מלבושי יום טוב חלק ב רצד

בתרתי אוני מהני בדיקה משום דס"ל דסירכא אינה אלא ספק נקב ולכך מהני בדיקה ורבינא פליג עליו וס"ל דסירכא היא ודאי נקב לכך לא מהני בדיקה אלא אי סרוכה למקום שאינו עושה טרפה דאז מהני הבדיקה ותלינן שהיא באה מאותו המקום שלא נפסל בנקב. יעו"ש בסוף דבריו (לה:) דר"נ בדר"י מכשיר אף בליכא מכה בדופן. וכל דבריו שם דהיכא דהוה ספק נקב מהני הבדיקה דפושרין. ולפע"ד דבריו תמוהין מאד כיון דהוה ספק מאי מהני הך בדיקה להוציא מחשש נקב דהא ודאי הסירכא סותמת את הנקב. ולא מצאתי דרך לישב דברי הרא"ה אלא דהוא ע"כ מפרש כל דברי הגמרא דמפרקי' בסכינא דחליש פומי' הסירכא לגמרי מן הריאה ואח"כ בודקין. וכן גבי תרתי אוני לפי סברת מר זוטרא נמי מפרקינן הסירכא מן שני הצדדין ואח"כ בודקין בפושרין וכיון דהריאה שלימה ולא מבצבצה אמרינן אין כאן נקב ואנן לא קיי"ל הכי משום כיון דהסירכא היא באה ודאי מחמת נקב ע"כ לא מהני אף אם מפרקינן הסירכא לגמרי מן הריאה ובדקינן לה משום דאמרינן דודאי קרום עלה בה וסתמה. רק אם היא סרוכה לדופן או לשאר מקומות שנקב אין פוסל בהן אז סמכינן ע"ז כיון דמפרקינן הסירכא לגמרי מן הריאה וחזינן דלא מבצבצה ע"כ מן הדופן היא באה או משארי מקומות

ופירוש זה מצאתי בס' העיטור הש' שהביא שם אודות ריאה הסרוכה לדופן וכתב שם וז"ל ורבינו שמואל אבן גמיע בהלכות ערבי שחיבר אמר דמפרקא לה לסירכא ונפחינן לה אי מפקא זיקא טרפה אי לא עילאה אינקב תתאה לא אינקב וכשרה עכ"ל. ומדבריו מוכח להדיא דמפרקינן הסירכא מן הריאה ואח"כ בודקין את הריאה. דלישנא דמפרקא לה לסירכא לא שייך רק אלא דמפרקין הסירכא מן הריאה. ובזה יתישב מה דכתב שם הבעל העיטור ובמקום רבותא כגון מאונא לאונא כסדרן ואימא לדופן [צ"ל ואונא לדופן] אע"ג דקא מפקא זיקא כשרה עכ"ל. וכבר תמהו ע"ז כל האחרונים והמהרש"ל ביש"ש ה' טרפות סי' כ"ה כתב שם וז"ל אבל מה שנמצא כתוב בשם העיטור דאפי' מפקא זיקא כשר משום דהוי סתימא מעלייתא כחלב טהור שסותם לא אוכל לפרש אלא דאיירי שחתך הסירכא בסכין סמוך לבשר דאז אפי' מפקא זיקא כשרה דאי לא הוה נחתך הוי סתימא מעלייתא עכ"ל. אבל לפי"ד יתישב יותר פי' המהרש"ל בזה דנראה ברור להמעיין שם היטיב דמה שמסיים ובמקום רבותא כו' הוא סיום דברי הרבינו שמואל אבן גמיע. ומש"כ שם באמצע והר' אפרים שמעתי שאמר עליו בשחיטה הקלתה הוא מאמר מוסגר או צ"ל אח"כ. וזהו כוונתו אע"ג דגבי אם סרוכה לדופן אי מפקא זיקא לאחר דמפרקינן הסירכא טרפה. אבל גבי כסדרן או מאונא לדופן אף אם מפקא זיקא לאחר שמפרק הסירכא מן הריאה נמי כשר משום דס"ל כשיטת רש"י דאף דאין סירכא בלא נקב מ"מ סירכא כסדרן כשר. משום דשם שוכבות האונות זו אצל זו והסירכא שם הולכת ומתחזקת וסותמת את הנקב כמש"ב התוס' דברי רש"י ז"ל וכ"ש גבי אונא לדופן אע"ג דלאחר שמפרקין הסירכא מפקא זיקא נמי כשר מהאי טעמא. אח"כ ראיתי דכן מבואר להדיא בהעיטור שם מקודם דכתב שם וז"ל אבל כסדרן חדא לחדא היינו רבותייהו ומסתברי לן אע"ג דמפקא זיקא כי מתפרקי ונפחא לה כשרה דסתימא מעליא היא כחלב טהור שסותם אבל בחבור הרב האוחז בדופן מהפרשות האונות ולמעלה בודקין אותה ופורשין אותה הסירכא מאונא ונפחין לה אי יצא ממנה רוח טרפה עכ"ל. ולהב"י היה לו גירסא אחרת בהעיטור. והנכון כפי הגירסא שלנו. וזה עולה כדברי היש"ש וכאשר פירשנו למעלה

