מלבושי יום טוב חלק ב רפד

טהורה היא למפרע ואינה מקולקלת למנינה. ואף שלכאורה מדברי התוס' יבמות (פח.) ד"ה ברי לי כו' דכתבו דנדה לא מקרי איתחזק איסורא משום דעומדת להשתנות משמע כדברי המהרי"ט. אכן בתוס' ב"ק (מו:) ד"ה מדעי ידעי דשותפות אית לי ס"ל דחזקת מעוברת והשתא ילדה מיקרי חזקה. אע"ג דאין לך עשוי להשתנות גדול מזה וע"כ נ"ל דמש"כ התוס' יבמות דלא מיקרי איתחזק איסורא היינו דלא הוה חזקה אלימתא כ"כ משום דעומד להשתנות ולכך נאמן בה עד אחד. אבל למילף מינה לשארי חזקות דע"א יפקיע אותה מחזקתה לא ילפינן. אבל מ"מ מיקרי חזקה דכל זמן דלא אשתני לפנינו מעמידין אותה על חזקתה

ובעיקר קושית התוס' דיבמות גבי ספק בן ט'. לולי דבריהם שם הייתי אומר דלענין ספק בן ט' לא מצינן למימר נעמידנו על חזקתו. כיון דכל הספק הי' אצלנו באיזה זמן נולד. כגון אם הספק אצלנו עליו אם נולד בניסן או באייר ואם נולד בניסן כלתה לו ט' שנים שלו בניסן. ואם נולד באייר כלתה לו באייר. וא"כ האיך תכריח לנו החזקה שלו שבודאי נולד באייר ולא בניסן. ולפע"ד נראה דלגבי זה לא שייך חזקה כלל ונראה דזה דעת הרשב"א ז"ל בתשובה אלף רי"ו שכתב שם הלכך אשה זו כיון שנסתפקו במספר שנותיה אנו חוששין שמא הגיעה לכלל שנים ומקודשת דבר תורה. וגם הא דלא מוקמינן אותה בחזקת כשרות משום כיון דודאי נבעלה א"כ הרי איתילד ריעותא לפנינו וכבר בארנו למעלה דדעת הרשב"א הוא דבכה"ג לא מוקמינן לה אחזקתה מדאורייתא. אבל מדרבנן הא רוב הראשונים מודים דהיכא דאיתילד ריעותא לפנינו לא מוקמינן לה אחזקתה

עוד כתב שם השעה"מ ומדברי הר"ן בחולין גבי גבינות נראה דס"ל כדעת התוס' בריש נדה דאזלינן בתר חזקה אף היכא דאיתרע החזקה דלא כדעת רש"י והטור. אלא דלפי"ז יש לתמוה על הטור ביו"ד סי' פ"א שפסק כדברי הר"ן הללו ואלו כפי מ"ש בא"ע נראה דס"ל כל דאיתרע החזקה לא אזלינן בתרה ומסיק שם ולכן נראה דגבי גבינות שאני דחזקה אלימתא היא כיון דאתא מכח רובא דרוב בהמות כשרות הן הלכך אלימא טפי דאפי' היכא דאיתרע מוקמינן לה אחזקתה כי' ע"כ. ונפלאתי ע"ז האיך אפשר לומר דחזקה דאתא מכח רובא עדיפא מחזקה ברורה. הא התוס' דחולין ונדה ס"ל לאסור הגבינות אם שחטו הבהמה ונמצאת טרפה משום דכל חזקה שלא נתבררה בשעתה לא אזלינן בתרה. ואי משום חזקה דאתי מכח רובא. סוברים דאע"ג דהיכא דלא איתרע הוה חזקה מדקאמר נשחטה הותרה וזה הוה חזקה מכח רובא מ"מ כיון דאיתרע לא הוה חזקה ומשמע להדיא מדבריהם דאי הוה אמרינן דחזקה אף שלא נתבררה בשעתה נמי הוה חזקה וא"כ כיון דחיתה יותר מי"ב חודש נתברר למפרע שלא היתה טרפה אז היו מותרין הגבינות אע"ג דאיתרע החזקה. אלמא דס"ל דחזקה ברורה עדיפא מחזקה דאתא מכח רובא. וכן מוכח מדברי הרא"ש שם. ואף שמסיק שם הרא"ש כדברי רבינו יונה דאע"ג דהוה רק חזקה דאתא מכח רובא ואיתרע נמי מהני. מ"מ מוכח שם דחזקה ברורה ודאי מהני אף דאיתרע וא"כ איך אפשר לומר דהטור יסבור דחזקה ברורה גריע מחזקה דאתא מכח רובא. היפך מדעת התוס' והרא"ש אביו ז"ל

