מלבושי יום טוב חלק ב רפט

אסור. והא דאייתרי דאכל רבה בב"ח שאני התם שהי' ידוע שיש בה מחלוקת בעיקר הדין דהללו אוסרין והללו מתירין ומחמת זה לא תהי' מחלוקת אם אחד ירצה להקל כרבו. והיכא דבעיקר הדין כו"ע מודים דמותר רק מפני סיג וגדר רוצים להחמיר בעירם חמיר טפי ואסור לשנות מפני המחלוקת אף שדעתי' לחזור ומשני רב"ת דאכל חוץ לתחום אכלינהו. ושם אין רגל בה"ע מצויין שם ולא יהי' בזה מחלוקת. והא דאמרינן בפסחים גבי יו"ט שני דאמרינן שם בישוב לא עבדינן מפני המחלוקת במדבר מאי. ומסיק שם דבמדבר מותר. דלכאורה משמע דבמדבר מותר אף תוך התחום דהא לא הזכיר שם רק ישוב ומדבר. ז"א דבאמת תוך התחום אף במדבר אסור ומשום דאין דרך ללון תוך התחום מן הישוב ביו"ט לכך נקט רק ישוב ומדבר. וכתב עוד שם הרמב"ן וז"ל א"נ דיוקא דלישנא נמי הוא הכי ישוב תוך לתחום מדבר חוץ לתחום והוא מנהגא דכולה בבל הוא ולא איתמר חוץ לתחום אלא בעיר אחת ובדברים המותרין ונהגא בהם איסור עכ"ל. וסוף דבריו ז"ל מגומגם מאוד. ונראה ברור דחסרון הניכר יש כאן וכצ"ל א"נ שאני התם דהוא מנהגא דכולה בבל ולא איתמר חוץ לתחום אלא בעיר אחת כו' וזה עולה כדברי הריטב"א שהובא ברדב"ז שם וז"ל ונשאר לנו לברר דמאי דאמרינן לקמן בדרב ספרא במדבר מותר והתם גבי עובדא דרמי ב"ת אמרו חוץ לתחום אכלינהו כולה חדא מילתא היא ודוקיא דלישנא הכי הוא מסתמא דישוב תוך התחום ומדבר חוץ לתחום. א"נ התם דלא נהגי אלא בפומבדיתא נקט חוץ לתחום דבחוץ לתחום שאני. אבל הכא שפשט מנהג יו"ט שני בכל בבל צריך שיהי' חוץ לתחום לכל מדינה והיינו מדבר כו' עכ"ל. א"כ לפי"ז אין כאן מחלוקת בין הרמב"ן והריטב"א ז"ל כלל דלא כהבעל שו"מ. ולפי פירושם רב"ת היה בדעתו לחזור רק שאסור לשנות מפני המחלוקת וכיון שהיה חוץ לתחום העיר ושם אין רגל בה"ע מצויין שם לכך הותר לשנות ולא איירי כלל מזה לענין עד היכא מתפשטות תקנות העיר. אבל המרדכי נראה דהוא מפרש דרב"ת אין דעתו לחזור היה. וכן מפרש הר"ן בפסחים. ופרכינן עליו כיון דאין דעתו לחזור א"כ הוא מה"ד אסור משום חומרת מקום שהלך לשם. ומשני דחוץ לתחום אכלינהו. ע"כ הוציא המרדכי מזה דתקנת העיר מסתמא לא נתפשטה רק עד התחום. ונראה דלפי"ז ע"כ צ"ל דעדיין לא הגיע לעיר דאל"כ אף שיצא חוץ לתחום מ"מ אסור משום חומרת מקום שיצא משם כיון שאין דעתו לחזור

והנה ראיתי להש"ג בב"ב פ' לא יחפור דכתב שם וז"ל ומכאן למדו לכל גזירה שהיא מתפשטת עד תחומה של עיר כי היכי דגבי מגלה שהיא תקנה מתפשטת טפי מהעיר גופא עד מיל ה"נ לכל תקנה ומכאן למד רמי בר דקולי למימר חוץ לתחום אכלתינהו משום דעד תחומה של עיר היתה תקנה והמנהג מתפשט כו' עכ"ל. ולפע"ד זה תמוה מאד לומר דממגלה תהא ראי' דכל תקנות העיר נתפשטו עד התחום. דהא חוץ לתחום דאמרינן בחולין לא דמי למיל שהוזכר גבי מגלה. בחולין דאמרינן חוץ לתחום א"כ כוונתם הוא דבמקום שמותר להלוך בשבת שם נגררין אחרי בני העיר לענין תקנותיהן. וכן כתב שם היש"ש להדיא. אבל גבי מגלה דאמרינן מיל אינו תלוי בזה כלל אם מותר להלוך שם בשבת או לא. ובודאי שאם המקום הוא יתר ממיל מהכרך אף שמותר להלוך לשם בשבת מן הכרך מ"מ אינו בטל להכרך לענין קריאת מגלה ומשכחת לה בעיר עגולה דגבי תחום שבת נותנין לה פיאות בין לעיר בין לתחומין ועושין אותה כמין טבלא מרובעת כדי שיהא נשכר הזויות דלענין מנהגא נגררין הם אחרי העיר כל שהם בתוך התחום הזאת. אבל גבי מגלה אמרינן ועד כמה כמחמתן לטבריא מיל ולא הוזכר כלל תחום א"כ בשם בעיר עגולה אין נותנין לעיר זויות ומודדין המיל בעיגול סביב לעיר. ואפי' בעיר מרובעת נראה דבזויות העיר מודדין ג"כ מיל מזויות העיר ואין נשכר כלל האלכסון. ודוקא גבי תחום שבת נשכר האלכסון משום דגמרינן פיאות פיאות בג"ש כמו דאמרינן עירובין (נא.). וכ"ש לפי שיטת הראשונים דס"ל דמתחילין למדוד תחומין לאחר שבעים אמה ושיריים מן העיר א"כ פשיטא דכ"מ שהוזכר חוץ לתחום הוא התחום שלאחר שבעים אמה ושיריים מן העיר. אבל גבי מגלה המיל שהוזכר שם הוא מהעיר גופא לכו"ע. אך זה יש להסתפק אם יש בורגנין להעיר אי הנהו מתוותא דמבלען בשבעים אמה ושיריים דמצי למיזל אף תלתא פרסי בשבתא כדאמרינן שם (כא.) אם גם גבי מנהגי נגררין הם אחרי בני העיר משום דכ"ז מיקרי תוך התחום או לא וצ"ע

