מלבושי יום טוב חלק ב רצ

(כט:) דאמרינן שם גבי ירושלים דכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין אף בשבת כו' קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום. א"כ כל מקום שיכולין להלוך לשם מירושלים אף שהיא יותר ממיל מן העיר (דהא לגבי תחומין צריך לרבע את העיר. א"כ יש הרבה מקומות שהם תוך התחום לירושלים והם רחוקים יותר ממיל] מ"מ תוקעין שם בשבת. וקשה לפי"ז דהא גבי תקיעה אינה נגררת אחרי ירושלים דוקא שתהא גם רואה ושומעת ואמרינן רואה פרט ליושבת בנחל ושומעת פרט ליושבת בראש ההר ואפי"ה בטלה לגבי ירושלים ונגררת אחריה אף שהיא רחוקה יותר ממיל כיון שהיא בתוך התחום מיקרי קרובה. ובמגלה דלא בעינן רואה ושומעת ואף שיושבת בנחל או בראש ההר נמי נגררין אחרי העיר מ"מ אמרינן דאינה בטלה לגבי כרך דוקא שיהא סמוך תוך המיל אבל אם היא רחוקה יותר ממיל אף שהיא בתוך התחום של העיר אינה נגררת אחריה. אמנם לפי שיטת הכ"מ שהבאתי למעלה דכי בעי גבי מגלה ועד כמה ואמרו עד מיל קאי אנראה ואינו סמוך אבל סמוך ואינו נראה הוא בתוך עיבורה של עיר ניחא כ"ז. דלפי"ז איכא למימר דבאמת גבי תקיעה בטלה יותר מלגבי מגלה. והא דבעינן גבי תקיעה גם רואה ושומעת משום דהתם מיירי דהמקומות רחוקים יותר מעיבורה של העיר ירושלים. אבל בתוך עיבורה של ירושלים לא בעינן רואה ושומעת כלל. אולם לשיטת שאר הפוסקים דהא דבעי עד כמה קאי אסמוך ולא על נראה תמוה דאמאי גבי מגלה אינה בטלה לגבי כרך מה שהוא בתוך התחום אלא רק מה שבתוך המיל

ומטעם קושיא זו הוכרחתי לחזור ממה שעלה בדעתי בפשיטות דמיל שהוזכר במגלה לא דמי לחוץ לתחום שהוזכר בחולין לענין מנהגא. וכן בר"ה לענין תקיעה. אלא גם שם דינא כמו גבי מגלה. ורק עד מיל שייך לעיר לענין מנהגא וכן גבי תקיעה ומה דקאמר חוץ לתחום משום דסתם מיל הוא תחום שבת לכך קאמר לישנא דחוץ לתחום. אבל באמת לא דמי שם לתחום שבת ואין נותנין לה אלכסון כמו תחום שבת. וכן אין מרבעין את העיר למדוד משם התחום אלא מודדין התחום מן העיר גופא. ואף למ"ד דנותנין קרפף לעיר ואח"כ מודדין התחום. אבל הכא לכו"ע מודדין מן העיר גופא. ואף שמדברי היש"ש בחולין נראה דס"ל כמו שעלה על דעתי מקודם. אבל מטעם קושיתנו מוכרח לומר דאינו כן. וזה בודאי א"א לומר להיפך דאולי גם גבי מגלה דמי לתחום שבת לכל דבר. דא"כ האיך קאמר הגמרא מגלה (ב:) עד כמה אמר ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא ב"א כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא. ואם הוה בזה הדין כמו גבי תחום שבת הו"ל לומר בפשיטות עד כמה עד תחום שבת. ותחום שבת הא ידוע כמה שיעורא. אלא ע"כ דמיל שהוזכר גבי מגלה לא דמי לתחום שבת ולכך אין מקדרין בזה ג"כ בהרים ומודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה. ולכך הוכרח לומר דוקא מיל. ועיין בט"א שם

