מלבושי יום טוב חלק ב רצג

ובזה יש לישב מה דהקשה הרשב"א בחי' לשיטת הרי"ף דס"ל דגבי מכה בדופן נמי צריך בדיקה אף לדברי רבא דאל"ה סכינא חריפא למה לי דאי איכא מכה בדופן תליא בדופן ואפי' בלא בדיקה מכשרי' לה ואי ליכא מכה בדופן תליא בריאה ואע"ג דלא מפקא זיקא טריפה א"כ נפל סכינא חריפא בבירא. והאיך קאמר רבא סתם כשרה דמשמע אף בלא בדיקה כלל. ולפע"ד אין זו קושיא על הרי"ף כיון דאם נאבד בלא בדיקה כשרה היא רק הבדיקה הוא לכתחילה דאולי יתברר שיש בה נקב א"כ לישני דכשרה. והרשב"א בעצמו בה"ה כתב דאיכא טובא כשרה ובבדיקה. ונראה דכונתו להא דאמרינן האי ריאה דאגלידא כאהינא סומקי כשרה. וכתב בה"ג דבעי בדיקה. וגם שם נלפע"ד דאם נאבד בלא בדיקה כשרה. [וזה דלא כמש"כ הפמ"ג.] אך כ"ז דאיכא ריאה קמן ואפשר למבדקה לא מכשירינן אלא בבדיקה. ובזה נתישב ג"כ מה שהקשה הרשב"א בחידושיו שם ע"ד הבה"ג הנ"ל דהא כשרה לגמרי משמע דאל"כ אמאי לא קאמר תבדוק. אבל לפי מש"פ א"ש דאי הוה קאמר תבדוק הוה משמע דאם נאבד בלא בדיקה טרפה. ולכך קאמר כשרה. אבל ודאי כ"ז דאיכא ריאה קמן צריך בדיקה. משום דכל מה דאפשר לברר מבררינן. ולדברינו אלה יתישב נמי מה דהקשו הראשונים על שיטת התוס' דפי' דבדיקת ר"נ בדר"י קאי אאיכא מכה בדופן וא"כ קאי ר"נ בדר"י להחמיר על רבא. ואמאי לא קאמר ר"נ בדר"י מצריך בדקותא בפושרין. אבל לפי מש"פ דס"ל להתוס' דבדיקה זו אינה אלא חומרא בעלמא ואם נאבד בלא בדיקה כשרה. ניחא שפיר מה דלא קאמר ר"נ בדר"י מצריך בדיקותא משום דאז הוה משמע דאם לא בדקה טרפה. לכך קאמר ר"נ בדר"י בדיק לה בפשורי היינו שהוא היה חושש להחמיר דאולי יתברר ע"י הבדיקה שיש בה נקב ולכתחילה מחוייב לבדוק כדי שלא יהי' כמעלים עין מן האיסור

ולכאורה עלה בדעתי לומר דלפי שיטת הראשונים דס"ל דר"נ בדר"י קאי אליכא מכה בדופן ופליג על רבא וס"ל דמהני בדיקה בפושרין לאכשורי גם בזה בדיקה זו אינה רק משום חומרא בעלמא ואם נאבד בלא בדיקה כשרה. דהא כעין קושית התוס' הנ"ל וכפי מש"ב הקשה גם הר"ן דמאי מהני הבדיקה בעוד הסירכא על הריאה ותי' הר"ן וז"ל הכא בדופן הוא דתלינן מיהו כל היכא דאיכא למבדוק בדקינן שאפשר שמתוך בדיקתנו יתברר שמחמת ריאה היא דלמאן דמפרש שהסירכא נקב יש במקומו אלא שהסירכא סותמתו שמא ע"י שרייתה בפושרין תקרע ויראה הנקב ואם לא נראה כן נתלה בדופן וכשרה ולמ"ד נמי שהיא עתידה להתפרק בודקין לראות אם נתפרקה כבר מצד הריאה ונקבה ואם לא נקבה לשמא נתפרק לא חיישינן כיון דתלינן בדופן אין הסירכא נדבקת כ"כ בריאה שתנקב הריאה כשתתפרק ממנה עכ"ל. וכיון דכתב הר"ן דגם ר"נ בדר"י ס"ל דבדופן תלינן אלא דבעי למבדוק דאולי מתוך הבדיקה נתברר שיש בה נקב. א"כ מסתברי דלא פליג על ר"נ רק לכתחילה משום דס"ל דכל מה שנוכל לברר צריכין אנו לברר. אבל בדיעבד גם הוא מודה לר"נ דהיא כשרה אף בלא בדיקה ובאיזה סברא נחמיר עליה בדיעבד ולאוסרה כיון דס"ל דבדופן תלינן מעיקר הדין. אבל באמת מכל דברי הראשונים מוכח דבדיקה זו מעכבת בדיעבד. ויותר מבואר בדברי הבעל המאור דהוא ז"ל מפרש דר"נ בדר"י ורבא לא פליגי אהדדי דהא דאמר רבא מייתינן סכינא דחליש פומי' ומפרקינן מן הדופן אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן וכשרה ואי לא מחמת ריאה היא וטרפה. לאו דהוא ס"ל דהיא טרפה ממש אלא דגם הוא ס"ל דהיא ספק טרפה עד שתבדק בפשורי כר"נ בדר"י. א"כ הרי מבואר להדיא בדבריו דבדיקה דר"נ בדר"י מעכבת ואם נאבדה בלא בדיקה טרפה. אבל באמת לפי דבריהם דהוה ספק טרפה עד שתבדק. א"כ קושית הר"ן היא קושיא חזקה דמאי מהני הבדיקה בעוד הסירכא על הריאה להוציאה מספק טרפה אח"כ ראיתי שגם דברי הר"ן בעצמו תמוהין מאד דבתירוצו לא הועיל רק למאן דמתני להא דר"נ בדר"י על ריאה הסמוכה לדופן. אבל למאן דמתני דקאי על הא דרבא דגם בסירכא שלא כסדרן מהני בדיקה תחזור קושית הר"ן למקומה דהאיך מהני בדיקה להוציאה מספק טרפה בעוד הסירכא על הריאה. והתוס' נדחקו בזה שם. אמנם הר"ן בחידושיו כתב וז"ל אנן אדרבא מתנינן לה. וא"ת ומאי ס"ל והא אי אנקב האי טרפה אי אינקב האי טרפה וכדמסקינן. י"ל דסבירא להו שאין הסירכא אוסרת מחמת ודאי נקב אלא מפני ספק הילכך אפשר בבדיקה ומהדרינן דאין סירכא בלא נקב וקרום עב הוא שעולה בה ולא מינכר בבדיקה הילכך בדיקה לא מהניא ולא מידי. ולמ"ד נמי שאיסור סירכא מפני שעתידה להתפרק סבירא לן מעיקרא דמפני חשש אם נתפרקה אם לאו הוא שאנו אוסרין אותה ולא מפני שעתידה להתפרק הילכך בבדיקה סגי ומהדרינן דלית להו בדיקה דכל העשוי להתפרק כאלו נתפרק דמי עכ"ל. א"כ לפי שיטת הסוברים דטריפות הסירכות היא משום דאין סירכא בלא נקב אך דמר זוטרא ס"ל דהוה ספק נקב. קשה דמה תועיל בדיקה זו בעוד הסירכא על הריאה אף לפי סברתו דאינה אלא חשש ספק נקב וצ"ע