והנה הרב שהביא העיטור ס"ל דגם בכסדרן בעי בדיקה ומחמיר יותר מכל שארי הראשונים. דהא שארי הראשונים דס"ל דאף בכסדרן בעי בדיקה מבואר בדבריהם דהבדיקה היא בעוד הסירכא על הריאה לראות אם סתמה הסירכא את הנקב. אבל הרב הנ"ל ס"ל דבכסדרן דבעי בדיקה צריך למפרק הסירכא מקודם ואח"כ בודקין. ולכאורה זה תמוה כיון דס"ל דאין סירכא בלא נקב ולכך בעי בדיקה אף בכסדרן כמש"כ הסמ"ג. וגם ס"ל דהסירכא לא מהני לסתום הנקב אף בכסדרן. א"כ אף אם בדק ופרק הסירכא מאי מהני דהא בשלא כסדרן לא מהני אף אם פרק הסירכא מעל הריאה ובדק. ומאי מעליותא דכסדרן משלא כסדרן. וצ"ל דס"ל כשיטת הראב"ד דאין סירכא בלא נקב הוא דוקא בשלא כסדרן. אבל בכסדרן באה אף בלא נקב. אך בזה ס"ל דלא כהראב"ד. דהראב"ד ס"ל דבכסדרן אין אנו חוששין שמא באה מחמת נקב. והרב ז"ל ס"ל דאנו חוששין אף בכסדדן שמא באה מחמת נקב לכך בעי בדיקה ולמפרוק הסירכא וכיון דלא מפקא זיקא תלינן שהיא באה שלא מחמת נקב

והמתבאר מדברינו אלה דבס' העיטור מבואר דהבדיקה דמבואר בגמרא הוא דוקא לאחר שמפרקין הסירכא מעל הריאה. וכן איתא בא"ז דכ' וז"ל הלכך פי' מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל שאם האומה סרוכה בדופן ולא בחזה בין יש צמחים בריאה במקום הסירכא [בין אין צמחים במקום הסרכא] מביאין סכין דק וחריף ומפרידים הסירכא מן הריאה ואין מניחין מבשר הצלע כלל עם הריאה ורואין אי איכא ריעותא בדופן שיש מכה בדופן או נשבר הצלע תלינן בדופן את הסירכא ולא בריאה וכשרה. ובלבד שיתן על מקום הסירכא גילא או רוקא ואם תעלה בנפיחה אז כשירה כו' עכ"ל. ונראה דזה הוא דעת החכם החסיד מהור"ר יהודא הביאו מהר"י בן לב בחלק ג' סי' פ"ז דכתב שם וז"ל ואם אין מכה בריאה דלא נמצא מכה בשאר המקומות נופחין אותה ואם תעלה בנפיחה כשרה וזו היא הקולא שנוהגין בה ואין לנו קולא אחרת זולת הנפיחה הזאת. ובזה קולר תלוי בבודק שצריך שיהא הבודק זריז מאד בחתיכת הסירכא שאם יחתכנה וישאר בריאה דבר דבוק מן הסירכא בודאי עולה היא בנפיחה ואם יחתכנה ויחתוך מעט מן הריאה אפי' לא יחתוך אלא משהו לא תעלה בנפיחה ובזה צריך דקדוק גדול עכ"ל. ונראה דנהגו כשיטת הר"ת והרז"ה דס"ל דבליכא מכה בדופן כשרה ע"י בדיקה. אך שהם מפרשים כדברי העיטור דצריך למפרק הסירכא מעל הריאה ואח"כ בודקין. והיא שיטה נכונה מאד לפי"ד הסוברים דאין סירכא בלא נקב ע"כ כשמפרקין הסירכא מעל הריאה ורואין שאין בה נקב תלינן דהסירכא באה מן הדופן וכן כשהיא סרוכה לשאר מקומות תלינן שהיא באה משם

מ"מ לאחר העיון ראיתי שדברי הרא"ה א"א לישב בזה דע"כ הרא"ה סובר דהבדיקה היא בעוד הסירכא על הריאה דאי הוה מפרש דמפרקינן הסירכא מעל הריאה ואח"כ בודקין א"כ למה נשאר בקושיא על שיטת הסוברים דטריפת הסירכא היא משום דעתיד להתפרק מהריאה ותעשה נקב. דא"כ מאי מהני הבדיקה. ודחה מחמת זה שיטה זו. דהא אפשר לישב בפשיטות כיון דחזינן דמפרקינן הסירכא מעל הריאה ולא נעשה בה נקב תלינן דבאה מן הצד השני. דאם היה באה מן הריאה בודאי נעשה בה נקב. אח"כ דקדקתי היטב בדברי הרמב"ן בחידושיו שם ומתוך דבריו משמע דס"ל דהבדיקה היא מה"ד מ"מ מהני הבדיקה אף בעוד הסירכא על הריאה אף למ"ד דאין סירכא בלא נקב. דז"ל שם אבל אם נאמר שאין סירכא בלא נקב צריכין אנו לומר שהנפיחה מבצבצה היא במקום הנקב ומגרגרת הסירכא שעליה בשעת נפיחה כו' ולפי' היה רב נחמיה בודק בפשורי וכשמבצבצה במקום הסירכא מן הריאה עלתה וכשאינה מבצבצת מן הדופן יצאתה ונסתבכה במקום העליון שבריאה ולא נקבה הריאה כו' עכ"ל. והדבר ברור דכן הוא דעת הרא"ה וס"ל דזה פסיקי להו לחכמים דכיון שנותנין על הסירכא מים פושרין א"א שלא תעלה בנפיחה הסירכא אם הי' שם נקב במקום הסירכא וע"כ מן הדופן היא באה. אמנם בסירכא שלא כסדרן לא מהני הבדיקה משום דאמרינן דקרום קשה הוא שעלה באותו מקום. כן כתב הרמב"ן שם, ונראה דכן הוא דעת הרמב"ם דבפ"ז מה"ש כתב רק דמפרקין איתה מעל הדופן