מלבושי יום טוב חלק ב ש

וכן מצאתי בתשו' ח"ס סי' קמ"ד שכתב וז"ל הנה מ"ש מראה מוגלא ולא היה דומה למראה אדום. אין הכוונה שלא הי' שום מראה אודם כו' אלא כלפי דמיירי לפני זה במראה דמים ממש ורק שהם משונים. ע"ז כתב דהגהת ש"ד מיירי שיש מראה מוגלא לבנה או ירוקה ממש. וגם פשיטא שיש בו תערובת דם כו'. ופסק שם למעשה דאם יש תערובת מוגלא בדם טהורה היא לבעלה. וכ"כ הגאון בעל בית מאיר בסי' קפ"ז ס"ה וז"ל ובר מכל דין לפע"ד כאשר ראיתי וספרתי לעיל תבנית הדבר הזב ממנה קרוב אלי לאמר שזה אף מכה הידוע מוציא דם נקראת והאריך בזה ומסיק ובודאי לפע"ד אינו אלא ראות עיני המורה או נשים פקחות. או רופאים השופטים שאין זה תבנית דם הבא מן המקור. דאף דאנן לא בקיאין במראות. היינו בשנוי מראה לחוד. אבל בשנוי איכות להצטרף לאומד במקום מכה לברר שמוציאה דם בלי ספק אף אנו בקיאין כו' יעו"ש עכ"ל הב"מ. וא"כ ברור דהאשה הזאת לא היתה צריכה כלל לדברי הדוקטרים והי' יכולין לטהרה בפשיטות. ומכ"ש בצירוף אמירת הדאקטר הנכרי שאמר שיש לה מכה באותו מקום. ובאמת מחמת אמירת הדאקטר הייתי מתירה אף בלא תערובת המוגלא שיש בדמה לפעמים משום רגלים לדבר הקודמים. וכן אנו נוהגין בגבולנו שאין לנו רופא ישראל מומחה. לסמוך על רופא נכרי כשאומר שיש לה מכה המוציא דם אך כשיש רל"ד שדברי הרופא אמת

אח"ז כאשר נודע לנו מהמכתב של הרופא ומהרעש של הרב הנ"ל שאנו מטהרין איסור כרת לבעלה. שלחנו עוד הפעם אחרי האשה הנ"ל וגם בא עמה חתנה הרופא. וחקרתי אצלה בחקירה ודרישה הנאותה לעיון כזה. ואמרה לנו כל דבריה שאמרה מקודם. וגם חתנה הרופא אמר שידע זאת בבירור מהתחלת החלאת שלה שדמה הי' מעורב לפעמים עם פלייגמא. וגם נתן אמתלא על אשר לא שלח לנו את מכתב הרופא פ' באשר שלא איתמחי ולא אתחזק בחכמה זו. כי לא למד חכמה זו באקאדעמיים המורים חכמה ודעת בנתוח האברים. וכל דבריו הם רק ככסיל ההולך בחושך להורות דעה לאסור אשה על בעלה בלי טעם ודעת ע"כ קרע את המכתב ולא שלח לנו. עוד הוסיפה האשה ואמרה כי אחר הטלת מימי רגליה היא מרגשת כאב גדול ברחמה מאשר נתלכלך מימי רגליה. וגם הראה לנו את דמה. וצרפתי עוד מורה מובהק וראינו שהדם שלה עכור כדם היוצא מן המכה. אך לא הי' בפעם הזאת מוגלא בו

ואף כי מהפוסקים יש שמחמירים דלא סמכינן על שנוי מראה לחוד לדון שיש לה מכה המוציאה דם. משום דאפשר שיש לה מכה והדאיבה את המקור עד שגרמה השנוי גם במראה הדם. מ"מ בנ"ד כיון דהיא זקנה המסולקת בדמים דסגי לן לטהרה רק בזה שאנו יודעין שיש לה מכה. אף כי לא ידעינן שמכה מוציאה דם כמש"ל בשם הס"ט וכן פסקו הרבה אחרונים ודאי דצירוף גדול להיתר הוא הא דחזינן שדמה משונה מאד להך רגלים לדבר ששופעת בלי הפסק וגם אינה מרגשת כבד האברים כדרך הנשים בעת התחלת וסתן לתלות שהדם יוצא מפי המכה. ובפרט כי האשה עצמה אומרת שלפעמים יש מוגלא בדמה והאשה נאמנת ע"ז. א"כ אין ספק דהאשה טהורה לבעלה בלא עדות הדוקטרים כלל. ואין לנו לחוש לדברי הרופא פ' שאמר שהדם יוצא מפי האם. כי רל"ד שדברי הדוקטרים אמת והרופא פ' אמר שקר. ועוד דגם לפי דבריו שהדם יוצא מן המקור ע"כ מוכרחין אנו לומר מכל ההוכחות הנ"ל שהמכה היא בפנימית המקור ומשם יוצא הדם. ובפרט כיון שהוא הודה דעל האם שלה יש חבורות ונפוח ואודם מבחוץ. אף שאומר שאין הדם יוצא משם מ"מ מהני לן הרל"ד לתלות שהמכה שלטה גם בפנים