ולפע"ד נראה לישב שיטת הראשונים דס"ל דבדיקה דר"נ בדר"י מעכבת בדיעבד ומ"מ מהני הבדיקה אף בעוד הסירכא על הריאה משום דס"ל דטרפות הסירכא הוא משום דעתיד להתפרק. אך דוקא אם נסרכה מאונה לאונה שלא כסדרן כיון דאם תתפרק מאיזה מקום ע"כ תנקב הריאה ע"כ היא טרפה אף קודם שנתפרקה משום דעתיד להתפרק. אבל אם נסרכה למקום שאינו עושה טרפה דהיינו לדופן או לשאר מקומות ואף שאולי הסירכא היא באה מן הריאה מ"מ כיון שאין ברור לנו כשתתפרק הסירכא מאיזה צד תתפרק דאולי תתפרק מצד השני שלא תנקב הריאה ע"כ כ"ז שלא נתפרקה ולא נקבה הריאה אין סירכא זו מטרפת ע"ש העתיד כיון דעדיין הריאה היא שלימה. ולפי"ז צריך לפרש כונת הגמרא מתקיף לה ר"א האי מאי בשלמא הכא תלינן בדופן וכשרה אבל התם אי האי מנקיב טרפה ואי האי מנקיב טרפה [כגירסת הרשב"א לפי שיטה זו] לאו דפי' משום דתלינן דהסירכא באה מן הדופן לכך לא קלטה כ"כ הריאה בחוזק שאף אם תתפרק לא תנקב הריאה דא"כ אפי' בדיקה נמי לא בעי דהא ר"נ דסובר דתלינן דהסירכא באה מן הדופן ס"ל דאין חוששין לה ולא בעי בדיקה. אצא ודאי דר"נ בדר"י דסובר דבעי בדיקה ס"ל דזה הוה ספק השקול דאולי באה מן הריאה כמו מן הדופן. אלא הא דמקלינן לאח הבדיקה היכא דהריאה אינה מבצבצה ועדיין לא נתפרקה הסירכא מן הריאה משום דתלינן כשתתפרק הסירכא אולי מן הדופן תתפרק. לכך לא מטרפה כ"ז שלא נתפרקה והריאה שלימה. אבל כ"ז שלא בדק ודאי דהוה ספק טרפה משום דיש לחוש דאולי כבר נתפרקה מצד הריאה. אבל היכא דאיכא מכה בדופן לא בעי בדיקה. חדא דודאי כשתתפרק מצד הדופן תתפרק משום דשם הסירכא היא רך ביותר כמש"כ הרשב"א ז"ל. ועוד כיון דאיכא מכה בדופן תלינן דהסירכא באה מן הדופן ולא קלטה הריאה כ"כ בחוזק ואף תתפרק מן הריאה לא תנקב הריאה. לכך לא בעי בדיקה כלל אף לכתחילה דאולי כבר נתפרקה מן הריאה ונקבה. והיא שיטה נכונה מאד. אח"כ מצאתי בחידושי הרמב"ן ס"פ אלו טרפות דכתב על ר"נ בדר"י דהכשיר לאחר הבדיקה בפשורי בריאה הסמוכה לדופן כיון שעולה בנפיחה אמרינן ודאי לא נתפרקה כלל ואם תתפרק שמא בדופן תתפרק ואין בנו כח לאוסרה מעתה. כ"ד בקצרה כדרכו. והדבר ברור שהוא ז"ל כוון לפרש כל דברי הגמרא כמש"פ. ות"ל שכונתי בזה לדעתו הרחבה

אמנם שיטת הרא"ה בבה"ב לא יכולתי להולמה דהוא ז"ל סובר דטעם טרפת הסירכא הוא משום דאין סירכא בלא נקב ור"נ ס"ל דסירכא היא ספק נקב לכך גבי סרוכה לדופן איכא ס"ס. חדא שמא באה מן הדופן. ואת"ל דבאה מן הריאה איכא סירכא בלא נקב. ומר זוטרא ס"ל דגם