מלבושי יום טוב חלק ב רצח

שלויתי מפלוני כך וכך ונתחייבתי לו בהם משכנתי לו קרקע פלוני זכה במשכונה ע"כ. נראה דדוקא בשטר הוא דמהני אף לאחר הלואה לזכות בשדה למשכונה. וכן ביאר שם השער המשפט ס"ק ה' דכתב דדוקא שטר הוא דמהני דאדם יכול להתחייב את עצמו בשטר אף שאינו חייב כלל. אבל בשאר קנינים שעשה קנין חזקה בשדה או קנין משיכה במטלטלין לא מהני לזכות בהם למשכונה לאחר הלואה. וראי' לדברינו יש להביא מס' העיטור בעצמו סי' פ' דהביא בשם הרי"ף וז"ל רבינו אלפס אמר הכא בעת הלואה קא מתני וזלזולי בשכירות הוא ושרי. אבל בחוב שקדם דכו"ע אסור אפי' בנכיתא משום דטעמא פריטי אין כאן נסכא אין כאן ומסתברא דמשכנתא כי האי גוונא לאו כלום היא דהא מצי הדר בי' ובמכר לא קנה כדגרסינן בפ' האיש מקדש ושוין במכר שקנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני ש"מ המוכר במלוה לא קנה וה"ה במשכנתא עד דכתיב לי' שטר ולימא לי' בפי' בשטרא קני ואם לא לא קנה. עכ"ד. הרי מבואר להדיא דדוקא שטר הוא דמהני לאחר הלואה לזכותה למשכונה אבל לא שאר קנינים ובמחכ"ת של הט"ז נעלם ממנו ס' העיטור. אך מה שיש להקשות ע"ז דהא בעל העיטור סובר להדיא באות קנין במשכון מטלטלין לאחר הלואה דהוי הילך דלא כרי"מ. וכן הביא הר"ן בשמו ונראה דע"כ צ"ל דלא מטעם קניה סובר בעה"ע דחשוב הילך אלא כיון דע"כ מוכרח לפרוע לו ולא יכול לטול ממנו המשכון כמו שכתב הטור סי' ס' יעו"ש. א"כ לא גרע משטר דג"כ מחוסר גבי' אפ"ה חשוב הילך. אך מ"מ הדין של הט"ז צ"ע לדינא כי מצאתי בש"מ (ב"מ ס"ד:) הביא שם דברי הרמב"ן והוא חולק על הראב"ד שהביא ג"כ בשם הרי"ף דין זה דהא דלא ישכור ממנו בפחות לא מהני אף לעשות כמו משכונה בנכייתא אסור כיון דלא יהיב לו מידי במאי קני להו להנך פירי ואע"ג דקמנכה לי' מיחזי כרבית. והוא תמה ע"ז וכתב וז"ל ותמה אני בזה הטעם אם אמרו רבי' הגדול דכיון דממשכן לי' שדהו באותה מלוה ואמר לו לך חזק וקנה מי לא קנה וכי אין זה דרך מו"מ והלא הקרקע נקנה בשטר וחזקה ושכירות קרקע נמי נקנה בשטר ובחזקה והיכי מיחזי טפי כרבית אדרבה כל בשעת הלואה מיחזי טפי כרבית כו' עכ"ל. א"כ ס"ל להדיא דאף חזקה נמי מהני בחוב שקדם. וזה כדברי הט"ז

בסי' קע"ו איתא המשכיר שדה לחבירו בי' כורים לשנה ואמר לי' תן ר' זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י"ב בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר. ולפע"ד נראה דדוקא קודם שהחזיק בשדה הוא דמותר להתנות כן. אבל לאחר שהחזיק בשדה אסור משום דזה דמי כמו גבי אריס שאסור להלות לו אף סאה בסאה במקום שדרך בעל הקרקע ליתן הזרע לאחר שכבר ירד כמו שמבואר בסי' קס"ב ס"ד. א"כ ה"נ לאחר שהחזיק אסור. ונראה דזהו כונת הש"ך בסק"ו דכתב שם ועיין לעיל סי' קס"ב ס"ד. אבל אח"כ ראיתי בס' המאור דהוא אינו מפרש כן וס"ל דגבי מפריז על שדהו אפי' לאחר שהחזיק מותר דכתב וז"ל איכא דקשיא לי' ברייתא דמפליג בין ירד ללא ירד למאי דתנן מפרין על שדהו ואין חושש משום רבית ולדידי לא קשיא ולא מידי דהתם במפרין על שדהו גוף הקרקע משביח והולך ודין הוא שיעלה בשכר שדה המשובחת יותר משאינה משובחת אבל בהלואה חטים בחטים לזרע אין זה שבח בגוף הקרקע כו' עכ"ל. ועיין בש"מ שגם הראב"ד ס"ל כן. וצ"ע שלא ביארו האחרונים דבר זה להדיא