ומלבד כל אלה מאחר שזה ברור שמבלעדי הרופא היהודי שאומר שהדם יוצא מפי המקור הרי היא מותרת לבעלה. א"כ בעדות הרופא הנ"ל אין מקום לאוסרה ולהוציאה מחזקת היתר שלה דהא לפי"ד התוס' והרא"ש והטור וכן פסקינן בשו"ע סי' קכ"ז דאין ע"א נאמן להוציא דבר מחזקת היתר אף היכא דאין הבעל דבר מכחישו. ואף כי לפי דברי הרבה ראשונים הביאם הש"ך שם דהיכא דאין הבע"ד מכחיש נאמן העד אף נגד החזקה. מ"מ בנ"ד שהאשה היא יותר מששים שנה. וזה אינו מצוי שיהא לה דם נדה ואחרי בלתה תהי' לה עדנה. וא"כ הרי הוא מעיד עד רוב אלים. וזה נ"ל ברור דאף להסוברים דעד אחד נאמן נגד חזקה כשאין הבע"ד מכחישו. וגם נאמר שהע"א נאמן נגד רובא כמו שאבאר לקמן מ"מ נגד רובא ובמקום שאין המיעוט מצוי לכו"ע לא מהימן דהא חזינן דרוב אלים מהני אף להוציא ממון. אע"ג דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ויעוין בתה"ד סי' שי"ט דכתב שם דלהוציא ממון בעינן ראי' ברורה. ורובא לא הוה כמו ראי' ברורה ע"ש. מ"מ במקום שאין המיעוט מצוי נראה ברור דמהני אף להוציא ממון. והוה כמו ראי' ברורה. לא מבעיא לפי דעת התוס' סנהדרין (ג:

) ד"ה ד"מ כו' שכ' הטעם דלכך ס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב גבי רובא לרדיא זבני משום דלא חשיב הך רובא כ"כ. א"כ ברוב חשוב לבד אזלינן בתר רובא. וכ"ש במקום שאין המיעוט מצוי. ואפי' לפי"ד התוס' ב"ק ריש המניח. ובכתובות שילהי פ"ק. וכן דעת הרמב"ן והרשב"א שם דברובא דאיתא קמן דהוה רוב חשוב נמי לא אזלינן בד"מ. מ"מ ברובא היכא דאין המיעוט מצוי אזלינן בתר רובא אף בד"מ. וכן מוכח מתשו' הרא"ש כלל פ"ב סי' א' דכ"ש וז"ל ודמיא להא דב"מ (פא) ההוא גברא דאוגר חמרא לחברי' אמר לי' לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא כו' אמר לי' מה לו לשקר אי בעי אמר באורחא דנרש אזלי. אמר לי' אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן. אלמא אע"ג דאיכא מגו לא מהימן משום דאנן סהדי דבכל עידן איכא מיא באורחא דנהר פקוד ואע"ג דעדות ממש ליכא שהי' שם מים בשעה שהלך זה. אלא שרוב פעמים מצוי שם מים הוה מגו במקום עדים כו' עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים. הא קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש היכא דמסייע לי' מגו ס"ל להתוס' ב"ב (צ"ב:

) ד"ה ואמאי כו'. דגם לרב מהני להצטרף נגד רובא לסייע להחזקה חזקת ממון. אף שאפשר לדחוק ולומר דהרא"ש סובר כדברי התוס' בסנהדרין. מ"מ האמת יורה דרכו דשם הוה המיעוט שאינו מצוי שיהא מיא באורחא דנרש והוה הרוב כאנן סהדי. ומהני להוציא ממון אף במקום דהמגו מסייע להחזקה. וכן הא דקיי"ל דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו מהני להוציא ממון. נמי א"א לומר דאין לך אדם שיפרע תוך זמנו. אלא ע"כ משום דלא שכיח שיהא אדם פורע תוך זמנו [וע"כ צ"ל דהחזקה דאין אדם פורע כו' גרוע מחזקה שנתחזק לנו שאין מצוי שיפסק הנהר דנרש ולא יהא שם מים דגבי חזקה דאין אדם פורע כו' מיבעי לן אם מהני מגו ולא איפשטא. וגבי נהר דנרש פסקינן להלכה דבודאי לא מהני מגו] אלמא דהיכא שאין המיעוט מצוי הוה הרוב כמו ראי' ברורה. וא"כ ע"א אין נאמן כנגדו. וכן מצאתי להמהרש"ל ביש"ש ריש המניח דכתב להדיא דהיכא דהמיעוט הוה מיעוטא דמיעוטא מהני אף להוציא ממון. ויש לי ראיות מכריחות לזה אך לא רציתי להאריך

ועוד עלה בדעתי לומר דאף להפוסקים דסוברים דע"א נאמן נגד חזקה היינו דוקא נגד חזקה דדינא. כגון נטמא טהרתך שאינו מעיד נגד שנוי הגוף רק נגד החזקה שהי' מוחזק בטהרה. משא"כ היכא דהעד מעיד נגד חזקת הגוף. איכא למימר דאינו נאמן. דעדיף מחזקה דדינא. וכמ"ש התוס' כתובות (עה) ד"ה אבל כו' דחזקת פנויה לא חשיבא כלל חזקה לגבי חזקת הנוף. ואפי' לדברי האחרונים שפירשו דבריהם בדרך אחרת. מ"מ סברא זו דחזקת הגוף עדיפא מחזקה דדינא מוכרחת. כמ"ש התוס' שם ד"ה ספק טמא. וא"כ שפיר י"ל דאין ע"א נאמן כנגדו. וכ"ש לפי"ד רש"י בכתובות (לג: עו.) דחזקת הגוף מהני להוציא ממון אף בלח טענת ברי ועיין בתוס' שם (לו) ד"ה החרשית דגם ר"י לא פליג על רש"י אלא היכא דחזקת