה אין שוחטין עליו. אבל בטמא שרץ לאחר טבילה אף