הנה בשו"ע סי' קע"ז סכ"ד איתא שם וכן לא יתן לו מעות בתורת עסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הריבית. והביא הש"ך סקמ"ט בשם הב"ח וז"ל דאע"ג דאין לגבות הריוח ממנו בע"כ מ"מ אם המקבל רוצה לקיים התנאי שהתנה עמו בע"פ יכול לקבל ממנו כיון שנתן לו בתורת עסקא עכ"ל. והקשה שם הדמ"ר וז"ל דברי הב"ח כאן סתרי לדבריו בחו"מ ששם העתיק תשובות הרא"ש שכתב אסור ליקח הריבית אבל באמת הדבר תמוה דאיך אפשר לומר שאסור והרי מפורש בתשובות הרא"ש כלל ס"ו ס"י והובא בשו"ע ח"מ סי' פ"א סל"ב שאם שמעון היה מודה הי' חייב ליתן הריוח. ובתשובות הרא"ש שם מבואר שהיה לראובן שטר על שמעון כו'. עיי"ש מם שהאריך בזה ליישב. אבל לפע"ד המעיין בתשובות הרא"ש כלל פ"ח ס"ז יראה דאין מקום לתירוצו של הדמ"ר. ע"כ נ"ל לתרץ דבכלל ס"ו איירי שהשטר הוא כתיבת יד בלבד ואין עליו עדים. ולכך לא חיישינן שמא יפול ליד היתומים ויגבו ממנו הריוח משום דהוא נאמן לומר שבתורת עסקא בא לידו וכך וכך הפסיד מגו דיכול לומר פרעתי ואף אם ימות הלוה נמי לא חיישינן שמא יגבו היתומים מן היתומים משום דאנן טענינן להם שמא פרוע הוא. ואם צוה להם אביהם שהוא עדיין אינו פרוע א"כ מסתמא הודיע להם שבתורת עסקא בא לידו וכך וכך הפסיד בזה. אבל בכלל פ"ת ס"ז איירי שנתן לו שטר גמור בעדים שאינו יכול לטעון פרעתי א"כ אסור ליקח ממנו הרבית אף אם התנה עמו בע"פ. א"כ נראה לפע"ד שאסור ליתן וועקסלין ליד המלוה בעצמו אף שהם חתומים רק בח"י בלבד כיון שאין נאמן לטעון פרעתי נגד וועקסלין כמו שמבואר באו"ת סי' סיט. א"כ אף שהתנה עמו בע"פ שיהא זה בתורת עסקא אסור ליקח ממנו הריוח. ומה שהקיל הב"ח בהתנה בפני עדים עיין בפרישה בחו"מ סי' קע"ו דאינו סובר כן משום דחיישינן שמא יגבו היתומים מן היתומים והם אינם יודעים מן העדים שבפניהם התנה שזה בתורת עסקא. וכן משמע מדברי הרא"ש והטור סימן ו

עובדא דאתא לידי כשהייתי בחאסלאוויטש באשה אחת מעיר פ' כשהיתה בת נ"ה שנים חדל להיות לה אורח כנשים ופסק וסתה. וכמו שנה אחרי כן התחילה להיות שופעת דם ע"ד שא"א לה להטהר לבעלה רק לעתים רחוקות פ"א בשנה ולפעמים לחצי שנה. ונמשך הדבר כן יותר מחמש שנים. ושנה דנא היתה אצל דאקטר אחד ובדק אותה במאשין ואמר לה שהאם שלה נפוחה ומוכה במכות טריות. ומ"מ לא רצה הגאב"ד דשם להתירה להטהר לבעלה מטעם המבואר למטה. ואח"כ בחורף נסעה האשה לסמאלענסק להדאקטר המפורסם דשם. ושאלה אותו מאין היא שופעת דם אחר שכבר פסק וסתה. והדאקעטר בדק אותה במאשין והשיב כי יש לה מכות טריות על האם. והאם נפוחה ונדלקה. ושחק מזה שאמרו שהיא שופעת דם נדה מן המקור. וכשבאה מעיר סמאלענסק ועברה דרך עיר שחתנה דר שם הריץ אלי הרב דשם מכתב בקשה להזדקק בהוראה זו אם מותרת האשה לבעלה. וחקרתי אצלה אופן שפעת דמה. והשיבה כי הדם ששופעת הוא משונה מדם וסתה שהיתה רואה מקודם. וגם אינה מרגשת שום כבד אברים כמו שהיתה רגילה להיות בשעת וסתה. ואמרה עוד על עצם הדם שהיא שופעת כעת בזה הלשון אז עס גיווערט אפאר טעג אונ עס וויישציך ניט קיין דמים הייבט אן דער נאך גיין דיא בלוט מיט פלייגמא וויא עס גייט פון אמכה אז זיא עפינט זיך. אונ דער נאך גייט דיא בלוט ריינע. ע"כ תורף המעשה

והתרתי אותה לבעלה. ומסרתי מכתב בידה מאחר שאשה זו אין לה וסת כלל ע"כ היא מותרת לבעלה. וא"צ להאריך ולהביא ראיות ע"ז. והסכים ע"ז ג"כ מחותני הרב הגאון מוה' ראובן ז"ל אב"ד דק"ק דענעבורג שהי' אז אב"ד דק"ק מסטיסלאוו. וחתם ג"כ על ההיתר

וכשבאה האשה הנ"ל לביתה אסרה הרב דעירה לבעלה. וכתב אלי שע"כ אוסרה כי על אודות רופא נכרי אם לסמוך על עדותו נמצא מבוכה רבה בפוסקים. ובפרט כי