ובזה נסתר גם תירוץ השעה"מ שם על דעת הטור הנ"ל מההיא דפ' המדיר הנ"ל דאזלינן בתר חזקה דגופה אליבא דר"ג דהלכתא כוותי' אע"ג דאיתרע לה חזקה שהרי מום לפנינו וכתב דכפי האמור לא קשה מידי דהתם נמי איכא רובא ורובא דעלמא לאו בני מומין הן עכ"ד. אבל לפי מש"ב דחזקה ברורה לא גרע מחזקה דאתא מכח רובא א"א לתרץ כן. אך מ"מ לכאורה יש לקיים תירוצו באופן זה. כיון דאיכא כאן רובא דמסייע לחזקה דמעיקרא גם הטור מודה דחזקה דמעיקרא עדיפא נגד חזקה דהשתא וכה"ג כתב הש"ך בסי' א' סק"ח לתרץ קושיתו על הרמ"א דפסק לענין שוחט שבדקו ונמצא שאינו יודע אם נטל פעם אחת קבלה לא מטרפינן למפרע דאמרינן השתא הוא דאיתרע דקשה מ"ש ממקוה שנמצאת חסרה דאמרינן כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאים. וכתב דזה לא קשה מידי כיון דהכא איכא חזקה ורובא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם. אבל באמת דברי הש"ך אינם נוחים לי דמוכח מדברי התוס' והרא"ש דאינם סוברים כן. דהא הקשו התוס' בכתובות (עה:) ד"ה אבל. וז"ל ומיהו תימא לר"י דהיכא מצי למימר דאי לאו חזקת ממון דהכא הי' אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף והא הוי חדא במקום תרתי דאית לן למימר העמידנה בחזקת פנויה. וכי תימא אדרבה העמד אותה בחזקת שלמה והשתא הוא דנעשה מום הרי מום לפניך דכי האי גוונא חשבינן תרתי לריעותא גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כו' ע"כ. ולפי דברי הש"ך לא קשה מידי דהא גבי מומין איכא רובא דמסייע לחזקה. וכן מדברי הרא"ש שהובא בש"מ שהבאתי למעלה שהקשה על מה דאסרינן גבי אשת כהן דנמצאת פ"פ אמאי לא מוקמינן לה אחזקה שהיא כשרה לכהונה ונימא לאו תחתיו זנתה. ואי משום דאיכא חזקת הגוף שהיא היתה בתולה כנגדה. הרי חזקת הגוף איתרע דהרי בעולה לפניך כמו דאמרינן גבי מקוה ותירץ שאני מקוה דחסר ואתאי. ואי כדברי הש"ך מעיקרא לא קשה מידי. דהכא גבי בתולה איכא נמי רובא דמסייע להחזקה היינו דרוב בתולות שלמות נשאות אע"כ דס"ל דאין לחלק בכך דלעולם אזלינן בתר חזקה דהשתא היכא דמסייע לה עוד חזקה. ולכאורה יש לומר דהתוס' דפ' המדיר ס"ל כדברי הש"ך. אך קושייתם הוא ממומין דאפשר לומר שמשעה שנולדה היו בה המומין הללו. וא"כ לא הוה רק חזקה דאתא מכח רובא לבד וכיון דאיתרע השתא לפנינו יצטרפו לחזקת הפנויה כמו גבי מקוה. אבל ז"א דהא התוס' בנדה ס"ל דגבי חזקה דאתא מכח רובא כיון דאיתרע לא מוקמינן אחזקתה כלל. וע"כ צ"ל לפי"ד דהם מפרשים הא דמוקמינן אחזקתה חזרת הגוף הוא במומין דא"א לומר שמשעה שנולדה היו בה מומין הללו. וא"כ הוה כאן חזקה ברורה וחזקה דאתא מכח רובא. ואפ"ה הקשו התוס' ממקוה א"כ ע"כ צ"ל דלא כדעת הש"ך

אבל לאחר העיון יש לישב דברי הש"ך דהא דס"ל להתוס' דאע"ג דחזקה דאתא מכח רובא מסייע לחזקה דמעיקרא מ"מ דמי למקוה. איכא למימר משום דאזלי לשיטתם דס"ל כיון דאיתרע לא מוקמינן אחזקה כלל היכא דאתא מכח רובא ולכך לא מהני נמי לסייע לחזקה ברורה. אבל לפי מאי דפסקינן אנן לגבי גבינות כרבינו יונה דאף גבי חזקה דאתא מכח רובא ואיתרע מ"מ מוקמינן אחזקה דמעיקרא. א"כ היכא דאיכא לפנינו חזקה ברורה דמעיקרא וחזקה דאתא מכח רובא כמו גבי שוחט או גבי מומין אע"ג דמסייע לחזקה דהשתא עוד חזקה מ"מ עדיפא חזקה דמעיקרא כיון דאתא מכח תרווייהו מכח חזקה ברורה ומכח רובא. וכן קושית הרא"ש בש"מ שהקשה לענין פ"פ ג"כ איכא למימר דקושיתו הוא לפי שיטת התוס' דס"ל דחזקה דאתא מכח רובא לא הוה חזקה היכא דאיתרע. וכן הביא הרא"ש בחולין בתחלה דעת התוס' ואח"כ מסיק שם ועוד י"ל כר"י יעו"ש. ואף שישבנו דברי הש"ך מ"מ לישב דעת הטור בזה כמו שתירץ השעה"מ רחוק לומר כן לפע"ד. כיון דהטור פסק לגבי גבינות כרבינו יונה. א"כ גבי מומין אפי' היכא דאפשר לומר שמשעה שנולדה היו בה ולא הוה רק חזקה דאתא מכח רובא נמי מהני. וקושית השעה"מ על הטור גבי בוגרת ממומין נראה לישב דהא הר"י כתב דהא דגבי מומין מעמידין אותה על חזקתה אע"ג דא"א לומר עכשיו נולדו משום דאין מחזיקין מרשות לרשות ואמרינן כנוכ"ה. וא"כ לא קשה כלל הא דגבי בוגרת חיישינן לחזקה דהשתא וגבי מומין לא חיישינן. משום דגבי מומין כנוכ"ה מסייע לחזקה דמעיקרא ולפי"ז אין צריך לדחוק ולומר לפי"ד התוס' דנדה וחולין דס"ל דחזקה דאתא מכח רובא היכא דאיתרע לפנינו לא מהני. דהא דגבי מומין מהני ע"כ איירי דוקא במומין דא"א לומר משעה שנולדו הי' והוה חזקה ברורה כמש"ל אלא איכא למימר דגם התוס'