מלבושי יום טוב חלק ב שג

מזה מבואר בסוגיא דגיטין (פט.) דאיתא שם אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. ולפי רוב המפרשים שם איירי לכהונה. וכן פי' הרשב"א. וקאמר שם ריב"נ א"כ לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה. והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר כו' אלמא דאיסור זונה לכהונה מקרי ג"כ דבר שבערוה. וכן כתב הרשב"א בה' א"ב פי"ז הכ"א וז"ל יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפי' הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעידי דבר מכוער ומת קודם שנתן לה גט ה"ז מותרת לכהן שאין אוסרין אשה משום אלו אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה עכ"ל. אלמא דס"ל דאיסור זונה לכהונה מקרי דבר שבערוה. וע"כ צ"ל דברי הרמב"ם דכ' בה' סנהדרין פ' ט"ז ה"ו דע"א שאמר גרושה או זונה אשה זו דנאמן. והקשה הפנ"י בק"א לקדושין הא קיי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים לסתור החזקה. ובאמת לכאורה סותר הרמב"ם דברי עצמו. דהא כתב להדיא בה' א"ב דבעינן עדות ברורה ע"ז. וצריכין לתרץ כמו שמתרץ שם הפנ"י דמיירי דבלא דברי העד כבר איתרע חזקת האשה משו"ה ע"א נאמן בה. דהוה כמו ספק חלב ספק שומן. אלמא דגם דעת הרמב"ם כדעת המהרי"ק דבדבר שלא אתחזק לא לאיסור ולא להיתר ע"א נאמן אף בדבר שבערוה וילפי זאת מנדה. וכיון שבארנו שדעת הרמב"ם והרשב"א דנדה הוי דבר שבערוה. א"כ יש לנו צירוף וסעד גדול לנ"ד שאין לחוש לדברי הרופא הנ"ל. שאף אם אמר להדיא שיודע עפ"י אומדנא שלא שלטה המכה בפנימית המקור. נמי אין הרופא נאמן להוציאה מחזקתה ולאוסרה על בעלה. סוף דבר בהא סליקנא ובהא נחתינא שהאשה הזאת מותרת לבעלה. וד' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות: כ"ד יו"ט ליפמן הכהן: סימן ז

שאלה ביולדת דצריכה לספור ז' נקיים משום דאנן קיי"ל דכל אשה הוי כיולדת בזיבה אם מהני הז' נקיים בתוך י"ד

תשובה הנה בשו"ע סי' קצ"ד פ"א בהגה' שם מבואר דמהני ז' נקיים אף תוך י"ד משום דאנן קיי"ל דימי לידה שאינה רואה בהם עולה לספירת זיבתה ומה שמבואר בש"ך סק"ד דצריכה ז' נקיים אחר י"ד יום. כבר תמה ע"ז הגאון בעל מנחת יעקב ז"ל והניח בצ"ע. ונראה ברור דט"ס יש בש"ך. מ"מ לדינא לפע"ד הרבה יש לדון בדבר. דהא הראשונים הביאו שאף שכל הגאונים חלקו על הר"ת מה שפסק כאביי דימי' לידה שאינה רואה בהם אינו עולה לספירת זיבתה. מ"מ בצרפת נהגו להחמיר כהר"ת. ואנן בכל מקום מחמרינן כהצרפתים. אך הד"מ כתב וכן נמשכו אחריו כל האחרונים דע"כ אנן לא נהגי בזה כהצרפתים משום דלפי"ז היה לנו להצריך לכל יולדת ב' טבילות אחת קודם שהתחילה לספור ז' נקיים ואחת לאחר ז' נקיים. משום דכל זמן שלא טבלה עדיין טומאת לידה עליה ולא מהני עדיין נקיים לספירת זיבתה. וכיון דאנן לא נהגי אלא בטבילה אחת ע"כ דאנן לא נהגי בזה כהצרפתים. אבל לפע"ד אין זה ראי' מוכרחת דאף דסה"ת כתב דלפי דברי הר"ת צריכה ב' טבילות. אבל הר"ת גופא נראה ברור דלא ס"ל הכי כמו שיראה המעיין בא"ז הגדול ח"א סי' של"ט דהביא שם דברי הר"ת באריכות ושם יראה דהר"ת ס"ל דאף קודם הטבילה נמי מהני ז' נקיים. ואף לדידי' דס"ל דימי לידה שאינה רואה בהם אינו עולה לספירת זיבתה זה דוקא ימי לידה ממש. אבל קודם הטבילה אע"ג דעדיין טומאת לידה עליה מ"מ מהני לספירת זיבתה דהא כתב שם דאף קודם הטבילה לאחר ז' נקיים ראתה דם טובלת מיד ומשמשת כיון דדם טוהר הוא. אלמא דלא ס"ל דיולדת צריכה שתי טבילות. אף שמדברי התוס' נדה (לו.) ד"ה שבוע מביא ג"כ בשם הר"ת דין זה ושם איכא לדחוקי לפרש דמיירי היכא דטבלה אחר הלידה קודם שספרה ז' נקיים לזיבתה. וע"ז הביא הר"ת ראי' דלאחר ז' אינה סותרת הראי' קודם הטבילה השניה. מ"מ בא"ז דמפורש שם דברי הר"ת ביותר א"א לפרש כן. ונראה דגם הסה"ת דכתב דלדברי הר"ת היה נראה להצריך שתי טבילות לאו דס"ל לר"ת כן. אלא זהו דעת הסה"ת עצמו דלפי דעת הר"ת דפוסק כאביי דימי לידה שאינה רואה בהן אינה עולה לימי ספירתה נ"ל דלאביי צריך ב' טבילות וכ"ז שלא טבלה ללידתה אינה יכולה לספור ז' נקיים

