מלבושי יום טוב חלק ב רצה

ונזהרין בה שלא תנקב. וכן בפי"א כתב וז"ל מה"ד היה על דרך זו שאם נמצאת הריאה תלויה בסירכות כמו חוטין אם היה מן האום של ריאה ולדופן או שהי' ללב או לטרפש הכבד שחותכין את הסירכא ומוציאין את הריאה ונופחין אותה בפושרין אם נמצאת נקובה טרפה ואם לא נתבעבעו המים הרי היא שלמה מכל נקב ומותרת וסירכה זו לא היתה במקום הנקב. או שמא ניקב קרום העליון בלבד כו' עכ"ל. ולא הזכיר בשום מקום שמפרקין הסירכא מעל הריאה ואח"כ בודקין. אלמא דס"ל כדעת הרמב"ן דמהני בדיקה בעוד הסירכא על הריאה אף לפי שיטתו דס"ל דטריפת הסירכא הוא משום דאין סירכא בלא נקב. ובאמת פשטות דברי הגמרא משמע כן. דקאמר שם מר זוטרא בדר"ה בדר"פ לרבינא הא דר"נ בדר"י אתון אהא מתניתו לה אנן אדרבא מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכין להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי ר"נ בדר"י בדיק לה בפושרין. ומדלא הזכיר כלל שם דצריך סכינא דחליש פומי' למיפרק הסירכא מעל הריאה ואח"כ לבדוק. אלמא דמהני הבדיקה בעוד הסירכא על הריאה

והנה מדברי הרמב"ם נראה דלכך מהני בדיקת פושרין בנסרך למקום שאינו עושה אותה טרפה משום דבזה איכא ס"ס. חדא דילמא הסירכא אינה באה מן הריאה כלל. ואת"ל דמן הריאה היא באה שמא נקב רק קרום העליון בלבד. וכן מבואר בעיטור דכתב וז"ל אך אחר שראיתי דעת הר' יעקב ז"ל [הוא הר"ת שהשיב לו דר"נ בדר"י קאי אליכא מכה בדופן ומהני בדיקה] אם הייתי בכנופיא עם רבותי הייתי נוטה לצד היתר משום תרי ספיקא ספיקא דדופן וספיקא דאימר עילאה אינקוב תתאה לא אינקוב כו' עכ"ל. ובזה יש לפרש דלכך היה סברת מר זוטרא דגם בתרתי אוני דסריכי להדדי מהני בדיקה משום דס"ל דכל סירכא אינו אלא ספק נקב משום דיש סירכות שהם באים בלא נקב כלל א"כ בכל סירכא הוה ס"ס חדא דילמא סירכא זו אינה מחמת נקב כלל. ואת"ל שהיא באה מחמת נקב שמא לא נקב רק קרום העליון בלבד ולכך ס"ל לר"נ בדר"י דלא כרבא דלא מהני בדיקותא. אלא מהני הבדיקה. וכעין ס"ס זה כתב הרשב"א בתה"א (לה.) לענין סירכא תלויה. אבל רבא ורב אשי ס"ל דלא כמר זוטרא וס"ל דאין סירכא בלא נקב. לכך בתרי אוני דודאי איכא נקב הכא אף שאין זה אלא ספק דאולי לא נקב רק קרום עליון לחוד. מ"מ כיון דליכא רק ספק אחד בלבד לא מהני בדיקה זו להכשיר. ולפי זה לכאורה היה אפשר לומר דלפי"ד הרמב"ם בדיקה זו אינה מעכבת בדיעבד אלא זו היא משום חומרא בעלמא לכתחילה כיון דאיכא ס"ס. אבל המעיין היטיב בדברי הרמב"ם פי"א ה"ד ה"ה יראה דבדיקה זו מעכבת בדיעבד. דחשיב שם דברים הצריכין בדיקה נשמט הגוף של העוף וכן נפל הבהמה בודקין אותה שמא נתרסקו אבריה. וכתב שם לפיכך ריאה שהעלתה צמחין או שנמצאו סירכות כמו חוטין תלויין ממנה ולדופן או ללב או לטרפש הכבד חוששין לה שמא נקבה וצריכה בדיקה עכ"ל. אלמא דס"ל דבדיקה זו מעכבת בדיעבד ואם לא בדיק הוה ספק טרפה בדיעבד כדעת הבעל המאור. אך טעמא בעי כיון דאיכא ס"ס למה מחמרינן כ"כ דהא ר"נ כיון דס"ל דסירכא אינה אלא ספק נקב כמש"כ הרא"ה והר"ן ס"ל דא"צ בדיקה כלל בסרוכה לדופן. אך דאיכא למימר דלר"נ בסרוכה לדופן איכא תלתא ספיקא. שמא סירכא מן הדופן היא באה ואת"ל מן הריאה שמא לא באה מחמת נקב. ואת"ל מחמת נקב באה שמא תתאה אינקוב ולא עילאה. לכך לא הצריך בדיקה כלל. ומ"מ הדבר צ"ע