ולפ"ז נ"ל דהא דפסקינן באה"ע סי' קכ"ח בס"ד בהג"ה דאין לכתוב שם הנהר בגט דוקא היכא שהוא בתוך התחום וכל תשמישי עיר ממנו אבל חוץ לתחום אין כותבין שם הנהר כלל ואם כתבו פסול. ולכאורה הי' נראה כיון דקאמר לישנא דחוץ לתחום א"כ כל שהוא בתוך התחום שהולכין שם בשבת אף שרחוק יותר ממיל מן העיר גופא דהיינו היכא שצריך לרבעה א"כ האלכסון של התחום הוא הרבה יותר ממיל מהעיר. מ"מ כתבינן בגט. אבל לפי"ד כעת אינו כן. אלא גם בזה דוקא תוך המיל מן העיר גופא הוא דכתבינן בגט משום דעד שם נחשב כעיר גופא. אבל כל שהוא רחוק יותר ממיל מן העיר אינו נחשב כעיר אף שהולכין שם בשבת מן העיר. מ"מ עדיין נבוך אנכי בזה כי עיינתי בהגהת מיימוני בה' גירושין סי' כ"ב שמביא שם תשו' הרשב"א שממנה נובע הגהת הרמ"א ושם הביא ראי' לזה מפ' בתרא דר"ה קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום אלמא תוך התחום כמותה חשיבי ומחולין דקאמר חוץ לתחום אכלינהו. ומפרק בתרא דמכות כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט. מכל הני משמע דתוך התחום חשוב כעיר עצמה. וגבי ערי מקלט שם ודאי נחשב התחום כמו גבי תחום שבת ושם ודאי קולט התחום אף שרחוק יותר ממיל מהעיר עיין בעירובין (נו:) דמוכח שם דגם בערי מקלט מרבעין את העיר אף בעיר עגולה א"כ מוכח מדברי הרשב"א דס"ל דכתבינן שם הנהר בגט בתוך התחום שהולכין שם בשבת מן העיר אף שרחוק יותר ממיל מן העיר. וגם מוכח מדברי הרשב"א דהוא מפרש בר"ה ובחולין דלא כמש"פ דגם שם כוונתו עד מיל מן העיר כמו גבי מגלה. אלא גם שם כוונת הגמרא חוץ לתחום חוץ למקום שאסור להלוך לשם בשבת כמו שסובר היש"ש. מ"מ גבי מגלה נראה דגם הרשב"א מודה דשם מודדין המיל מן העיר גופא ואין מרבעין את העיר כמו שמרבעין גבי תחומין. אף שלכאורה מסוף דברי הרשב"א דכתב שם וז"ל ולפיכך חוץ לתחום אם נראה עמו אמר בפ"ק דמגלה כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ואמר סמוך אעפ"י שאין נראה נראה אעפ"י שאינו סמוך כו' עכ"ל. נראה מדהביא ראי' ממגלה לענין נראה עמו אעפ"י שהוא חוץ לתחום מ"מ שייך להעיר דגם גבי מגלה דקאמר שם עד מיל משום דזהו תחום שבת א"כ גם שם דינא כתחומי שבת. וכן נראה קצת מדברי הגר"א שם ס"ק כ"ג דפי' כן בדברי הרשב"א. אבל באמת ז"א לפע"ד. דא"כ אמאי לא הביא הרשב"א בתחילת דבריו ראי' דתוך התחום חשיב כעיר ממגלה. אלא ע"כ משום דגבי מגלה רק עד מיל מן העיר גופא חשיב כעיר. והוא רוצה להביא ראי' דעד תחום שבת מן העיר חשוב כהעיר לכך הביא ראי' ממקומות אחרים דשם מוכח דעד תחומי שבת חשוב כעיר. וכונת הרשב"א מה שהביא ראי' לענין חוץ לתחום כיון שנראה עמו חשוב כעיר ע"כ צריך לפרש כיון דחזינן גבי מגלה אף שחוץ למיל מן העיר מ"מ כיון דנראה עמו חשיב מן העיר, א"כ ה"ה אף חוץ לתחום כיון שנראה עמו חשוב מן העיר. כנ"ל בדברי הרשב"א ז"ל

אמנם מה שהביא הרשב"א ראי' מהא דתחום של ערי מקלט קולט אלמא דתחום העיר חשוב כעיר. לפע"ד אין זה ראי' כלל. דש"ה כיון דע"כ הי' להם רשות לצאת מן עיר מקלטו ולרעות את בהמותיו במגרש ולעשות שם כל צרכיו לכך קולטת. והראי' דהא דירה באמת נאסר להם חוץ לעיר מקלטו אעפ"י שזה תוך התחום של העיר. אלמא דתוך התחום של העיר לא חשוב כהעיר לכל מילי. ונראה דלדעת הרמב"ם דס"ל בה' שמיטה ויובל פ' י"ג ה"ב דמגרשי ערי מקלט הם שלשת אלפים אמה אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים קולט כל השלשת אלפים אמה אף שהם יותר מתחום שבת. משום דכ"ז מיקרי תחום העיר לענין קליטה וכן לענין דאין עושין בית הקברות במקומות הללו וע"כ צ"ל דלכך קולט כל השלשת אלפים אמה אף שהם יותר מתחום מהאי טעמא שכתבנו משום דע"כ היה להם רשות לצאת בהם. אמנם לדעת ר"ע סוטה (כז:) דס"ל דלא היה רק אלף אמה מגרש והא דכתיב ומדותם מחוץ לעיר לפאת קדמה אלפים באמה הוא לענין תחום שבת משום דס"ל תחומין דאורייתא. צ"ע עד כמה היה התחום של ערי מקלט שהיה קולט. לכאורה נראה דלא הי' קולט לדעתיה רק אלף אמה מגרש. משום דלפי דבריו נראה דלא נתן להם שדות וכרמים כלל. אבל יותר מסתברא לי לומר דגם ר"ע מודה דתחום שבת מערי מקלט קולט. ולפי"ז יתיישב שפיר מה דכתיב תחומי שבת גבי ערי מקלט דוקא. משום דזה צריך לידע שם לענין קליטה משום דהתחום שבת קולט. ע"כ צריך לידע המדה עד היכן הוא המקום שקולט בה וצריך לומר לפי"ז דלמ"ד תחומין דאורייתא נוכל לומר דתחום שבת קולט אף בלי שום טעם רק משום דתחום העיר חשוב כהעיר. אבל למ"ד תחומין דרבנן אין סברא כלל לומר דתחום שבת קולט משום דתחום העיר חשוב כעיר. אלא ע"כ מוכרח לומר דאלפים אמה קאי לענין שדות וכרמים ולכך קולט שם ג"כ

ובזה נוכל לישב קושית התוס' בסוטה (לו:) ד"ה מר סבר כו' דהקשו שם דהכא משמע דאי הוה משתעי קרא