ויותר תמוה לפע"ד דהא השה"ג הביא שם דברי הרמב"ם דס"ל דאף הנראה עם הכרך אינו נדון ככרך אלא עד מיל ולא יותר א"כ קשה לפי"ז קושית ה"ה שם דכתב ואני תמה לפי לשון רבינו למה הוזכר נראה שהרי אם אין ביניהם יותר ממיל שהוא אלפים אמה הרי הוא סמוך ואפי' אינו נראה עמו דינו כמוהו ואם רחוק יותר אפי' נראה עמו אין נדון כמוהו וע"כ צריך לתרץ לפי"ז כמו שמתרץ הכ"מ דכי בעי ועד כמה לא בעי אסמוך. דסמוך משתמע סמוך ממש דהיינו בעיבורה של עיר. אלא אנראה בעד דאין סברא לומר שאפי' רחוק כמה פרסאות לפי שהוא נראה מן הכרך יהא נדון כמוהו. וכן כתב הא"ר בסי' תרפ"ח דכן משמע בס' דרך תמים הגהת הרי"ף. וכן מוכח מהרוקח והסכים כן לדינא. א"כ מנ"ל ללמוד לענין מנהגא מנראה אעפ"י שאינו סמוך דתחום העיר חשיב כעיר. אדרבה הא יש ללמוד מסמוך אעפ"י שאינו נראה דדוקא תוך עיבורה של עיר חשיב כעיר. וזה רחוק לומר דהא דמביא המרדכי שנהגו העם לנהוג חומרת המקום שהלך לשם בתוך התחום מן העיר מיירי רק כשנראה עם העיר היינו כשהם יושבים בראש ההר. ואין לומר דגם בקרקע שוה מסתמא עד התחום מיקרי נראה עמו. ז"א דא"כ האיך קאמר הגמרא שם בשלמא נראה אעפ"י שאינו סמוך משכחת לה כגון דיושבת בראש ההר כיון דגם בקרקע שוה מסתמא נראה עמו. אלא ע"כ צ"ל דפסיקא לי' להגמרא דבקרקע שוה מסתמא אינו נראה עמו אף שהוא בתוך התחום מן העיר. לכך פריך רק על סמוך אעפ"י שאינו נראה עמו היכא משכחת לה כיון שהוא סמוך כ"כ שהיא בתוך עיבורה של העיר ודאי נראה עם העיר. והוצרך כגון שהיא יושבת בנחל. א"כ בקרקע שוה ודאי מיקרי אינו נראה עמו אף בתוך התחום מן העיר ואמאי קאמר המרדכי דנוהג חומרא שהלך לשם עד תחום העיר. [ובזה שבארנו תמוה לי דברי הד"מ שמתרץ דברי הרמב"ם דסמוך מיקרי אם יכול לבוא אל הכרך תוך מיל אבל בנראה אף שנהר מפסיק וצריך להקיף מהלך רב אפי"ה חשוב מכלל עיר כיון דהוא תוך מיל עכ"ד. דהא לפי"ז ע"כ צ"ל דבקרקע שוה עד מיל מסתמא נראה עמו דאל"כ אמאי פריך הגמרא בסמוך אעפ"י שאינו נראה עמו היכא משכחת לה. א"כ אמאי הוצרך הגמרא לומר בנראה אעפ"י שאינו סמוך משכחת לה כגון שיושבת בראש ההר דהא אף בקרקע שוה עד מיל מסתמא נראה עמו וצ"ע]. אך דברי השה"ג נוכל לתרץ דס"ל כהב"י דמתרץ דברי הרמב"ם דכי אמר ר"י ועד כמה קאי אתרווייהו אסמוך ואנראה אך בסמוך ואינו נראה משחינן המיל במדת הליכה בקרקע. ובנראה דהיינו יושבת בראש ההר לא משחינן בקרקע אלא ע"י שנותנין החבל מעיר לעיר באויר ואם אין במשך אותו חבל יותר ממיל נדון ככרך דהשתא הוי טובא טפי ממיל במדת קרקע. או כתירוץ הט"ז דהא דתנו שיעור מיל גם לנראה היינו לקרקע שוה שבין עיר לעיר אבל לא השפוי שיש בראש ההר שהיא יושבת עליו דהשתא הוה ג"כ יותר ממיל עם השפוי שבהר. אך מ"מ דברי השה"ג צ"ע דהא מפשטות דברי הגמרא מלישנא דחוץ לתחום משמע דבמקום שאסור להלוך שם בשבת אין נגררין אחרי בני העיר אף שנראה עמו. ולפי"ד השה"ג יהא הדין בנראה עמו כגון שיושבת בראש ההר אף שאסור להלוך לשם בשבת כיון שהוא יותר ממיל מ"מ נגררין אחרי בני העיר בכל תקנותיהם

אח"ז התבוננתי דלפי מה דפסיקא לי דמיל שהוזכר גבי מגילה לא דמי לחוץ לתחום שהוזכר בכל מקום. א"כ בר"ה