היוצא מכל דברינו אלה דהבדיקה דבדק ר"נ בדר"י בפשורי לפי"ד הרמב"ם והתוס' והרמב"ן והר"ן הבדיקה היא אף בעוד הסירכא על הריאה [אך דעת התוס' הוא דדוקא באיכא מכה בדופן מהני בדיקה] וא"צ לפרוק הסירכא מן הריאה קודם הבדיקה. אמנם לפי מה שמבואר בהעיטור וא"ז הבדיקה היא לאחר שפרקה הסירכא מן הריאה. ולפי"ד הראשונים דהטעם דבדיק ר"נ בדר"י בפושרין שמא כבר נתפרקה הסירכא מן הריאה ונקבה ודאי דלכו"ע מהני הבדיקה אף בעוד הסירכא על הריאה. והעיטור והא"ז דס"ל דבעי לפרוק הסירכא מעל הריאה ואח"כ לבדוק משום דהם סוברים דטרפת הסירכא הוא משום דאין סירכא בלא נקב. א"כ לפי"ד הרשב"א דס"ל כשיטת הר"י דטרפת הסירכא היא משום דעתיד להתפרק מהני הבדיקה אף בעוד הסירכא על הריאה. א"כ יצא לנו דרוב הראשונים מסכימים דהבדיקה מהני אף בעוד הסירכא על הריאה

ועתה נבוא לענין דידן כיון שמצאו צלע אחת אדומה כנגד הסירכא. א"כ זה ודאי מיקרי מכה בדופן. ואני יכול להעיד שבוואלאזין אוכלין הסרוכה לדופן כשיש מכה אף בלא בדיקה כלל שכן הורה להם הגאון בעל ש"א ז"ל. והראה לי הגאון מוה' אליעזר יצחק ז"ל כשיש רק מראה תכלת על העצם מקילין וקורין זה מכה בדופן ותולין שזה בא מחמת שנשבר הצלע ונקשר יפה. כי כך מקובל להם מפי הגאון בעל ש"א ז"ל. ובפרט בנ"ד דברחוק ערך 1.5 ווערסקעס היה כמין גומא וסדק על העצם והקצבים אומרים שזה היה נשבר הצלע ונקשר שאשיי"' א"כ בודאי מסתברא דמכה אדומה כנגדה היא מכה בדופן ותלינן דהשבר היה מגיע עד אותו מקום. א"כ לפי שיטת כמה ראשונים כשר נדון זה בלא בדיקה כלל. וכבר הביא הכ"מ בשם רבינו יונה שהעיד שרוב הראשונים מסכימים לזה ואף לפי"ד התוס' דבעי בדיקה. הא כבר בארתי למעלה דדעתם דבדיקה זו אינה אלא משום חומרא בלבד. וזהו רק משום דלכתחילה כל מה שאנו יכולין לברר צריכין אנו לברר. ונלפע"ד דלדבריהם אם נאבד בלא בדיקה כשרה. א"כ בנ"ד שקלף הסירכא מעל הריאה ודאי דיכולין אנו לתלות דמה שבצבץ בכמה מקומות הוא משום שלא קלף הסירכא בלבד וקלף עמה גם קרום הריאה כידוע לי שזה קרה כמה פעמים גם לשוחטים אומנים בקליפת הסירכות. והוה כנאבד בלא בדיקה וכשרה אף לדעת התוס' דמחמירין וס"ל דגם באיכא מכה בדופן צריכה בדיקה. ובזה נסתר נמי מה שכתב הרב האוסר דאף לפי שיטת המקילין הוא דוקא בלא בדיקה אבל אם מצאו נקבים טרפה. ורק הרמב"ם בלבד הוא דמתיר אף אם נמצא נקב דתולין שנעשה ע"י הפירוק כמש"כ הבה"ב דרוב הפוסקים אינם מסכימים עם הרמב"ם בזה. וכן כתב המהרש"ל ביש"ש. אבל לפעד"נ דנ"ד לא דמי לשם כלל דשם מפרקין רק הדופן מעל הריאה אבל הסירכא דסריך על הריאה אין אנו מפרקין כלל ס"ל לרוב הראשונים דאין לנו לתלות הנקבים הנמצאו שזה נעשו ע"י פירוק הריאה מעל הדופן. אבל בנ"ד שקולפין הסירכא מעל הריאה ממש כידוע ודאי דיכולין לתלות דגם הקרום נקרע עם הסירכא וכו"ע מודים בזה. ובזה יש לתלות יותר מסכין רעה שהביא הרב האוסר ראיה דמוכח מדברי הר"ן דאם נמצא נקב צא יתלו בסכין רעה אף לשיטת הר"ן דס"ל דלא בעי בדיקה באיכא מכה בדופן. משום דהתם אינו אלא פירוק הדופן מעל הריאה. אבל הכא פירקין הסירכא מעל הריאה

עוד נ"ל עיקר מה שיש לנו לצדד להתירא בנ"ד אף אם נאמר דלא כדברינו. ואף באיכא מכה בדופן לפי"ד התוס' דבעי בדיקה. הבדיקה מעכבת אף בדיעבד. הא בארנו דרוב הראשונים סוברים דהבדיקה היא אף בעוד הסירכא על הריאה. וכן נתבאר לנו יותר מדברי התוס'. א"כ הא זה ידוע דמנהג השוחטים הוא בעת שרוצין לפרק הסירכא מן הריאה כפי הנהוג בזמננו הם נותנין עליה מים פושרין מקודם כדי לרכך הסירכא ובעת שמפרקין הסירכא מנפחין את הריאה היטיב כדי להעביר את הסירכא בנקל. וכיון שראה השוחט שלא בצבצה אז הרי יצא ידי חובת בדיקה אף לפי שיטת המחמירין דגם באיכא מכה בדופן נמי צריך בדיקה. אך כ"ז הוא לפי שיטת הסוברים דבדיקה הוא שמא כבר נתפרקה הסירכא מעל הריאה אמנם לפי שיטת הסוברים דאין סירכא בלא נקב והבדיקה היא שמא באה הסירכא מן הריאה צ"ע אם יש לסמוך על בדיקה זו מה שנותנין השוחטין מים פושרין על הסירכות בעת שמפרקין אותה. דהא כתב הר"ן