אח"כ ראיתי בס"ט סי' קצ"ד דהביא שם בשם המהרש"ל שתמה על הסה"ת וכתב וז"ל ואני אומר שתימא הוא בעיני הלא כתבו התוס' להדיא בשם ר"ת דהיולדת דאפי' לא טבלה וספרה ז"נ ואח"כ ראתה דאינה סותרת וק"ו בלא ראתה כלל שיכולה לספור בלא טבילה וכמ"ש הספר לעיל ע"כ וא"ל דמיירי בטבילה אחר ימי הלידה אלא שלא טבלה אחר ז"נ דא"כ אפ' דם לא הי' מטמא ולעיל כתב אבל דם עצמו מטמא וק"ל וכן כל הפוסקים לא הזכירו ולא נהגו כן עכ"ל. והנה הגאון בעל ס"ט כתב דעיקר ראייתו של המהרש"ל הוא מהסמ"ג שם אבל מהתוס' אין ראי'. ודחק בדברי התוס' כמשכ"ל דהר"ת רוצה ללמוד לדידן היכא דטבלה לאחר לידתה. אבל בסמ"ג א"א לפרש כן. ואני תמה הא כדברי הסמ"ג איתא נמי להדיא בסה"ת עצמו סי' צ"ח בשם הר"ת ושם ג"כ קשה לפרש דאיירי בטבלה, אע"כ צריך לדחוקי כמש"כ דגם הסה"ת שכתב שהיה נראה להצריך ב' טבילות הוא דעת עצמו שהיה נראה לו לומר כן. והנה להמהרש"ל פסיקא לי' דהיכא דטבלה אחר ימי לידתה ועדיין לא ספרה ז"נ אם ראתה קודם הטבילה השניה לאחר ספירת ז"נ אין הדם מטמא לח ויבש אף לב"ה. וכן נראה שגם הגאון בעל ס"ט מודה לו בזה. ולא ידעתי מנין להם זאת דאולי כמו ביולדת כיון דבימים וטבילה תליא רחמנא ולכך כ"ז שלא טבלה מטמא לח ויבש. ה"ה לענין זיבה הא בימים וטבילה תליא רחמנא וכ"ז שלא טבלה הדם מטמא לח ויבש. ולפי סברתם דאם היא טמאה לזיבה לחוד אינה מטמא לח ויבש. בלא"ה א"א לומר דבעינן שתי טבילות למ"ד דימי לידה אינה עולה לספירת זיבתה. דא"כ פלוגתא דב"ש וב"ה דפליגי ביולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה אם הדם מטמא לח ויבש היכי מיירי אי בטבלה ללידתה קודם הספירה א"כ אין הדם מטמא לח ויבש ואי דלא טבלה א"כ לא מהני ספירתה. ואין לומר דהך ברייתא ס"ל דימי לידה שאינה רואה בהן עולה. א"כ מאי קאמר הגמ' שם (לו.) ואיבע"א בשופעת כו' וקסבר דימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה. דהא ע"כ הך ברייתא בלא"ה מוכרחת לסבור דימי לידתה שאינה רואה עולה לספירת זיבתה כיון דהך ברייתא ע"כ ס"ל דלא בעי שתי טבילות. אע"כ לפי דברי סה"ת מוכרח לומר דגם היכא דטבלה ללידתה ונשאר עליה טומאת זיבה לחוד מ"מ אף לאחר הספירה קודם הטבילה הדם מטמא לח ויבש דלא כדברי המהרש"ל וס"ט. ועוד נ"ל להביא ראי' דלא כמהרש"ל וס"ט מדברי הברייתא שם (לה:

) דקאמר שם ב"ה ב"ש יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה לאחר ימי ספירה טהורה לא טבלה וראתה טמאה אמרו להם הוא הדין והיא התשובה. ולפי דברי המהרש"ל דס"ל דהיכא שלא נשאר עליה אלא טומאת זיבה לחוד מודים ב"ה לב"ש דלא מטמא לח ויבש וא"כ הא דמטמא ב"ה גבי יולדת בזוב הוא רק כיון שעדיין לא טבלה ללידתה עדיין טומאת לידה עליה. א"כ מה היתה כונת ב"ה להביא ראי' מיולדת בזוב כיון דהפלוגתא גבי יולדת בזוב הוא מטעם דפליגי ביולדת סתמא אם בימים וטבילה תליא רחמנא או לא. א"כ מאי הוסיפו להביא ראי' מיולדת בזוב. אבל לפי דברי בעל סה"ת ניחא דב"ה הי' סברי דהיכא דיש עליה טומאת זיבה מודים ב"ש דמטמא לח ויבש אף לאחר הספירה כיון שעדיין לא טבלה והוי סברי דגבי טומאת זיבה מודים להם