מלבושי יום טוב חלק ב שד

ב"ש דבימים וטבילה תליא רחמנא ורצו להביא ראי' מיולדת בזוב דכמו ביולדת בזוב אף שספרה מטמא לח ויבש מטעם טומאת זיבה. ה"ה גבי יולדת סתמא מטמא לח ויבש כיון שעדיין לא טבלה עדיין טומאת יולדת עליה. ואמרי להם ב"ש דאנן נמי פליגי גבי זיבה כמו דס"ל דגבי יולדת בימים תליא רחמנא כמו כן גבי זיבה ס"ל דבימים תליא רחמנא וזה שהשיבו להם ה"ה והיא התשובה דפליגי נמי בזה. א"כ לפענ"ד נראה ברור דאף היכא דטבלה ללידתה ונשאר עליה רק טומאת זיבה לחוד נמי מטמא לח ויבש. ודלא כדבריהם. א"כ אין ראי' מסה"ת והסמ"ג דהביאו דברי הר"ת דס"ל דלא בעי ב' טבילות. אך מדברי הא"ז שהביא דברי הר"ת משם נראה ברור דהר"ת ס"ל דלא בעי ב' טבילות

ובאמת קשה לפע"ד דברי בעל סה"ת דס"ל דהיכא דלא טבלה ללידתה כיון דעדיין טומאת לידה עליה לא מהני לספירת זיבתה. דאמאי גבי נדה דאף שלא טבלה עדיין לנדתה ועדיין טומאת נדה עליה אמאי מהני לספירת זיבתה דאולי לא מהני לספירת זיבתה אלא דוקא היכא דטבלה לנדתה מקודם דאין עליה שום טומאת נדה אלא טומאת זיבה וכיון דגבי נדה מהני אע"ג שלא טבלה א"כ האיך אפשר דיהא חמור טומאת לידה מטומאת נדה דהא כל עיקר מאי דילפינן דאין ימי לידה עולה לספירת זיבתה הוא רק משום דאיתקש לנדה וכיון דגבי נדה מהני כה"ג דעבר ימי נדה רק טומאת נדה עליה עולה לספירת זיבתה ה"ה גבי לידה אע"ג דהיכא דיש עליה טומאת לידה כיון דעבר ימי לידה עולה לספירת זיבתה

ועוד לולי דברי סה"ת הי נ"ל לומר כיון דעדיין יש טומאת זיבה עליה לא מהני כלל טבילתה אף ללידתה כיון דטומאת לידה וטומאת זיבה הוי שם חד דהיא טמאה נדה ואין חייבין עליה מחמת שני שמות א"כ האיך אפשר להועיל טבילתה לטהרה מטומאת לידה כיון דעדיין טומאת זיבה עליה. אמנם לכאורה מדברי הגמרא (לז.) דקאמר שם אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה כו' ופירש"י ולא מנגעה כיון שטהרה מזובה סופרת מיד ותביא קרבן לזיבתה ואז תטהר מלטמא בועלה ואפי' מנוגעת ולא צריכה להמתין עד שתטהר אף מנגעה עכ"ל. ולכאורה כמו כן צריך לפרש מזובה ולא מלידתה דאף בתוך ימי לידתה אם טהרה מזיבה תוכל לשלוח קרבנה על זיבתה וע"כ טבלה לזיבתה דכ"ז שלא טבלה לזיבתה אינה יכולה לשלוח קרבנה דהא כתיב ואחר תטהר ואח"כ וביום השמיני גו'. א"כ ע"כ דמהני טבילתה לזיבתה אף בתוך ימי לידתה. א"כ ה"ה דמהני בתוך ימי זיבה ללידתה. אבל באמת אין זה מוכרח דהקרא קאי לענין קרבן. דהא עיקר הקרא ואם טהרה מזובה ר"ל לכשתפסיק מזיבה תוכל לספור ז"נ אע"ג שלא טהרה מנגעה ומלידתה אע"ג דלגבי נגעים כיון דמהני טבילה להזיבה תוכל לשלוח קרבנה. אבל לענין לידה איכא למימר דרבי קרא דיכולה לספור ז"נ אף בתוך ימי לידה. אבל לענין דין זה דתהא דמי לידה לגמרי לנגעתה דלהני טבילה לזיבתה אף בתוך ימי לידתה זה אינה ראיה. אח"כ ראיתי דהתוס' בזבחים (עה.) ד"ה והא כו' וביבמות (קד:

) ד"ה דאמר כו' מפרשי דהך קרא מזובה ולא מנגעה קאי על הבאת הקרבן דכתבו שם ויש לדקדק מהא דדרשינן בת"כ מזובה ולא מנגעה ש"מ דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת קרבן איירי. ונראה מדבריהם דהם מפרשים דעיקר קרא קאי לענין הבאת קרבן משום דלענין דמהני ז"נ לזיבה אף שלא טהרה מנגעה לזה אין צריך קרא. וכיון דהדרשה מזובה ולא מנגעה קאי לענין הבאת קרבן ע"כ מזובה ולא מלידתה מיירי נמי לענין הבאת קרבן. א"כ מוכח לפי"ז דמהני טבילה לזיבה אף תוך ימי לידתה. אבל לפע"ד שיטתם תמוה מאד דא"כ האיד הביא רבא ראיה מהת"כ דימי לידתה עולה לספירת זיבתה דילמא ימי לידה לא מהני לספירת זיבתה והקרא קאי לענין הבאת קרבן דתוך ימי לידתה רשאי לשלח קרבנה על ימי זיבתה ואיירי דגמרה ז"נ קודם ימי הלידה ומנ"ל דמהני ספירת ז"נ תוך ימי לידה. אע"כ דס"ל להגמרא דהדרשא מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה קאי על פשטיות הקרא דאם טהרה מזובה לכשתפסוק מזיבה כדאיתא שם בת"כ. וע"ז קאי הדרשא מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה. א"כ מוכח דז"נ מהני תוך ימי לידה. אבל לפי"ד התוס' קשה. וכמו כן תמוה לי דעת התוס' במ"ק (טו:

) ד"ה אחרי כו' דכתבו שם וז"ל ובתוס' פי' דערל וטמא משלחין קרבנותיהם בטומאת שרץ ולא בטומאה מגופו והקשו ע"ז מהא דאמרינן במגילה פ"ק (ח.) מזובו ולא מנגעו משמע דאם יטהר מזובו יביא קרבן אעפ"י שהוא מצורע. וכמו כן קשה למאי דפרישית ותירץ דלא איירי התם לענין קרבן אלא שיהא טהור מדין משכב ומושב דחמירא הוה טפי מבמצורע כו' עכ"ל. וקשה לפי"ז דהאיך יפרשו לדברי רבא דגריס בת"כ גם מזובה ולא מלידתה דמאי נ"מ דמהני טבילה לזובה כיון דעדיין טומאת לידה עליה. ואין שום נ"מ לשום דבר בין טומאת לידה לטומאת זיבה. ועוד הא מדברי רבא דהביא ראיה לדבריו מהך דרשא מזובה ולא מלידתה דימי לידה שאינה רואה בהם עולה לספירת זיבתה ע"כ דהוא מפרש דזה קאי לענין ספירת ז"נ. וא"כ ע"כ הך דרשא מזובה ולא מנגעה נמי קאי לענין ספירת ז"נ. ואין לומר דהך דרשא דמזובה ולא מנגעה ע"כ איירי לארויי לנו דמהני טבילה לזיבה אף שלא טהרה מנגעה משום דלזה דמהני ספירת ז"נ אף שלא טהרה מנגעה לא צריך קרא. וע"כ מיירי לענין דמהני טבילה לטהרה מדין משכב ומושב אבל מזובה ולא מלידתה מיירי כמו שמורה פשטות הקרא דמהני ספירת ז"נ לזיבתה אף שעדיין טומאת לידה עליה. אבל לפע"ד זהו דחוק דמנ"ל ללמוד מהך דרשא דקאמר קרא ואם טהרה מזובה ללמוד לנו שתי דרשות דלא דמי להדדי. ועוד דהא רבא קאמר התם האי מאי א"א בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאיצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה. אלא א"א מזובה ולא מנגעה האי מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו. ואי אמרינן דנפקא מהך מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה שתי דרשות דלא דמי להדדי א"כ האיך אפשר דתנא נגעה אטו לידה כיון דהדרשות לא דמו להדדי כלל וצ"ע

והנה עלה בדעתי להביא ראיה לסה"ת דמהני טבילה תוך ימי זיבתה ללידתה ותוך ימי לידתה לזיבתה מהגמרא דנזיר (סד:) דאיתא שם ואף אביי הדר ביה דתניא יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת ותפטר משתיהן ת"ל ובמלאת ימי טהרה ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא אמר רב כהנא שאני הכא דמחסרא קרבן התם נמי מחסרא הערב שמש א"ל אביי שימשא ממילא ערבא. והתוס' והמפרש פירשו יום מלאת תביא אם ילדה יום פ"א תביא שני קרבנות תוך מלאת לא תביא רק קרבן אחד יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת כגון שילדה בשנייה ביום ס"ד ללידה ראשונה וחזרה וילדה ביום ס"ד ללידה שנייה שהיא תוך מלאת של לידה ולאחר מלאת של לידה ראשונה ת"ל ביום מלאת דכל תוך מלאת כו' אינה מביאה אלא קרבן אחד ואמר רב כהנא היינו טעמא שמחסרא קרבן כלומר משום הכי מיפטרה בקרבן אחד לפי שמחוסר' קרבן של לידה ולא יצא עליה שעה שראויה להביא קרבן של לידה ראשונה כו' והואיל ולא הספיקה למלאות לידה שנייה עד שילדה שלישית ולכך דין הוא שתפטר. התם נמי מחוסר הערב שמש. כמו והוינן בה התם בלידה שלאחר מלאת אמאי תביא קרבן ללידה שניה הא מחסרא הערב שמש. כלומר מי לא עסקינן באשה שלא טבלה לסוף שבועים כל עיקר הרי אף לאחר שמונים אינה ראויה להביא קרבן לידה ראשונה ואפ"ה מביאה קרבן על לידה שלאחר מלאת. אמר אביי שימשא ממילא ערבא כלומר לא מיבעיא חסרון הטבילה שאינו חשוב חסרון שהרי מקוה לפניה ובידה לטבול אלא אף הערב שמש שאינו בידה לא קחשיב חסרון דשימשא ממילא ערבא עכ"ל. ואי אמרינן דלא מהני טבילה תוך ימי זיבתה ללידתה וה"ה איפכא תוך ימי לידתה לזיבתה